חופש הרצון ועוד שאלות
שלום וברכה.
1. רציתי לשאול לגבי התחושה שכביכול יש לכולנו שיש לנו חופש בחירה, לכאורה אני לא רואה שום סתירה בין סיבתיות לבין התחושה שאני חופשי ,אני מרגיש שיש בלבול בין התחושה שאין עליי כפייה לבין בחירה ממש, הדבר היחיד לכאורה שאנחנו חשים ,הוא שאין כפייה, אבל כל בחירה אפשר להסביר בצורה סיבתית בלי צורך באשליות וכדו' . משל למה הדבר דומה, לאדם שהיו לפניו שני מאכלים ואחד מהם הוא רוצה יותר מטבעו, הוא אמנם חש שאין עליו כפייה לבחור באף אחד מהם אבל באמת המציאות הכתיבה לו במה הוא יבחר, במקרים אחרים יש התלבטות אבל יש לנו התלבטות גם בדברים שאין בהם בחירה כמו ספקות עובדתיות. לכן ההתלבטות לכאורה לא מוכיחה כלום, רק מוכיחה שהדבר מוטל אצלי בספק ובזמן ההחלטה או שהוא בחר כי צריך לבחור וכיוון שלא הייתה לו דרך להכריע אז הוא בחר בנטיית לבו, או שהספק נפשט לדוגמא עלתה לו מחשבה "מה תתן לך התאווה הזאת" וזה פשט לו את הספק. לסיכום קשה לי אפילו לדמיין סיטואציה שאפשר לחוש בה בחירה חופשית. במידה וטעיתי אשמח להבין איפה הטעות.
2.האם לדעת הרב הבחירה החופשית היא רק בין ערך ליצר או גם בין שכל ליצר (כלומר הדבר המועיל והחכם יותר בשבילי, נגד הדבר המושך יותר כרגע.)
3. קראתי את הדברים שהרב כותב על הסמכות של חז"ל, הרב טוען שהיתרון של חז"ל הוא רק מסורת שהרי כנראה שלא כל דבריהם נאמרו ברוח הקודש. נכון שכנראה לא כל דבריהם נאמרו ברוח הקודש אבל אין ספק שיש להם מקורות נוספים שמוזכרים בש"ס חוץ ממסורת, גלוי אליהו ,קבלה מנביאים,השגות רוחניות ,עליית נשמה(ארבעה עלו לפרדס) (נכון שלא כל הסיפורים כפשוטם אבל בהרבה מהם שהם לא מופרכים, כמו גלוי אליהו , מי שרוצה להגיד שזה משל, עליו חובת הראיה). בקיצור לדעתי נכון שמה שהתרגלנו שחז"ל לא טועים זאת טעות אבל עדיין בקביעות עובדתיות אפילו שאין להם מסורת מסיני , לכאורה היתרון הוא אצלם , (בעיקר בדברים שמוסכמים בכל הש"ס ) עלא אם כן נגלה אחרת.
4. ראיתי שהרב טוען שאין סמכות לחז"ל לחייב אדם להאמין בדבר מסוים, גם אם זה נכון ,לכאורה כן יש סמכות לאסור על אמירת הדברים , אם חז"ל אומרים שהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעוה"ב, אפילו אם בלב יש מישהו שחולק ולטענתך אי אפשר לחייב אותו לקבל את הדברים ,לכאורה עדיין יהיה אסור לו לפרסם ולהגיד זאת מכח איסור חכמים. שהרי על טענות עובדתיות בדיבור ,כן הם יכולים לאסור. מה דעת הרב.
4.בזמן האחרון אני קורא הרבה באתר ואני מעריך את הרב ואת היושרה אבל קשה לי להבין את הסברא שהאמת עדיפה מהכל אפילו אם היא מזיקה, אין ספק שהדעות על השגחה והספקנות לגבי עוהב ותחיית המתים, מזיקות. אז מה העניין לפרסם אותם בריש גלי , אני מאמין שלדעתך לדעות האלו יש גם תועלת אבל זה דיון אחר כבר. השאלה היא האם באמת לדעתך האמת עדיפה מתועלת, אם כן אשמח להבין את סברת הרב. (בעיקר שדברים אלו הם לא שקר אלא רק שונים מדעתך ואני בטוח שגם אתה מודה שיש להם מקום במציאות.)
