שאלות חשובות מאוד לכבוד הרב- מייל ארוך !‎‎

יורינו רבינו,
1. בשיעור 5 בסדרת הקב"ה והעולם, לגבי המקרה מהמגרא שמגלגלין חובה לידי חייב, עם ההוא שהתחחיב בגלות וההוא שהתחייב מיתה..ממה נפשך הרי גם אם זה נעשה בשוגג כלשון הגמרא, עדיין יש פה מעורבות אלוהית וניווט הסיטואציה כך שזה יהרג וזה יתחייב גלות. זה אולי לא פוגע בחופש הבחירה כי מדובר במעשה בשגגה אבל סוף סוף עדיין האדם שמת, נפטר בטרם עת כי לולא גלגול הסיטואציה הזו משמיים, יכל אותו אדם להמשיך לחיות… כנ"ל לגבי תירוץ הרמב"ן לגבי עדים זוממים שהוזמו לאחר מיתת "הנאשם".
2. באותו שיעור הנ"ל, נאמר ע"י הרב וצוטט מהרמב"ם כי לשיטתו אין השגחה/ מעורבות אלוהית כלל. לא במעשי בני האדם ולא בתופעות הטבע ואף לא בניסים. איך זה מתיישב עם הרמב"ם במו"נ פרק ג', שמונה 5 שיטות השגחה ( אפיקורסים, אריסטו, אשעריה, דעת תורתינו הקדושה ודעת הרמב"ם), כי לכאורה הגישה שלו בפרק חלק היא בדיוק גישת אריסטו שאומר שהקב"ה רק ברא את העולם וחוקי הטבע וניתק מגע, לפי כן מה היה לו לרמב"ם לציין את דעתו שלו כדעה החמישית. דעתו בפרק חלק לא מתיישבת עם דעתו במו"נ ששם טוען שיש השגחה פרטית על בני אדם באמרו שההשגחה "אינה אלא באישי בני האדם בלבד".
3. הייתי שמח שהרב יפנה למקור או יסביר למה לשיטתו שינוי באל או התעוררות רצון היא לא פגימה בשלמותו או באינסופיותו אלא מעלה מצדו (שזה חוזר לסוגיית השלם והמשתלם) כי כל הקושי של הרמב"ם לייחס לו רצון (המעיד על חסך מסוים) או שינוי הוא באקסיומה (מבחינת הרמב"ם) שאצל האל לא יכול להיות בהגדרה כל שינוי או רצון. והרמב"ם נזהר לומר רצון האל אלא חוכמת האל. למרות שגם לשיטת הרמב"ם שטוען שהכל כבר טבוע בחוקי בראשית ובשעת הבריאה עצמה ואפילו הניסים, עדיין לא מובן איך הוא מסביר את רגע הבריאה עצמה כי שם חייב להיות התערבות בזמן והתעוררות רצון?!
4. לגבי "חולשת הרצון", עם הדוגמא של חזרה בתשובה למשל, מדוע צריך להידחק ולומר שהאפשרות היחידה שמסתברת לרב שאפשר ליישב את טענת ה- "ממה נפשך" (לגבי אם הגורם לחזרה בתשובה הוא חיצוני לאדם וכפוי עליו או שהוא אימננטי לאדם ואז הוא הוא ממילא קרה באופן עצמאי כי האדם עצמו רצה בו), הוא ע"י זה שככל הנראה אין באמת דיכוטומיה ויש סוג של שיתוף פעולה של האדם והאל, בבחינת "הבא להיטהר מסייעין או בידו" או "פתחו לי פתח כחודו של מחט.." וכו'.
למה אי אפשר לומר שאדם שחוזר בתשובה (לפחות חלקם) היו בעבר דתיים/ מסורתיים והם עדיין מאמינים באל ובתורה והם פשוט בגדר "פורקי עול" ולא חילוניים אידאולוגיים  והסיבה שעד עכשיו הם היו חילוניים זה רק היה כי יצרם גבר עליהם והם נכנעו לפיתויים של העוה"ז. וכשהם החליטו לחזור בתשובה זה היה כי באמת האמינו בזה כל הזמן אבל לא יישמו בפועל…מבלי לייחס לזה התערבות חיצונית דווקא.
