תוקפה של האינטואיציה

שלום הרב,
קודם כל אני רוצה להודות לך על האתר המושקע הזה, אתה באמת עושה פה – ובספרים שלך – עבודה מדהימה. לימדת אותי המון (בוא נגיד שכשנכסתי לאתר הייתי חרד"לי למחצה), אבל אני מרגיש שיותר משהעברת לי אינפורמציה, הענקת לי מתודלוגיה חדשה לנושאי אמונה ופילוספיה – ההיגיון. אני חושב שהרווח העיקרי שלי מההיכרות איתך הוא זה שהתחלתי להשתמש באופן שיטתי בכלים כמו לוגיקה, ניתוח מושגי, אמפריציזם, ובאופן כללי להבהיר את כל התחום הזה שלפני כן התבסס אצלי בעיקר על מושגים מערופלים ודברים שקיבלתי כמובנים מאליהם. תודה לך.
אני אשמח אם תוכל למסור תודה גם לעורכי האתר על כך שהוא כל כך נוח ונעים לשימוש, תכונה די נדירה בקרב בלוגים אינטלקטואליים, לפחות ממה שאני מכיר.
ולשאלה. סיימתי לא מזמן את הספר "אמת ולא יציב", והאמת שבהתחלה מאוד השתכנעתי מהתזה שמוצגת בו (כלומר, העמדה הסינתטית), אבל לאט לאט השתכנעתי שהתזה הזו אינה נכונה ואני אנסה להציג את הן השיקולים שהביאו אותי לזה והן את החלופה שאני מציע, ושמח אם תוכל להשיב לי.
הקושיות:
א. מראש הרעיון של הסתמכות על אינטואיציות בנושאי מוסר נראה לי מאוד לא אמין, גם אם נקבל את התזה בכללה. אתה מזכיר בספר ששימוש אינטואיציות הוא כלי לא מדויק ומועד יותר לטעויות ביחס לכלים אחרים, אבל נראה לי שבתחום הזה אמינותו היא כמעט אפסית. כשאני הגעתי לאתר שלך היו לי אינטאיציות מאוד חזקות בנושאים מסוימים, ותוך לא הרבה זמן הן פשוט התאדו, ואני מאמין שבאותה מידה זה היה יכול להיות גם הפוך. אניטואיציות מוסריות מושפעות לדעתי בעיקר מהרגלים ומתרבות, וככאלה הן לא מלמדות על הכרה אמיתית, מלבד מספר אינטואיציות בסיסיות ומאוד כלליות, למשל שרצח בלי סיבה הוא פסול ומוסכמות אוניברסליות דומות. אבל זאת נקודה צדדית יותר, והבנתי שאתה גם נוטה לכיוון הזה פחות או יותר.
ב. ולעצם העניין, כל הרעיון של תפיסה חושית של עולם האידיאות הוא מאוד לא סביר. ברור מאוד איך אנחנו מסוגלים לראות – באמצעות קליטת גלי אור, וכנ"ל לגבי קולות או ריחות. אבל איך בדיוק אנחנו רואים את עולם האידיאות? איך זה עובד? לכאורה זה ספקולטיבי לגמרי, לא יותר טוב מלהניח ששדים משדרים לנו את החלומות. (אני כמובן אתייחס בהמשך להוכחה הסטטיסטית שנתת לאינטאואיציה, אני בינתיים מנסה רק להראות עד כמה התפיסה הזאת היא לא סבירה א-פריורי, כך שללא ההוכחה הסטטיסטית – כלומר, אם אכן יתברר שהיא אינה נכונה – היא אמורה להינטש מיידית)
ג.עצם מציאותו של עולם אידיאות מפורט כמו שהוצג בספר הוא מאוד מופרך לדעתי. מתואר שם בפרק על המחלוקת בין אריסטו לאפלטון (אם אני זוכר נכון) שלפי הגישה הסינתטית ניתן "לראות" את האידיאה של כל אובייקט, וכך למיין אותם לקבוצות. האם מאחורי כל שולחן באמת מסתתרת אידיאה "שולחנית"? האם כשהמציאו את המיקרוגל נולדה לפתע אידיאה של מיקרוגליות? וכשהמציאו מיקרוגל מדגם אחר, האם גם הוא קיבל אידיאה משל עצמו? אני חושב שסבירה הרבה יותר ההצעה (כפי שטוען ג'ורדן פיטרסון) שאנחנו ממיינים בעצמנו את העולם לעצמים ולסוגים לפי השימוש שלהם. וכשאנשים מתווכחים על מהי דמוקרטיה (זו הדוגמה שהובאה בספר), הם אמנם לא מתכוונים לוויכוח סמנטי גרידא אבל גם לא לוויכוח על אידיאה של דמוקרטיות: הם פשוט מתווכחים על "מהו השלטון שמשקף כראוי את רצון העם ושיפר את חיי כולנו".
בנוסף, בספר מובאת דוגמה של "ראיייה" אינטואיבית של אמינות עד. מוכרחים להגיד שמאחורי כל אדם מסתתרת "אמינות" כלשהי, שניתנת לקליטה חושית? האם לא סביר הרבה יותר להניח שמוחנו יודע פשוט לשקלל נתוני אמינות על סמך נסיונות העבר? האם כשמישהו פותר משוואה ברגע, או דוגמא נפוצה יותר – כשרב קולט את מהות הסוגיא בהסתכלות מהירה, זה נובע מראייה מטאפיזית או מתהליכים מוחיים אוטומטיים שאומנו בכל הסוגיות שהרב למד עד כה?
ד.ועכשיו אני מגיע להוכחה הסטטיסטית.  ההוכחה אומרת – אם הבנתי נכון – שניתן להוכיח (לא בודאות, כמובן) את נכונות האינטואיציות שלנו על דרך השלילה: אילו כל האינטואיציות שלנו -למשל, האינדוקציה – היו שגויות, ההכללות שעשינו לאורך ההיסטוריה – לצורך העניין, המדע – לא היו אמורות להצליח מספר רב כל כך של פעמים. מה שחשוב לי להדגיש לגבי ההוכחה הזאת, זה שהיא לא מוכיחה שהאינטואיציות שלנו נכונות מכיוון שהן נקלטות בראייה מטאפיזית, אלא אך ורק את זה שהן נכונות, ללא שום עדות על הסיבה למה הן נכונות. ולדעתי – וכאן אני מגיע ממש לתורף הדברים – יש הסבר פשוט ו"אוקאמי" הרבה יותר לנכונותן של האינטואיציות שלנו: האבולוציה. האבולוציה החדירה בנו על ידי ברירה טבעית עובדות נכונות לגבי העולם, למשל עיקרון האינדוקציה או זה ששני קווים מקבילים לא ייפגשו, כדי שנשרוד טוב יותר בעזרת ההיכרות עם העולם, כפי שחיות מסוימות (נראה לי קופים) נולדות עם פחד מובנה מנחשים. והאבולוציה החדירה בנו גם אינטואיציות מוסריות רבות על ידי ברירה של קרבת דם וברירה קבוצתית, כפי שג'ונתן היידט מתאר, לדוגמה, בספר "למה אתם תמיד צודקים" שיצא לאחרונה בעברית. נראה לי שהעמדת האינטואיציות על האבולוציה היא סבירה לאין ערוך מאשר הטענה שאנחנו מסוגלים "לראות" אמיתות כלשהן, ובודאי מסתדרת הרבה יותר טוב עם התער של אוקאם. (שגם הוא, למיטב ידיעתי, אינטואיטיבי, או לפחות מבוסס אינדוקיציה)
ואם כך, האלטרנטיבה:
א.  אם נקבל את הטענה שהאינטואיציות מגיעות מהאבולוציה (או מאלוקים, לא קריטי) הרי שיש לחלק בין שני סוגי אינטואיציות: אינטואיציות עובדתיות ואינטואיציות נורמטיביות. אינטואיציות עובדתיות – כגון אינדוקציה וסיבתיות, אקסימומות גיאומטריות, אקסיומות פיזיקליות וכו' – הן כנראה נכונות, בהתבבס על ההוכחה הסטטיסטית שהבאת בספר, כיוון שאם האינטואיציות האלה אכן עובדות ומעילות לשרידה שלנו, הן כנראה תואמות את העולם האמיתי. כלומר, כאשר האבולוציה מחדירה לנו מידע שמסייע לשרידתנו לגבי העולם, הוא כנראה אמיתי אובייקטיבית אחרת הוא לא היה מועיל לשרידה. לעומת זאת, אינטואיציות נורמטיביות – למשל, שאסור לגנוב – הוטמעו בנו אך ורק בשל השרידות שלהן (שוב, באמצעות ברירה קבוצתית וכדו'), ולכן אין סיבה להניח שהן נכונות נורמטיבית, כלומר, שלגנוב זה באמת רע, אלא רק שזה אכן עשוי להזיק במקרים רבים לשרידות הקבוצה/קרובי המשפחה.
ב. אם כך, מדוע באמת יש לקבל לטענתי את כללי המוסר כמחייבים? אני חושב שהתשובה המתבקשת היא – לפי התורה. כלומר, בעזרת האינטואיציות העובדתיות (שהוכחו כנכונות) אנו יכולים להשיג את הימצאות האל ואת אמיתותה של היהדות, ועל סמך התנ"ך (כלומר, אלוקים, שתמיד צודק) נוכל ללמוד על כללי המוסר שמחייבים אותנו, לא רק על "המוסר התורני" – כלומר ההלכה, אלא גם על נכונותו של המוסר האנושי שגם היא (לדעתי) כתובה בתנ"ך.
 
למען האמת, אני ממש אשמח שתפריך את הטענות שלי. הן מעלות מספר בעיות, למשל למה יש דרישה מוסרית בתנ"ך מדורות שקדמו להר סיני, אבל איכשהוא נראה לי שקושיות מהתנ"ך פחות יפריעו לך ספיציפית, מה גם שאני חושב שיש לי בגדול תשובות לבעיות מהסוג הזה. אבל הבעיה העיקרית שלי היא שהטיעון הזה בעצם שומט את הקרקע מתחת לכל דרישה של מוסריות מאתאיסטים, ולכן אישית הייתי רוצה שהוא יופרך, אבל לצערי זאת נראית לי האמת.
 
אני מתנצל על האריכות, אבל זאת באמת שאלה שמאוד חשוב לי לברר ואני חושב עליה כבר לא מעט זמן. התאמצתי מאוד לחלק את השאלה לסעיפים ממוקדים כדי להקל על הקריאה. אם תוכל להשקיע מזמנך ולהשיב לי אודה לך מאוד. ושוב תודה על כל מה שלמדתי ממך.
שבוע טוב.
 
נ.ב – גילוי נאות: בהתאם למטאפורה המרכזית של הספר, אני אכן בגיל ההתבגרות.