רגש בעבודת השם ובתורה- גישתך

קראתי תודה
1.מה יעשה אדם שאין לו הכרה שכלית עמוקה שגורמת לו אהבת ה ברגש?
2.רגש של הכרה נשמתית כפי שמופיע בבריאת האדם היא לא רגש איגרצנטי כפי שרשמת.זה ברמה של הכרה .
3.הכרה באמת שכותב הרמב"ם ייתכן מאוד שזו הכרה דרך הרגש והתודעה או שילוב וכן אין סתירה כי זה שילוב.
4.הרמבם לא הוגה יחיד על אף שכפי שהסברנו גם הוא לא חולק.ויש גם בתהלים ועוד פסוקים ברורים על כמיהה של האדם לאלוקים.

2.תיקון אגוצנטרי. השלמת מילים..

1. לא הבנתי את השאלה. לא צריך לעשות כלום. המצווה אינה על הרגש.
2. אוסף מילים בסינית.
3. כנ"ל.
4. לא אמרתי שהוא יחיד וגם לא אמרתי שאני פוסק כי הוא כתב כך. אני סבור כך בעצמי, והבאתי מהרמב"ם תמיכה לזה. זה פשוט בעיניי כביעתא מסברא.

1. תיקונון: אם חסר לו בהכרה אז המוצא פשוט מאד. שילמד עוד. זה עניין שכלי ולא רגשי. אם הבעיה היא רק ברגש על זה כתבתי שאין צורך לעשות כלום.

למה סינית..
ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מידיליה נפח וכן גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים והנשמה מכיוון שהיא חלק ממנו משתוקקת לבוראה ולתורה כי הם חד .
וזה המצווה לאהוב ועל לבבך .דרך נשמת האדם
זה לא דברים שלי..
התעלמת גם מהפסוקים בתהלים על כאיל תערוג וכו וכן צמאה לך נפשי וכו

מה שרשמת אם חסר לו בהכרה השכלית שילמד עוד ..
זה לא מועיל .. בשכל זה נתפס לי כפילוסופיה הגיונית שניתן להגיע למסקנות שונות ומנוגדות
לכן מדגיש את הנשמה היהודית והשכל רק לחיזוק הרגש הטבעי

אם זה לא מועיל, שייקח כדור, יעשה היפנוזה או יפנה לפסיכיאטר. לרגש אין שום ערך. ונשמות וכדומה אלו סיסמאות ריקות מתוכן. גם יהודי הוא אדם, ולאדם יש רק את השכל כדי להגיע למסקנות. רגשות הן הטיות או ביטוי להכרה שכלית. הא ותו לא.
אולי כוונתך לאינטואיציה, שיש הקוראים לה רגש. הארכתי בזה טובא במקומות רבים. אבל אינטואיציה לא קשורה לחוויות והתרגשויות אלא להכרה בלתי אמצעית (זה המקור להנחות היסוד שלנו, גם בהקשרים אחרים של חשיבה).

נכון אינטואיציה נשמתית וזו גם הדרך להתחבר לאלוקים ותורתו ועל כך המצווה ואהבת וכו

היכן ניתן לקרוא במאמרים שלך על אינטואיציה דתית?

אין דבר כזה אינטואיציה דתית, נשמתית או היפרבולית. יש אינטואיציה, שהיא כושר שבין הכרה לחשיבה. הרחבתי בשתי עגלות ועוד יותר באמת ולא יציב.

איך אתה מקשר בין האינטואיציה הזאת לפן של חיבור לאלוהים ולתורה ?
נראה לי שתודעה או הכרה על זה אנו מדברים
תתייחס בתשובתך להקשר של יחוד בריאת האדם של ויפח בו נשמת חיים מאן דנפח מדיליה נפח וכן גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים

בפעם הבאה אם אפשר לחלק את המבחן לסעיפים, לציין את הניקוד ליד כל אחד מהם ולהוסיף בסוף, כמקובל:
נמק, פתח, באר והוכח.
בהצלחה.