ומה הבעיה לומר שהאדם מורכב מרצונות רבים וכשהוא נכנע ואוכל שוקולד בזמן שהחליט לעשות דיאטה זה רק אומר שהרצון הספציפי הזה של להיות רזה, היה חלש יותר מהרצון שיהיה לו טעים באותו רגע ולכן אכל את השוקולד. זה נכון שבסוף, בשורה התחתונה, באותו רגע שבו אכל את השוקולד, אזי זה מה שהוא באמת רצה (באותו רגע בלבד) והבחירה שלו היתה פרי רצונו ולא פרי של גורם חיצוני או שאר גורמים אחרים.מה הבעיה להניח שיש לדוגמא סוגים שונים של רצונות, רצון רגעי ורצון לטווח ארוך. כמו עם אדם דתי שבאמת רוצה להתפלל כל יום שחרית אבל בפועל נשאר במיטה וקם רק בצהריים..אני לא חושב שאפשר לומר שהוא לא באמת רצה להתפלל שחרית. אולי הבעיה היא רק בניסוח של הטיעון "חולשת הרצון" לעומת "חולשת הרצון הספציפי" למשל…
5. רציתי לדעת מה הנפקא מינה בין דעת תורתינו (חז"ל) המובאת במו"נ לבין דעתו של הרמב"ם עצמו. לפי מה שהבנתי זה ששניהם מסכימים שיש השגחה כללית על הטבע, והשגחה פרטית על האדם ושמידת ההשגחה תלויה בהתנהגות האדם. רק שההבדל ביניהם הוא הקריטריון למידת ההשגחה.
ז"א שלפי חז"ל הקריטריון הוא צדקותו/ רשעותו ולפי הרמב"ם תבונתו/בערותו. במידה והדיוק שלי נכון, האם ניתן לומר שלפי הרמב"ם, אדם שמקפיד קלה כבחמורה אבל לא מתוך תבונתו, ולא מתוך זה שהגיע לכך ע"י דכרי העיון וההתבוננות אלא רק מכח ההרגל שכך גדל וראה בבית או מתוך אמונה עיוורת ללא חקירה, האם ניתן לומר שהוא לא מושגח או לא באמת דתי?!
ונשאלת השאלה גם לצד השני, האם ניתן לומר שבעצם גם חז"ל מודי ליה לרמב"ם שהרי גם צדקות האדם או רשעותו (שנמדדת לפי הקפדתו על מצוות התורה) היא פרי החלטתו התבונית אם לקבל בשכל את הטענות על אמיתות התורה והאמונה באל (אולי חוץ מאותו אדם שבאמת לא חושב ועושה הכל מתוך הרגל כ"מצוות אנשים מלומדה") הרי שבסופו של דבר הכל קם ונופל על שכלינו, גם האמונה.. (כדברי רבי שמעון שקופ שהרב אוהב לצטט)?!

במחילה על האריכות…
הרבה זמן שאני מתחבט עם שאלות אלו, אודה לרב אם יוכל לענות על הכל ולהתייחס לכל הנקודות או לפחות להפנות למקורות..
נ.ב!
אציין כי יש לי כמעט את כל הספרים של הרב ואני מאוד אוהב את שיעוריך ומעריך מאוד את פועלך. אני חושב שבדור שלנו וברוח התקופה זה הדבר הכי חשוב שיש לעסוק בו,
בבחינת "דע מה שתשיב" כיוון שרבו הסוברים והסברות וקל מאוד ללכת לאיבוד בנבכי עולם המחשבה.
חשוב לשמוע, ללמוד ולתת במה לפרשנויות קצת יותר אינטלקטואליות ו"מקצועיות" לעומת הסברות ה"רדודות" של הרבה רבנים או אנשי "מחשבה" תורניים כדוגמת ה"מחזירי בתשובה" שכבר היכו שורש במחשבתם של הרבה דתיים בני דורנו. מה גם שלעתים רדידות זו נותנת את אמונתינו ודעותינו ללעג וקלס אצל אחינו החילונים שקצת למדו ספר ומקשים עלינו חזרה…
חילך לאורייתא!
תודה רבה!