הסתברות וגורל הגר"א

ואם גורל הגר"א יוכח כנכון סטטיסטית, אף שאין בזה חוק פיזיקלי כמובן, יהיה אפשר לסמוך עליו להלכה? גם לברר עובדות או גם להכריע הלכות?

זו כבר שאלה אחרת. לדעתי לא. 'לא תנחשו'.

לגבי הלכות ודאי לא.

בס"ד כ"ה בשבט פ"ב

לט"ג – שלום רב,

עניין בירור ע"י הטלת גורל נזכר גם במקראות כאחד מדרכי ההתערבות האלקית, ככתוב 'בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו'. הטלת גורל ע"י פתיחת ספר קודש נזכרת בגמרא: 'שמואל בדיק בספרא'. ריכוז מקורות בנושא תמצא בתשובתו של הרב אבינר על 'פתיחת איגרות קודש של הרבי מליובאוויץ', ושם הביא בשם כמה גדולים שלא כל אחד יכול 'ליטול את השם'. ועל אחת כמה וכמה בענייני הלכה שבהם נאמר 'לא בשמים היא' ואינם נחתכים ע"פ נבואה ורוח הקודש'.

בברכה, אליעם פיש"ל וורקהיימר

באוירה המשועשעת של 'יום השלג', לקחתי בעקבות שאלתך תנ"ך, פתחתיו אקראית, דפדפתי שבעה דפים, שבעה פסוקים ושבע מילים, והגעתי לפסוק: 'ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דרשיך ה' (תהלים ט,יא), ומכאן רמז שהגורל הוא מהדרכים בהם ה' 'ישפט תבל בצדק' אך רק כשהדבר הוא בבחינת 'משגב לדך משגב לעתות בצרה', ורק כשהוא נעשה ע"י 'יודעי שמך' ו'דרשיך'.

מדוע כ"כ פשוט לשניכם שלא ניתן לפסוק לפי זה הלכות (ואליעם נימק לא בשמיים היא). אם הגורל עובד אז כל גורל כזה שמצליח הוא מעמד התגלותי של הקב"ה בעוז ובתעצומות, והוא טורח להוציא בגורל לעשות הלכה פלונית, ואתם אומרים לו לא אדוני אנחנו אתכא דפרי מגדים סמכינן שהוא פסק אחרת? הנראה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? את אגדות חז"ל ששמעו לקב"ה אומר כך וכך ואעפ"כ פסקו אחרת אני מפרש דרך גוזמא שלא משגיחים בכלים לא מוכחים ע"פ פנטזיות, אבל אם הכלי מוכח והקב"ה פה אל פה מדבר בנו אז לא ייתכן בשום פנים שיש משהו יותר ודאי מזה ומכוחו נתעלם מהדרישה העדכנית והוודאית.

חישבתי לחומרא (לפי הבנתי):

בהנחה שבכל ניחוש זה יכול להיות כל אחד מהם, ושכל ניחוש הוא אקראי לגמרי (כי מתנ"ך אפשר להוציא מה שרוצים, במיוחד שראיתי היכנשהו שאפשר להמשיך לדפדף בגורל) אז הסיכוי לקלוע בראשון הוא 1 ל12, בשני 1 ל11, וכו'.
כאמור המכפלה יוצאת מספר קטן מאד (2 כפול 10 ב9-).

זו הסתברות מאד קטנה, אבל היא לא שונה מהותית מרצף של 11 הטלות קוביה שנתנו 6, שזה לא באמת מרשים כשזה קורה פעם אחת.

השאלה אם ההשוואה הזאת נכונה?

בס"ד יום ה' לסדר אשר תשים לפניהם תשפ"ב

לט"ג – שלום רב,

אם אצל משה נאמר 'ואתה פה עמד עמדי' ומתן התורה אליו נמשך כל ימי חייו – הרי שאחריו נחתמה התורה ונאמר 'אלה המצוות – שאין נביא רשאי לחדש מעתה'. אף תלמידו הגדול של משה – יהושע בן נון – הונחה ע"י אלקיו לפתור את שאלותיו בהבנת התורה על ידי ההגיה והעיון בתורה, ככתוב: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל'.

וחסד עשה ה' עם עמו שלא 'לעשות חיים קלים' ולקבל את הבנת התורה בגילויים מלמעלה, אלא 'בעבודה קשה, בקושיות ותירוצים, בקלות וחמורות ובליבונה של הלכה' (כדברי הזוה"ק אי שם). והסברא נותנת כך, כי מה שמגיע מבחוץ – נשאר חיצוני לנפש. אבל מה שנקנה ביגיעה עצומה של 'אף לילות יסרוני כליותי' מוטמע ומופנם בנפש האדם, וחכמה שבה התייגע הופכת בליבו ל'תורה דיליה'.

ומשום כך, מעניינים של תפיסת עכן וחלוקת הארץ – חסך ה' מיהושע ועמו את הצורך לייגע את שכלו בהשגתם וגילה אותם לו ע"י גורל, אבל את הבנת חכמת התורה ציווהו ה' לעשות דווקא ע"י 'והגית בו יומם ולילה'., בעיון ויגיעה אינסופית

וכן אחרי מעמד הר סיני שבו הראה ה' לעמו את אשו הגדולה ואת דבריו השמיע מתוך האש – מצווה ה' את משה לשים את המשפטים 'לפניהם', לא רק לנביאים עליונים, אלא לפני כל אחד ואחד ששומה עליו להתייגע כדי להבין בשכלו את דברי התורה וטעמיה כדי שחכמת ה' ורצונו יהיו לקניינו האישי.

בברכה, אליעם פיש"ל וורקהיימר [תרגום ע"ט: איש חדר העבודה]

מצד אחד יש נס פלאי מול עינינו שהקב"ה מגלה את דעתו (בכך שקובע את תוצאת הגורל) ומצד שני יש איזה הגיג שנלמד מקסימום מדברי חכמים ואומר לא להתייחס לדברי הקב"ה. יש כאן מעין דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים.

בקיצור הכלל שהלכה לא בשמים הוא יותר חלש מהוראה מפורשת של השמים. לכן או שהכלל הזה בטל או שמפרשים אותו שהכוונה שלא ייתכן שבאמת השמים אמרו.

ואיך אתה מפרש שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ולא בשמים היא? ראה מאמרי על החלומות (מידה טובה, מקץ תשסז), שגם אם יש חלום אמין אין לו מעמד הלכתי.
ובאמת הראשונים בעירובין הקשו כיצד הלכו אחרי בת קול להכריע כב"ה נגד ב"ש. ולשיטתך לק"מ כמובן.

לא מפרש. אם מאמינים באמינות המסר אז הכללים האלה לא הגיוניים ואני לא מאמין שמישהו יזרוק לכיוונם מבט. אם לא מאמינים באמינות המסר אז אין צורך בכללים האלה. וכללים לא יכולים להגיד לנו את אמינות המסר (כי זאת דעה עובדתית). ושיטתך מה היא?

ולט"ג – שלום רב,

'דברי הרב' ברור מללו: 'והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל' אין 'קיצורי דרכים' אלא תעמול ותתיגע עד שתבין בשכלך. כך תהיה התורה מופנמת לך ולא חיצונית.

וכפי שביאה התורה – כי יפלא ממך דבר למשפט… וקמת ועלית אל הכהן אשר יהיה בימים ההם או אל השופט – והגידו לך את דבר המשפט'. לנבואה יש תפקיד בקבלת החלטות התלויות בשאלות של מציאות עתידית – לצאת למלחמה או לא? למנות למלך את פלוני או את אלמוני? אבל עקרונות התורה ודיניה מסורות לפרשנות החכמים ולהכרעה לפי רוב דיעות.

על אחת כמה וכמה שגורל שהוא רק 'נבואה קטנה' הנותנת אינדיקציה ולא בירור החלטי, שהרי גם בדרך הטבע יש מצב שיתרחש דווקא התרחיש הנדיר. במקרה שיש צירוף מקרים נדיר הנראה כרמז מגבוה כנגד הכרעת דעתם של חכמים -יש להניח שהחכמים יבחנו שוב ושוב את החלטתם, אך אם בדקו וחזרו ובדקו ומצאו שסברתם נכונה – הרי חובתם כבד את דרך הבירור אותה התוותה להם התורה.

בברכה, אפו"ר

לא מפרש. כל הכללים האלה לא הגיוניים ואני לא מאמין שמישהו יעשה משהו על פיהם אם הוא באמת מאמין באמינות המסר.

הודעתי האחרונה נשלחה בטעות

בס"ד כ"ה בשבט תשפ"ב

סוגיית 'לא בשמים היא – הלכה ונבואה' נידנה רבות בדברי חז"ל ובדברי ראשונים אחרונים וחוקרים. יעויין במאמרים שבקטגוריה זו ב'ספריית אסיף'. למשל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 'אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה', הרב צפניה דרורי, 'רוח הקודש וקביעת הלכה'; הרב פרופ' נריה גוטל, 'אכן בשמים היא, בהלכות מקדש וקדשיו – חריגותן המהותית של "הלכות מקדש" במשנתו ההלכתית של הראי"ה קוק; יעקב ברנשטיין, 'נבואה והלכה – הלכה ע"פ נבואה'; אביעד בילר,"אמת מארץ תצמח" או "צדק משמים נשקף", ערן נזרי 'חכם עדיף מנביא' ועוד. ו'תן לחכם ויחכם עוד'.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

לא מבין מה המקום לדיון. וכי שר יכול לתת פקודה להתעלם מפקודת המלך?

לרב,
איני יודע אם פספסת את תגובתי או לא ראית צורך להמשיך עליה.

אני מביא אותה שוב בפירוט יתר של השאלה בסוף:

"חישבתי לחומרא (לפי הבנתי):

בהנחה שבכל ניחוש זה יכול להיות כל אחד מהם, ושכל ניחוש הוא אקראי לגמרי (כי מתנ”ך אפשר להוציא מה שרוצים, במיוחד שראיתי היכנשהו שאפשר להמשיך לדפדף בגורל) אז הסיכוי לקלוע בראשון הוא 1 ל12, בשני 1 ל11, וכו’.
כאמור המכפלה יוצאת מספר קטן מאד (2 כפול 10 ב9-).

זו הסתברות מאד קטנה, אבל היא לא שונה מהותית מרצף של 11 הטלות קוביה שנתנו 6, שזה לא באמת מרשים כשזה קורה פעם אחת.

השאלה אם ההשוואה הזאת נכונה? כלומר האם נכון להגיד שהסיכוי שהרב אריה לוין יעשה גורל הגר"א וינחש נכונה את כל הנקברים זהה לזה שהרב אריה לוין יצהיר שהוא הולך להוציא 6 ב-11 הטלות ואכן יעשה כך?
כי אינטואיטיבית ניחוש הנקברים מרגיש יותר מרשים. השאלה אם זה רושם שגוי בגלל התוכן של ההסתברות שהוא משמעותי, או שאכן יש כאן איזה היבט הסתברותי או סבירותי שאני מפספס?

לא הבנתי אף מילה. לא ראיתי כאן את הקריטריון מה ייחשב כקליעה לשם הנכון? איך בדיוק עושים את ההגרלה? איך יודעים לאיזה שם מכוון הפסוק? מה עושים כשיצא פסוק שלא נותן את השם?
אני מפקפק מאד ביכולת לחשב משהו.

בסך הכל הוכחת שסביר מאוד שהסיפור כפי שהוא סופר הוא שקר.

בספר בעוז ותעצומות של אבי רט על הרב גורן (מומלץ מאד) מסופר איך הוא חילץ את הנהגים וקפץ מעל המוקשים וכו' וחלק מההרוגים הוא הכיר אישית מבית הכנסת וכד'
תכלס' היה צריך לזהות חלק והמשפחות רצו גורל הגרא והוא ראה בזה פיקציה…
אך הסכים לצערם של המשפחות ר' אריה לוין נאלץ להסכים חתם והממשלה אישרה.