לא יודע כמה נקודות אקבל על התשובה הזאת, אבל זה מה יש:
לפני שאכתוב את תשובותיי למבחן, נא ציין מהו "חיבור" (לאלוהים ולתורה). למה מעניין ייחוד האדם? ומה הקשר לכל הביטויים חסרי הקשר שמנית בסוף.
נמק, פתח, באר והוכח.
בהצלחה.

רק רציתי למקד את הדיון ..
שלא נתפזר
אודה לתגובה רצינית .באהבה

כשתהיה כאן שאלה רצינית אוכל אולי לחשוב על תשובה רצינית.

בהמשך לכתיבתך על אינטואיציה. איך אתה מקשר בין האינטואיציה הזאת לפן של חיבור לאלוהים ולתורה ?
נראה לי שתודעה או הכרה על זה אנו מדברים כפי שכתוב על בריאת האדם ונשמתו.

אודה לתגובתך כותב שוב
בהמשך לכתיבתך על אינטואיציה. איך אתה מקשר בין האינטואיציה הזאת לפן של חיבור לאלוהים ולתורה ?
נראה לי שתודעה או הכרה על זה אנו מדברים כפי שכתוב על בריאת האדם ונשמתו.

זה לא מועיל לכתוב שוב אותו דבר. גם ההודעה הראשונה היא סתם חזרה על ניסוחים מעורפלים ולא ברורים מקודם. איני רואה טעם לענות על שאלה שאיני מבין. ביקשתי הבהרות ואתה חוזר שוב ושוב על אותו דבר. יותר לא אענה, אלא אם אראה כאן שאלה שאני מבין מה היא רוצה ממני.

האם לתפיסתך קיימת תודעה רוחנית באדם שהיא ייחודית לאדם שהיא חלק מאלוקים ולכן נמשכת ומוצאת סיפוק בקרבה לאלוקים ותפילה וקיום תורה .מה שאנו משתמשים במילים , קדושת האדם ?

באדם יש מרכיב רוחני, נשמה. כך כנראה גם בבע"ח. אמנם אצלם החשיבה ירודה יותר, וספר אם יש להם מודעות ובחירה.
מה מזה הוא חלק מאלוקים ומה פירוש להיות חלק מאלוקים, אין לי מושג. גם לא מאד מעניין.
סיפוקים זה עניין פסיכולוגי רגשי, ולכן חסר ערך ולא מאד מעניין.
מה כל זה קשור לדיון כאן? אין לי שמץ.

נשמה לא מתבטאת רק בבחירה ומה היא קשורה לשכל?
ולמה כנראה גם בבעלי חיים?
הקשר ברור .כי זו התודעה של עבודת השם באדם.
בנוסף, איך אתה מקשר בין האינטואיציה שכתבת לפן של חיבור לאלוהים ולתורה ?

אודה לתגובתך

מיכי, תגובתך האחרונה נראית לי ממש משונה. המסקנות של השואל מבוססות על הנחות יסוד שאתה עצמך שותף להן:
1. אלוהים הוא ישות מופשטת רוחנית וככזו מושלמת
2. גם באדם יש צד מופשט ורוחני (נשמה וכו'), צד שגם הוא נברא עי אלוהים.

ממילא האדם שואף לאותה שלמות כדי להתקרב לאלוהים. הוצאה מהכוח אל הפועל של שאיפה כזו, שכאמור סביר להניח שאלוהים נטע אותה מראש באדם, היא בדיוק מה שהשואל קורא להיות חלק מאלוהים.

גם האמירה שלך לגבי העניין הפסיכולוגי (סיפוקים) נראית לי שרירותית. סביר להניח שאם אלוהים נטע באדם פוטנציאל להשתלם (כדי "לחקות" את האל, להתקרב אליו) ממילא הוא תכנן זאת כך שמעשה ההתקרבות יניב לאדם תועלת פסיכולוגית. יש לך הסבר יותר סביר?

דורון ניסחת יפה
רק מוסיף חלק מאלוקים על בסיס הזוהר מי שנופח ממנו נופח בתרגום לעברית מארמית על הפסוק ויפח באפיו נשמת חיים

אורי,
כבר הסברתי שלא אתייחס לאוספי מילים שלא אומרים כלום ולא שואלים מאומה. בפרט אם אתה חוזר עליהם שוב ושוב בלי לעשות טיפת עבודה של הבהרה.

דורון,
ניסחת נהדר את הנונסנס שמעליך. שאפו.
1. אלוהים הוא מופשט ורוחני, וגם מושלם. ולא "ככזה".
2. אכן. גם הצד הרוחני וגם הגשמי שלנו נבראו על ידי אלוקים.

"ממילא"? למה? האדם שואף כי כך הוא בנוי. השאיפה הזאת לא בהכרח אומרת משהו.
"השאיפה הזאת היא להיות חלק מאלוהים"? אתה נכנס עמוק יותר למחוזות הנונסנס.

בקיצור, תחליטו אם יש כאן שאלה לדון בה (אני לא רואה כזאת), תבהירו את המושגים העמומים שבהם אתם משתמשים ואז אולי אפשר לנהל דיון כלשהו. שאלה כמו "מהו הקשר" לא שואלת מאומה. קודם צריך להחליט ולחשוב אם יש באמת משהו שרוצים לדון בו ואחרי זה לכתוב, לא להיפך.

הבהרתי רבות בכל זווית אפשרית
לא נכון עובדתית שלא הבהרתי
אם אתה רושם על דבריי אינטואיציה בבקשה תבהיר את הקשר ותסיים את המהלך
יש כאן משנה סדורה ומקובלת ברמה של תודעה אצל רבים וגם כיהודה ועוד לקרא בספרות מאוד רחבה מיום נברא האדם בצלם ועד ימינו שמקובלת .

מיכי, יכול שאצלכם בלוד משתמשים במילה "נונסנס" במשמעות אחרת? אולי הכוונה ל"מזגן", או "בטטה" או משהו אחר?

אורי,
כבר הבהרתי לך את דעתי על ציטוטים והסתמכויות על יודעי דבר ו'הספרות היהודית'. איני רואה בהצהרות כאלה משום הבהרה. אתה חוזר באותן מילים על אותה "שאלה" וחושב שבזאת הבהרת משהו. זהו. סיימתי.

דורון,
ככל הידוע לי – לא.

בס"ד עש"ק כי האדם עץ השדה תשפ"ב

התרגום המילולי של non sense הוא 'לא נתפס בחושים'. הלא הוא 'הדבר כשהוא לעצמו', האלקים 'דלית מחשבה תפיסא ביה כלל', ה'אין סוף ברך הוא'.

ה'מזגן' והבטטה הם הופעות המגלות את גדולתו של האלקים בשילוה הרמוני של ניגודים. אם זה המזגן, הברזל המוצק בהצטרפו לזרם החשמל השורף, היוצרים דווקא משב רוח צונן ומרענן. והבטטה שיש בה שורשיות יציבה ונוקשה, יחד עם טעם מתוך וצבע כתום מעורר.

ה'נון סנס' הוא 'הדבר כשהוא לעצמו' הבלתי נתפס בחוש, בעוד שהמזגן והבטטה הם בטוייו המופלאים בעולם!

זה גם סודה של השבת. המפגש עם אינסופיותו של הבורא, המרענן ומוסיף יציבות ומתיקות לגוף ולנפש, ליחיד ולמשפחה, לחברה ולקהילה!

בברכת שבת שלום טובה וברכה, עמנואל חי קלינינגרדסקי, טור-מלכא

פיסקה 1, שורה 2
… ה'אינסוף ברוך הוא'.

פיסקה 2, שורה 1
… בשילוב הרמוני של…

שם, שורה 4
… עם טעם מתוק וצבע…

שצ"ל, היזהרה!
לוד דולקת בעקבותיך! שלא תתמזגן לנו פתאום.

נאדם זקוק לשגל קר שייתן שיפוט אובייקטיבי, אך לא פחות לרגש שיניע אותו לבקש את הטוב והאמת כדי שהבירור השכלי יהיה נכון, וכן אחר השיפוט – צריך לבוא הרגש שימריץ את האדם ליישם את תובנות השכל למרות המניעות והקשיים השכל והרגש חיוניים ואין להזניח אחד מהם. .

בברכה, שצ"ל [=שניהם צריכים לאדם]