תורה רבה.
שלום.
בדרך כלל לא כדאי לצרף שאלות שונות כי אז לא ניתן לדון בהן הלאה. אלא אם אתה רק רוצה תשובה ולא תמשיך לדון. כעת אענה, אבל לא אמשיך דיון על כמה שאלות במקביל.
1. זהו הקומפטיביליזם. עמדה מאד פופולרית בין פילוסופים בשנים האחרונות. הוא מופרך לגמרי, והארכתי לבאר זאת בתחילת מדעי החופש, וגם בסקירה על ספרו של אליעזר מלכיאל.
2. לא רואה הבדל. המועיל והחכם אינו ערך? זה אינטרס? אז יצר מול יצר? בספרי הנ"ל עסקתי בסוגי הדילמות השונות (ערך-ערך וערך-יצר, בפרק על ניסויי ליבט.
3. אני לא נוטה לפרש את הדברים הללו כפשוטם. לגבי רוח הקודש, הגמרא עצמה מסבירה זאת כרמזים טבעיים. עובדה היא שיש להם לא מעט טעויות דמוכח.
4. עקרונית נכון, אבל אני לא מקבל איסורים על אמירת אמת. אני גם לא מאמין שהם התכוונו לאסור זאת בדור כמו שלנו, אבל גם אם כן – אני לא מציית. על כך אומר "האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון משמיה לא צייתי ליה".
עוד 4. ( 5.) אין לי ספק שהאמונות הללו עצמן מזיקות (כלומר ראייתן באמת מחייבת, לא הן עצמן) ולא האמירות שלי. רבים נוטשים בגלל שמאבדים אמון באמונות הללו, ודווקא ההרזייה שלי מחזיקה אותם. האחרים מחזיקים אותי כאפיקורס והכל בסדר. לכן האמירות שלי דווקא מועילות למיטב שיפוטי. מעבר לזה, אפילו אם וכאשר האמת מזיקה צריך מצב מאד קיצוני כדי לאסור. ראה סעיף קודם.
הגדרת שקר אינה רלוונטית כאן. אני לא טוען שמישהו זומם כאן משהו במזיד. אבל טעות היא שקר במובן שאינה אמת. וזה שאיני יכול להיות בטוח זה נכון כמובן. זה בדיוק מה שאני אומר שאי אפשר להיות בטוח.
שלום וברכה ,אמשיך את הדיון רק לגבי בחירה חופשית. רק אומר שלגבי שאלות 3 4 5 כנראה נישאר חלוקים. לגבי תחושת בחירה , עדיין לא הבנתי איך אפשר לחוש שהבחירה שלי היא לא סיבתית, אם זאת תחושת החופש(שאני פועל ולא נפעל) זה לא מוכיח כלום שהרי גם שהמציאות מכתיבה לי מה לעשות , קיימת התחושה הזאת. ואם זאת תחושת התלבטות, גם זה לא מוכיח דבר, הגיוני שאדם יהיה מוטל בספק ויתלבט גם בהשקפה דטרמיניסטית. והכרעה גם לא מוכיחה דבר שהרי בקביעת עובדות יש הכרעה ,אם נאלץ להכריע תוך זמן קצר ,אז נטיית לבו (הדטרמניסטית) שיש לו באותו רגע היא הסיבה ,ואם הוא לא מוגבל בזמן אז ההכרעה תהיה או ע"י פשיטת הספק או במקרה שלא נפשט הספק, ע"י נטיית הלב. בקיצור ,אכן אפשר לפרש את החוויות שלנו כבחירה חופשית (אני מאמין בבחירה חופשית) אבל אפשר לראות אותן בצורה סיבתית בלי להגיד שזאת אשליה ,ככה אני רואה את זה ואם אני טועה אשמח להבין.
בדרך הזאת לא תגיע רחוק. יש לך תחושה שאתה חלוק עליי בשאלות 3-5. אבל אולי לא? (הרי גם אם זו אשליה היית חש כך.) יש לך הרגשה שאתה רואה לפניך כיסא. אבל אולי לא? (הרי גם באשליות 'רואים'.) יש לך תחושה שהתחושות לא אומרות כלום. אבל אולי לא? (הרי תחושות יכולות לתעתע.) בקיצור, אפשר להעלות תהיות ספקניות על כל דבר בעולם. אין דרך לענות על תהיות כאלה, אבל מי שמעלה אותן אמור לא לחשוב כלום ולהישאר בספקנות מוחלטת לגבי כל דבר. אני לא ספקן ולכן אני מאמין לאינטואיציות שלי. מי שלא מאמין, זכותו.
