אינטואציה

אני לא בטוח שאני מבין אותך מספיק טוב.

אבל בנקודה שאמרת שלומר שאין אלוהים זה בלתי סביר, הרשו לי לנסח זאת כך: יש לי אינטואיציה שלכל דבר יש סיבה (ולכן – יש סיבה ראשונה – אלוהים), אבל באותו הזמן יש לי אינטואיציה שלכל דבר יש סיבה – (ולכן – אלוהים לא יכול להיות חסר סיבה), הסותרות זה את זה. אני יכול לברוח מהרגרסה הזו רק על ידי הנחה איפשהו לאורך הדרך שחייבת להיות סיבה אחת שחורגת מההבנות האינטואיטיביות שלי. אבל ברגע שהגענו למסקנה שהאינטואיציה שלי מוגבלת בהכרח למה אני לא יכול להגיד את זה רגע לפני שאני מרמז על סיבה ראשונה. ובכך להישאר עם חוסר הוודאות מה גורם ליקום (בדיוק כמו עם חוסר הוודאות מה גורם לאלוהים)? מה בדיוק תועיל לנו השערת האל אם נסכם בהכרח עם הגבלת האינטואיציה שלנו?

על סמך מה היית אומר שאחד יותר לא סביר, ברגע שהגבלנו את הכלים לומר זאת בכל מקרה?

במילים אחרות, יש לי שתי השערות (או מסלולים אינטואיטיביים) לבחירה, האחת מזהה את המגבלות המובנות שלה וחוזרת לפני שהיא רומזת משהו, השניה מרמזת על אלוהים ואז נסוגה. למה שהשני יהיה 'סביר יותר'? ולמה לא יחול התער של occam – שלרמז על פחות דברים זה יותר סביר?

ולמעשה, אתה מצהיר שאני סומך באופן מובהק ואינטואיטיבי על האינטואיציה שלי ולכן אני לא יכול אפילו להטיל בה ספק בדיוק כפי שאני לא יכול להצדיק את הסיבה שלי להאמין בעיניי וכמו שאני לא יכול להמציא טענה הגיונית כדי להצדיק את חוקי ההיגיון .

כמה נקודות,
1. אני יכול לספק סיבות אבולוציוניות ומעשיות להאמין לחושים שלי, למרות שאני לא באמת יכול לברוח מהם. אני אפילו יכול להבין את המגבלות והנקודות העיוורות שלהם ולנסות דרכים שונות להשלים עבורם.
2. בדומה לאינטואיציה, אני יכול לזהות הטיות ונקודות בהן היא עלולה להטעות אותי, למרות שזה הכלי היחיד שלי לזהות משהו.
3. להצדיק את ההיגיון עם ההיגיון זה אמנם פרדוקס, אבל 'להבין' (לעומת להצדיק) אינטואיציה – ובעיקר לזהות את נקודות התורפה שלה דרך האינטואיציה עצמה, למה לא?
4. האינטואיציה היא אכן אפריורית ובבסיס כל התפיסות, אבל אני עדיין יכול להבין שהיא נבנתה באמצעות התהליך האבולוציוני והסביבתי, ולכן היא מוגבלת למה שהיא יכולה לתפוס. עצם האינטואיציה יכולה לעזור לי להגיע למסקנה שהיא כשלעצמה מוגבלת (ואולי אפילו אמינה רק בתחומים ספציפיים)
5. העובדה שזה אומר לי שמשהו (- אלוהים) קיים בחוץ, לא בהכרח מרמזת על זה עובדתית, אני יכול להמשיך לקחת את הרעיון הזה ולהתחכך בו נגד תפיסות אינטואיטיביות אחרות (למשל שמושג כמו אלוהים הוא בלתי נתפס) ולהסיק שצריך לוותר על אחד מהם – איזה מהם? זו שאלה חדשה, אבל שתיהן עדיין לא פחות או יותר 'סבירות'.

לא מבין איך הגענו לאלוהים. שאלת רצון חופשי מול סיבתיות. לעצם דבריך, שלא הבנתי, החריגה מהרגרסיה האינסופית אינה בגלל שיש סיבה חריגה אלא בזה שיש עצם חריג שלגביו אין צורך בסיבה. ההנחה היא שדבר שבניסיוננו דורש סיבה, אבל עצם אחר אולי לא.
בקיצור, לא יכולה להיות שרשרת אינסופית של סיבות ולכן חייבת להיות סיבה ראשונה. זה הכל.

לא כתבתי בשום מקום שאי אפשר להטיל ספק באינטואיציה. להיפך, כתבתי ואמרתי לא פעם שאפשר וראוי לעשות זאת. אבל אם אין סיבה לדחות אותה אני לא דוחה אותה.

את כל השאר כנראה לא הבנתי, אבל בכל מקרה איני רואה שם שום דבר חדש.