חזון איש
חזו"א בב"ק סימן יא
"ומש"כ הראשונים ז"ל דדברי ר"ח הם דברי קבלה צריך פירוש וכי לא אמר ר"ח דבר מסברא רק מה שקבל וכן רבו וכל רבותיהם עד ריבנא ור"א לא אמרו דבר מסברא רק מה שקבלו, הלא ודאי כולם קבלו מה שקבלו וחידשו מה שחידשו כמו כל רבותינו הראשונים ז"ל, והלא הרבה פעמים הפוסקים חולקים על ר"ח ואינם חוששים, ונראה דר"ח שימש גדול אחד שהיה זכרן ביותר והיה זקן ביותר, וקבל ממנו הרבה דברים דחבריו בני דורו לא ידעום והוא ז"ל היה מספר דברים שקבל לפני חכמי דורו דברים נסתרים ומפליאים, וזה נותן לו חשיבות מיוחדה שהדורות הולכים ומתמעטים, ומי שהוא עשיר בעובדות הראשונים יש בו קדושה יתירה וחכמה יתירה, אבל אין זה מונע מלחלוק עליו על סמך ראיות ברורות, ומש"כ דבריו דברי קבלה היינו מדור או מדורות שקדמו לו, אבל אין זה קובע שהן דברים מקובלים מחכמי הגמ' [זולת מאורעות בודדים כמו שהביאו תו' עירובין מ"א א' ד"ה ביצה, קבלה בידינו כו'] אלא כל שקרובים יותר לחכמי הגמ' יש לחשבם ליותר נוטים אל האמת שלא שלטה עדיין השכחה, אבל כ"ז אינו מכריע שלא לחלוק עליהם בראיות מן הגמ'."
חייב להגיד שמאוד הופתעתי מהקטע הזה כשנתקלתי בו תוך כדי לימוד
יש עוד מקומות שהחזון איש מתנסח ככה? זה מתאים לצורת הפסיקה שלו?
לשיטתו אפשר לחלוק על הראשונים רק בראיות מהגמרא או גם בסברות חדשות שלנו?
החזו"א היה בעל תפיסה אוטונומית מובהקת. זה ממש לא מפתיע. אמנם לדעתי אין צורך להתפלפל יותר מדיי באמירות על ר"ח. דבריו דברי קבלה, כלומר יש להתייחס אליהם כמו דברי קבלה. בדיוק כמו שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הוראה למשה בסיני, זה לא אמירה היסטורית אלא נורמטיבית: שיש להתייחס לכל זה כאילו הראו למשה בסיני.
אם צריך להתייחס לזה כאילו הראו למשל מסיני- איך אפשר לחלוק על הרוח?
כמו שהחזו"א כותב על המ"ב שכל דבריו כאילו נאמרו בלשכת הגזית ובו בזמן חולק עליו. צריך להתייחס בכובד רב, אבל עדיין אפשר לחלוק. זה בדיוק מה שהוא כותב בקטע שהבאת.
לכאורה מה שהחזו"א כתב באיגרת ההיא הוא שהוראה שמקוימת מכל רבותינו יחד עד המשנ"ב היא כנאמרה בלשכת הגזית. אני הבנתי כוונתו שיש "קבלת הציבור" וסמכות פורמלית גם על פסק שפשט ברוב ככל פוסקי ישראל כמו שיש על הגמרא. (ואף שהחזו"א ידוע שמדגיש את הסמכות המהותית נראה פשוט שהוא גם מחזיק בפורמלית).
בכל אופן כך גם דומני שמקובל להבין את האיגרת ההיא. כרגע אני לא מוצא במאגרים את הציטוט (וגם לא את הספר) כדי לוודא.
ח"ב איגרת מא:
<a href="https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46852&st=&pgnum=49" rel="nofollow">https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46852&st=&pgnum=49</a>
באמת נראה שיש מקום לפירושך. לפחות לגבי ר"ת הוא כותב שזה רק היכא שלא נמצא מי שחולק עליו.
ראה כאן דיון ארוך מאד:
<a href="https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=9810&sid=492fef09319b9a880ace3dd356ecdc74" rel="nofollow">https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=9810&sid=492fef09319b9a880ace3dd356ecdc74</a>
(נראה ששם כתוב שאפילו שכן חולקים על רבינו תם, כיון שפשטה הוראה להחמיר כדבריו אז זאת הלכה מוצקה, ולא משנה אפילו אם החולקים הם גם רש"י וגם רמב"ם ולא רש"י לחוד עדיין ההלכה מוצקה.)
אבל זאת הזדמנות לחזור לשאלה עתיקה ששאלתי בעבר ונבלעה בהתכתבות עם אחר. אם פלוני חושב שראוי וכדאי ויאה שתהיה קבלת הציבור על ספר פלוני (למשל השו"ע עם נו"כ עיקריים) כפי שקיבלו על עצמם את הגמרא. אבל הוא יודע שכרגע הציבור 'עדיין' לא קיבל. איך הוא יכול להניע את תהליך הקבלה הזה? הרי ברור שבשום שלב גם אם יקהיל קהילות ויעשה כנסי שכנוע לא יעשו הצבעה ויחליטו לקבל קורפוס פלוני אלא שזה צריך להיות תהליך מחלחל ומתפשט. אז האם לדעתך הוא יכול/חייב להורות לשומעי לקחו ולעצמו כאילו שהקבלה הזאת אכן התקבלה, ובדרך הזאת להניע את גלגלי הקבלה. או שהכל צריך לקרות מעצמו לגמרי בצורה טבעית ורק כשמגלים בדיעבד הופס בעצם קיבלנו אז הקבלה הזאת מתמצקת לסמכות. [זה חשבתי להליץ בעד הרב עובדיה עם קבלת פסקי מרן. אבל העניין נראה לי הגיוני בעצמו דאל"כ איך קבלה כזו יכולה לפשוט, התוחל הסכמה ביום אחד וכו'].
על השאלה איך זה יכול לקרות ענית בעצמך. בתהליך איטי ולא מכוון, שבסופו יש "הופס".
לעצם השאלה, איני יודע מה פירוש שמישהו חושב שהספר אמור להתקבל. התקבלות היא עובדה ולא תוצאה של מחשבה או סברא. הרב עובדיה חשב שהמחבר התקבל ולא שהוא ראוי להתקבל.
אבל כמובן אם משום מהאתה חושב שספר כלשהו צריך להתקבל למה שלא תפעל כדי שזה יקרה?! אבל שקר אינו מוצדק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer