התמודדות נבואית-משלית עם מדע פוסטמודרני‎

לכבוד הרב שלום, נראה לי שתתעניין.
פוסט שפרסמתי על המושג "כוח" בפיזיקה. על הגדרתו. ועל הקשר בינו לבין כוחו של אלוהים. (ועל פוטנציאל אצל אריסטו ובעיית האינדוקציה ועל מדע ניטשאני מתוך גניאולוגיה)
נראה לי קרוב מאוד לתחומי עיסוקיך.
ממש מעניין אותי לשמוע את חוות דעתך!!
בתודה רבה מאוד,
א'
 
שפת הנבואה והמדע האנתרפומורפי
 
עזבו רגע את הפוסט, שמעו סיפור. כשהייתי בתיכון הלכתי למגמת פיזיקה. המורה שהיה דוקטור לפיזיקה הסביר על "כח". כח הכבידה, חוקי ניוטון וכו'. אבל לא הבנתי מה זה כח? מישהו ראה פעם כח?? באיזה מרחב הוא קיים? מישהו הרביץ לגוף א' והוא נע במהירות x עד שהוא הרביץ לגוף ב'? הוא חש מכה? כאב לו?
 
מישהו מקוראי הפוסט הפיזיקאים יכול לענות על כך?
 
אריסטו הדגיש את המושג "פוטנציאל" כמבטא את הדבר שלא קיים אך עשוי להתקיים.
למעשה, הפוטנציאל איננו. יש רק הווה ועתיד שמוטל בספק.
השפה העברית, כשנפגשה עם עולם הפיזיקה, אמרה "כח" שהוא מושג אנתרפומורפי. בתנ"ך הוא מייצג גבורה וחוזק אישיים. בשביל לעצב מטאפיזיקה שפת הקודש נאזרת באנושיות, בדמות אדם שאליו מכוון היחס המוסרי ובה נדמה האל לנביאיו.
דיוויד יום, מערער על האינדוקציה, ההשלכה מההווה לעתיד, ואומר שאנו מסיקים באופן אינדוקטיבי רק כהרגל. אף אחד לא הוכיח לוגית שהשמש תזרח מחר.
אבל מבחינה פנומנולוגית (חווייתית) אנו מרגישים כח על הכרתנו שמכריח אותנו לקבל את האינדוקציה כהנחת מוצא. מבחינה חווייתית אנו חווים את הכוח האלהי שמקיים את העולם מכה בהכרתנו ומכריח אותנו לפעול במסגרת מערכת יחסים עם הכח הזה. אנו חווים את העולם כהגיוני ולא שרירותי. אנו באים במערכת יחסים עם האל.
האידאות האפטוניות הצרו תפיסה זו. הן קבלו על כוחם של האלים. אכן כפי שהוכיחה בעיית אותיפורון, אלים רבים לא יכולים להקנות בטחון בדיבור האלוהי ומערכת יחסים עמו. כל אל ורצונו הוא. הדרישה של ניטשה לחזור למדע חי, לא כזה שמתרגל דפוסי חשיבה של גאונים, דרישה זו תענה היטב על ידי מדע הרואה ב"כח"- כח- עוצמת אל, מידת גבורה שמציבה כללים לעולם ההתגלות.
 
(כמובן שמדובר באל טרנסנדנטי שכל הכרתנו בו היא בעזרת הרגשת נוכחותו בתפילה שעולה מלמטה למעלה. המזמור קדם לנבואה והנבואה קדמה למדע. התפילה היא תמצית הקיום האנושי שקודם להכרה "ואני תפילה")