העברה מהשואל:
שלום וברכה, אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך, אני גם מאמין בתחושות החוויתיות שלי ,בטח יותר מאינטואיציה של סיבתיות, פשוט לכאורה אין לי תחושה של בחירה חופשית, הסבר: תחושה שאני פועל ולא נפעל (שכולנו חשים) ותחושה של בחירה חופשית זה שני דברים שונים, גם אם התחושה נכונה היא לא מעידה על בחירה חופשית , אין סתירה בינה לבין סיבתיות . יש לי תחושת התלבטות , גם אם היא נכונה היא לא מעידה על בחירה אלא על זה שאני מוטל בספק ולא החלטתי עדיין מה לעשות, גם למחשב לוקח זמן לפשוט ספקות (חישוב נתונים). ותחושת הכרעה גם לא בהכרח מעידה על בחירה, היא יכולה להעיד על פשיטת הספק או על זה שהספק נשאר במקומו והלכתי אחר נטיית הלב. שהרי הכרעה יש גם בקביעת עובדות. שם מה שגרם להכרעה זה ודאי לא בחירה, או נטיית הלב (הדטרמניסטית) או שנפשט הספק ,במילים אחרות הכרעה יכולה להיות סיבתית ואני לא מבין איך אפשר לחוש שההכרעה לא נובעת מסיבה. בקיצור אני מנסה להבין איזו תחושה מביאה אותי למצב שאו שהיא אשלייתית או שהיא מעידה על בחירה.
תודה רבה על הסבלנות והמענה אני מעריך את זה מאוד.
אבל זה שאין לך תחושה כזאת זה עניין סובייקטיבי שלך. לי יש. אתה מנסה להסביר לי את התחושות שלי, אבל לא. התחושה שלי היא שיש לי בחירה חופשית ולא שאני מונע בדרך דטרמיניסטית. אתה יכול להטיל בזה ספק כמו בראייה. לי אין ספק (משמעותי) בזה.
אגב, הכרעה אולי נובעת מסיבה (אבל בדרך כלל זה למען תכלית ולא מתוך סיבה. הבדל משמעותי מאד), אבל הסיבה היא מערכת ערכית כלשהי, והערכים הללו לא נובעים מסיבה. בהם אני בוחר.
עוד העברה:
תשובת הרב: אבל זה שאין לך תחושה כזאת זה עניין סובייקטיבי שלך. לי יש. אתה מנסה להסביר לי את התחושות שלי, אבל לא. התחושה שלי היא שיש לי בחירה חופשית ולא שאני מונע בדרך דטרמיניסטית. אתה יכול להטיל בזה ספק כמו בראייה. לי אין ספק (משמעותי) בזה.
אגב, הכרעה אולי נובעת מסיבה (אבל בדרך כלל זה למען תכלית ולא מתוך סיבה. הבדל משמעותי מאד), אבל הסיבה היא מערכת ערכית כלשהי, והערכים הללו לא נובעים מסיבה. בהם אני בוחר.
תשובה: במחילה לא הבנתי את התגובה , אני לא מסביר את התחושות שלך, אני מסביר את התחושות האפשריות שיש לבני אדם ומסביר למה הן לא סותרות את הסיבתיות, איפה הטעות שלי? אני מרגיש שיש כאן "תחושת בטן" של בחירה ופחות "חוויה בלתי אמצעית". תודה רבה
אני לא מבין היכן הציטוט והיכן התגובה.
בכל אופן, אני ממש לא מנסה להסביר לך את עצמך. אתה אומר שיש לך תחושה שאתה מופעל סיבתית. אמרתי לך – לבריאות. אתה טוען שאתה לא מופעל סיבתית? כתבת אחרת.
אם הערכים נבחרים ללא סיבה, אז מה השאלה? זו הבחירה שלך.
בקיצור, לא מבין מה אתה רוצה ממני. אתה מדבר על קומפטיביליזם? הפניתי אותך. קומפטיביליזם הוא דטרמיניזם גמור רק מגדיר אחרת את המושג בחירה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer