לימוד דין ''קבוע''

תודה למענה
נניח אם כן שהייתה לחז"ל סברה לומר קבוע כמחצה על מחצה. מן הסתם אין זו סברה גמורה שהרי הם מרגישים צורך לדרוש את הדין הזה מפסוק.
אם כן יש לי שאלה אחרת: איך לומדים מדיני נפשות לכל התורה כולה? ניתן לפרוך "מה לדיני נפשות שיש בם דרישה וחקירה, לא ממיתים על פי רוב "קבוע", תומר לכל התורה כולה, שאין בה דרישה וחקירה? "
ואם כן לכל התורה כולה נשראנו עם הסברה הלא גמורה ללא דרשה מפסוק

על כך קשה לי לענות. נראה שלפחות אחרי הלימוד מהפסוק הם הבינו שהסברה כשלעצמה נכונה, ואם כן זו אינה קולא בנפשות אלא כלל הלכתי גורף. במילים אחרות, אם זה היה עיקרון הלכתי פורמלי שאינו מעוגן בהסתברות, אז היה מקום לומר שזו קולא בנפשות. אבל הם כנראה הבינו שיש כאן טענה הסתברותית, הגם שנדרש פסוק כדי להסיק אותה, ולכן אין לחלק בין נפשות לשאר הקשרים הלכתיים.

אם אני מבין טוב את ההצעה של הרב, יש כמה שלבים בדרשה הזאת:
1. סברה
2. החלת הסברה על דיני נפשות מכח דרשה על הפסוק "וקם לו וארב לו"
3. הבנה (מוטעת?) שהסברה המקורית כן הייתה התסברותית
4. הרחבת הדין לכל התורה כולה

האם לזה הרב מתכוון?

(חבל, המאמר של הרב דווקא שכנע אותי שדין קבוע אינו יכול להתפרש בכלים הסתברותים, וכדאי לחפש הסברים מסוג אחר – משפטיים למשל…)

קודם כל, האמת אף פעם אינה "חבל".
שנית, לא הבנתי את סעיף 3 שלך. הסברה אינה מוטעית.
ושלישית, כבר לא זוכר מה היה בטור ההוא, אבל הצעתי לדין קבוע גם הסברים סטטיסטיים (ולו רק מפני שדין קבוע נאמר רק על רוב דאיתא קמן והוא עצמו אינו הסתברותי). אבל גם אם ההסבר הוא משפטי ולא סטטיסטי, אם אינו פורמלי אלא יש בו היגיון (משפטי) עדיין נכון להרחיב אותו לתחומים אחרים.