בחירה חופשית ואחריות מוסרית

3. לגבי דין רודף מצינו דין של עובר במעי אימו שאם יצא ראשו אסור להורגו ״משמיא קא רדפי ליה״ אז רואים שכן צריך פעולה אקטיבית כדי להרוג אדם ולא מספיק שהוא סתם יהווה סכנה לקיומי

לא טענתי שלא צריך פעולה אקטיבית כדי להיחשב רודף. על מה אתה מקשה כאן?
אגב, בסוגיא שם זה לא פשוט בכלל. ראשית, ברמב"ם משמע שגם בעובר הורגים אותו מדין רודף, והרי גם עובר אינו עושה פעולה אקטיבית (אמנם לדעתי אין זו כוונת הרמב"ם. הוא מדייק וכותב "כרודף", ואכ"מ).
מעבר לזה, כשהעובר הוציא את ראשו אז יש סיכון הדדי. כמו שהוא מסכן את האם היא מסכנת אותו. לכן שם קשה לדבר על דין רודף. ולא בהכרח בגלל שחסרה פעולה אקטיבית. אם יהיה אחד שמסכן אותי בלי שאני אסכן אותו אולי הוא כן ייחשב רודף גם בלי פעולה. אמנם מלשון הגמרא משמע שזה בגלל שהרדיפה היא משמיא, אבל יש לדחות. אבל כל זה רק לפלפולא, שכן לא טענתי כאן אחרת ותשובתי לא מניחה שלא צריך פעולה אקטיבית.

״
אבל כל זה לא קשור לדין רודף. גם אדם שפועל בתום לב וללא אשמה (אנוס) אם הוא מסכן אותי מותר לי להתגונן מפניו״ זה מה שהבנתי ממה שהרב כתב .

״כדי להרוג רודף לא נדרשת אשמה אלא רק שהוא יהיה הסיבה לבעיה״ אשמח אם הרב יסביר למה התכוון

הבנת לא נכון. דרושה פעולה של האדם אבל לא דרושה אשמה. בדיוק לזה התכוונתי, כמו במקרה של קטן רודף. בשביל זה הבאתי את הדוגמה של קטן.

אכן לפי רב הונא לא דרושה אשמה אלא מעשה תקיפה.
אולם, לפי מה שהסברת כאן https://mikyab.net/posts/75941#comment-64666,
שזכותו של נתקף לחיים מצדיק את הריגתו של תוקף שאינו אשם, לכאורה אותו דבר גם לגבי מי שאינו עושה מעשה תקיפה אלא רק מהווה גורם מסכן לחייו של מישהו ?
למה, מבחינה נורמטיבית, העובדה שיש מעשה תקיפה או לא משנה את חלות הדין של רודף ?

נכון. זה מה שכתבתי כאן. אבל זה לא פשוט. ראה בדיון על עובר שהוציא ראשו.

אז אם הבנתי נכון כדי שיחול על אדם דין רודף מספיק שהוא יעשה פעולה שתסכן אותי גם אם הפעולה נעשית בתום לב אך בכל זאת צריך פעולה ולא מצב של משמיא קרא רדפי ליה שהפעולה עצמה נעשית בעל כורחו?

(אם אפשר לי לענות:) בדיוק.
לדוגמא, נגיד שראובן דוחף את שמעון מהגג כך שהוא יפול על לוי למטה ויהרוג אותו, אסור ללוי להרוג את שמעון (נניח שזה הדרך היחידה שיש לו לשרוד) כי הוא לא עושה מעשה רדיפה (וגם לא אשם), הוא כמו אבן בעצם זה כמו שראובן היה זורק אבן על לוי.

אסור להורגו לפי מה שהרב הגדיר .מותר לך להרוג רק אחד שעושה מעשה גם אם המעשה נעשה בחוסר דעת אונס וכו׳ אבל אם הוא אינו עושה מעשה אז יש לו דין של עובר שאם יצא ממעי אימו אסור להורגו שמשמיא קא רדפי ליה ( בלי להיכנס לדיון לגבי העובר מה שהרב הביא למעלה (

כתבתי שני דברים, ואחזור עליהם שוב: 1. בתשובתי הנחתי שרדיפה היא מעשה, וכך עולה מפשט הגמרא משמיא קרדפו ליה. לכן דחיתי את הקושיא על דבריי. 2. אבל לעצם העניין פקפקתי האם באמת נדרש מעשה. הדוגמה של לוי שמשליך את שמעון על ראובן היא דוגמה טובה. לדעתי יש היגיון רב בכך שראובן יהרוג את שמעון כדי להינצל. הוא מהווה סיכון עבורי גם אם אין לו אשמה. אגב, כשהוא יפגע בי הוא יהרוג אותי, ובמובן הזה הוא גם עושה מעשה במובן כלשהו. זה מדגים היטב את הפקפוק שהעליתי. מה שתוס' ביבמות כותב הוא שאם אדם נזרק מהגג על אדם שנמצא למטה, הנול לא צריך להטות את עצמו ולמות כדי להציל את מי שלמטה כי הוא לא אשם בכך. אבל זה דיון שונה.

Dor ראה מאמר הגנה עצמית כנגד תוקף חסר אשמה ודרישת המודעות לקיומו של סייג פלילי: עיון בשתי סוגיות תלמודיות של שי ווזנר