גזירות חכמים
האם יש כזאת אפשרות לדעת הרב, שגזרות חכמים יהיו גזרות מוחלטות שמנותקות לחלוטין מהטעם שלהם, כך שגם במקרים בהם הטעם לא קיים בכלל הגזרה תישאר בתקפה והדבר יהיה אסור?
לדוגמה האיסור של סתם יינם כיום, שאין שום חשש לניסוך של היין לע”ז וכמו כן אין חשש שזה שהעובד הערבי ביקב נגע ביין זה יגרום לי לקרבה אליו ולהתחתן עם בנותיו.
או לדוגמה האיסור של חלב עכו”ם, שלדעת החתם סופר על פי רש”י הוא גזרה קבועה גם כשאין חשש שיערב חלב טמא, שעליו הסתמכו הפוסקים שחלקו על ר’ משה פיינשטיין בהיתר המפורסם שלו (ראיתי שבערוך השולחן כתב בנוגע לחלב עכו”ם שהעירוב של חלב טמא זה רק טעם אחד לאיסור ולחז”ל היו עוד טעמים כמוסים לאיסור שהם לא גילו לנו ולכן זה יהיה אסור תמיד כשאין ישראל רואה, מה דעת הרב על זה? לדעתי זאת הזיה מוחלטת שמערערת את כל דרך הפסיקה ההלכתית).
לא. גזירות הן בתוקף גם כשבטל הטעם, ושינויין אמנם אפשרי אבל דורש הנמקה והצדקה. אבל כאן מדובר על חזקות ולא על גזירות. חזקות הן קביעות שבעובדה. יש מקום לדון (והאחרונים דנו בזה) האם איסורים שיסודם בעובדות (כמו חלב עכו"ם) הם בגדר גזירות או עובדות, ונפ"מ לשנותם כשבטל הטעם. אבל בדיון על חזקות מדובר בקביעה עובדתית ללא שום איסור.
כמובן שייתכן עקרונית שחזקה כלשהי תהיה במקרה נכונה תמיד. אבל זה לא תוקף תמידי אלא נכונות תמידית. אין לחזקה תוקף כשאינה נכונה.
תודה על התשובה, אני שאלתי על גזרות אז לא ברור לי כל כך איך נכנס כאן הנושא של חזקות.
א. בנוגע לגזרות, אם להבנתך ניתן לבטלן רק על ידי בית דין שגדול בחכמה ובמניין, נוצר כאן מצב בעייתי, כי אין לנו שום דרך לדעת כיום את גודלו של בית הדין שגזר את הגזרות בתקופת התנאים, וממילא לעולם לא נוכל לבטל את הגזירות, האם נגזר עלינו לחיות לנצח במציאות הלכתית אבסורדית ולא הגיונית בה למשל אסור לשתות יין שנגע בו עובד גוי ביקב אבל מותר חפשי לשבת עם גוי בבר על יין מבושל ושאר משקאות חריפים? מציאות שבה אסור לקחת תרופות בשבת שמא ישחוק סממנים?
אגב, אני יודע שאתה לא אוהב שיקולים תועלתניים, אבל אני אומר את זה כעובדה ולא כשיקול, אחת הסיבות לחוסר הרצון של רבים לשמור על אורח החיים הדתי היא חוסר הרלוונטיות המוחלט של ההלכה למציאות הנוכחית, זה מרגיש לאנשים חסר כל ענין לקיים הלכות שאין להם כיום שום משמעות.
ב. מה דעתך על דברי הערוך השולחן שהבאתי שלגזרות חכמים יש טעמים כמוסים שהם בחרו שלא לגלות חוץ מהטעם שהם אמרו בפירוש, נראה לך הגיוני לטעון טענה כזאת?
משום מה היה לי בראש שזה טוקבק על הטור האחרון ולכן קשרתי אותו לחזקות. טעות שלי.
לגבי גזירות, תזת הטעמים הנסתרים (שמיוחסת בד"כ לגר"א) בעיניי תמוהה עד מופרכת. גם בגלל שזה עצמו לא סביר (לפחות לא כעיקרון גורף), וגם בגלל שכל עוד לא ברור לנו שזהו המצב אין סיבה לזנוח הסבר סביר ולתלות את הגזירה בהסברים עלומים שאין לנו שום רעיון לגביהם.
גודל בית הדין הוא 70 (וראה ברמב"ם רה"ל ממרים, כיצד ייתכן גדול בחכמה ומניין). אני חושב שהדרישה לגדלות אינה דורשת מדידה ברורה. צריך בי"ד הגדול, ושיעריכו שביכולתם לבטל את דברי קודמיהם. בכלל, ביטול גזירות ותקנות הוא תחום שהכללים בו לא ממש עובדים. עמדתי על כך במאמרי על ביטול תקנות: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95
השיקולים התועלתניים מאד חשובים, אבל חשוב להפריד בינם לבין השיקולים המהותיים, ולעשות את האחרונים קודם ורק אח"כ להגיע לתועלות. שיקול תועלתני לא אומר מאומה על משמעותה וגדרה של ההלכה, אבל ביחס לשאלות של מדיניות זהו שיקול חשוב. יתר על כן, אם אני מתלבט האם להשתמש בכלי ביטול תקנות למרות שיש לי ספיקות וצדדים לא לעשות בהם שימוש, שיקול תועלתני הוא מאד חשוב לטובת השימוש בהם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer