מקרה שחוזר על עצמו

איך שני אירועים מספיקים לוודאיות של חוסר מקריות,זה לא מעט מדי?

אין אף פעם *ודאיות* של חוסר מקריות. אפילו מיליון אירועים יכולים (בסיכוי מאוד מאוד מאוד נמוך שכנראה לא יקרה ב100 מיליארד השנים הבאות) לקרות בטעות.

אך עדיין,שלושה אירועים מצטרפים להבנה לעיקרון התער וזה הגיוני.אך האם להסיק כך על שני אירועים זו לא פזיזות?כמו הדוגמא של השוטה שבו מצטרפים 3 מאפיינים?

כפי שאמר ד, אין וודאות. ברור שככל שמספר המקרים גדל ההסתברות להסבר שחורז את כולם גדלה. השאלה היכן להעביר את הקו. היה אפשר להעבירו בשני מקרים או בשלושה או בעשרה. זו החלטה הלכתית ולא עובדתית.
הדוגמה של השוטה שהבאת היא ראיה לסתור. הרי היא מתקשרת בגמרא לחזקת ג פעמים, ולגבי חזקת ג"פ נחלקו תנאים (ראה יבמות ל ועוד הרבה) האם זה בשני פעמים או שלוש. וגם להלכה יש מקרים שפוסקים בשניים ויש שפוסקים בשלושה (ראה חילוקים שם בגמרא עצמה).
אגב, בזה ביארתי שכל קושיות האחרונים על מקרים שונים של חזקות ג"פ (כמו בקה"י טהרות סי' מז) האם זה סימן או סיבה, וכיצד משווים סימן לסיבה (כמו מהר"ם מרוטנבורג ור"פ לגבי אמירת "ותן טל ומטר"), בטעות יסודן. לעתים זה סימן ולעתים סיבה, ובכל זאת אפשר להשוות ביניהם. ההשוואה היא לא בגלל הסתברות (שהרי הסתברות בכל הקשר היא שונה גם בין סימן לסימן או בין סיבה לסיבה), אלא בגלל שהשאלה היא היכן ההלכה מעבירה את הקו הפורמלי. ואם מחליטים שהוא עובר אחרי ג"פ, אז זה נעשה גם במצבים שבהם זה סימן וגם במצבים שזו סיבה. ומעתה נפלו בבירא כל פלפולי האחרונים בעניין זה, ואכ"מ.

ועוד הערה על הפזיזות שהערת. זו סתם טעות. נניח שמעבירים את הקו אחרי ג"פ כהצעתך. כעת אתה רואה שור שנגח פעמיים. אתה לא היית אומר שהוא מועד. האם זו לא פזיזות? יש לך שני מקרים נגדך, ואתה בכל זאת מתעקש? כל החלטה שמתקבלת במצב כזה יכולה להיחשב פזיזה, הן אם מעבירים את הקו אחרי ג"פ או אחרי ב"פ.

אם הבנתי נכון-אין קשר בין הלכה לעניינים בעלמא.ובענין צירוף התופעות שמייחדות את עמ"י,שאלו דברים בעלמא,ישנה עדיפות לסיבה כוללת של שלושה או שניים,תלוי במקרה,מאשר להפריד. אך אין זה הכרח,זה לא עובדתי.
האם המסקנה שישנה סיבה למיוחדות של עמ"י לאור התופעות המיוחדות הרבות-האם זה לא מסקנה גורלית מדי מול ההבנה שזה לא עובדתי?

למה אין קשר? יש ויש.
את שאר ההודעה לא הצלחתי לחבר אפילו שתי מילים זו לזו.

צירוף טענות המיוחדות של עמ"י יוצר טענה מוצקה,וזה יותר הגיוני לטעון טענה זו מאשר להפריד את הטענות-לפי עקרון התער של אוקהם.ולמרות הצירוף,עדיין זה לא וודאי,אלא הגיוני יותר.
האם נכון לבסס אמונה(החלטה משמעותית)ע"פ הגיון בריא,כאשר הוא לא בהכרח נכון?שהרי עדין יש סיכוי שהכל מקרי?

אין דבר בעולם שהוא וודאי. זה שמטוס פועל מבוסס על הכללות מדעיות, ובכל זאת אנחנו עולים על מטוסים. וכך לגבי מכוניות ומעליות ותרופות ושאר ירקות.
כבני אדם אין לנו מנוס מאי וודאות בכל דבר שנחשוב עליו. מי שמחפש וודאות לא יוכל לקבל שום טענה. השאלה איזו רמת מוצקות נדרשת היא שאלה שאין לה תשובה ברורה וכל אחד ייתן דו"ח לעצמו.