מלווה להוצאה ניתנה
בגמרא ב״ק דף קג׳ ע״א. איבעיא להו תבעו מנה בהלוואה והודה בפיקדון ונגנב מאי. אמר רב פפא חייב שבועה, מנה תבעו שנתן בידו מנה שנתן בידו הודה לו. רב הונא בריה דרב נתן אמר פטור, מה שתבעו לא הודה לו מה שהודה לו לא תבעו. מיתיבי שני כלים הפקדתי בידך אמר לו כלי אחד ביום זה וכלי אחד ביום זה ונגנבו חייב. ולרב הונא בריה דרב נתן אמאי חייב מה שתבעו לא הודה לו מה שהודה לו לא תבעו. שאני התם דמלווה להוצאה ניתנה. (רש״י: תבעו מנה בהלוואה והודה בפקדון ונגנב מאי – תבעו שיפרע לו מנה שהלווהו והלה אומר שומר חינם הייתי על המנה ונגנב. אמר רב פפא חייב שבועה – דאורייתא. מה שתבעו לא הודה לו מה שהודה לו לא תבעו – הלכך כופר הכל הוא ונשבע היסת. שאני התם דמלווה להוצאה ניתנה – ולא מנה שתחת ידו הוא תובע, אבל כלים כלים שתחת ידו הוא תובע מה לי הפקיד ביום זה מה לי הפקיד ביום אחר).
לא הבנתי את התירוץ לרב הונא ״מלווה להוצאה ניתנה״. אני מבין שנקודת התירוץ היא שתביעת הלוואה ותביעת פיקדון זה שתי תביעות שונות ולכן הוא כופר הכל על ההלוואה, אבל תביעת שני פקדונות שהופקדו יחד ותביעת שני פקדונות שהופקדו אחד אחרי השני זה בעצם אותה תביעה. אבל למה זה קשור למלווה להוצאה ניתנה?
זה מאד קשור, וזה בדיוק ההבדל בין מילווה ופיקדון לבין שני פיקדונות שונים. ראה בטור 522.
אז מה הגמרא שאלה, מה היא לא ידעה שמלווה להוצאה ניתנה?
שאלה נהדרת. כך תוכל להקשות על כל תירוץ של הגמרא: וכי היא לא ידעה אותו מראש? בקיצור, סיימתי.
הכלל מלווה להוצאה ניתנה הוא כלל מפורסם ולפי התשובה של הרב זה ברור שזה מאד קשור ועושה הבדל בין מלווה ופיקדון לבין שני פקדונות אז מה השתנה מהשאלה לתשובה
בהו"א חשבו שזה כמו כל שתי תביעות, ותירצו שהלוואה שאני. בפרט ייתכן שחידשו את זה גופא שמילווה להוצאה מתפרש כרמב"ם ולא כשיטת החולקים.
באופן כללי הגמרא לפעמים שואלת שאלה שתשובתה ידועה כדי להציג את הדברים בדרך דידקטית. אבל זה לא משנה, אין כאן שום דבר שטעון הסבר מיוחד אם לא סתם מתעקשים.
פטנט יפה גם התשובה של הרב הייתה ידועה לי רק רציתי שהדברים יוצגו בדרך דידקטית
לפי רב פפא תבעו מנה בהלוואה והודה בפקדון ונגנב חייב שבועה דאורייתא — איזה שבועה זאת ומה הוא נשבע? לא ברור לי אם זה שבועת מודה במקצת ונשבע שבכלל לא הייתה הלוואה או שזאת שבועת השומרים ונשבע שהפיקדון נגנב למרות שהתובע מודה שהנתבע בכלל לא שומר שלו
שבועת השומרים. לשיטתך שזה פיקדון הישבע לי.
ולמה לא יאמר הנתבע לשיטתך שאני לא שומר לא אשבע לך?
?
כי המפקיד כן רוצה שבועה, רק שמכלל דבריו יוצא שלא חייבים לו אותה. הוא הרי לא מחל על השבועה אלא רק יוצא מדבריו שאין חיוב שבועה. אבל יש עוד לעיין בזה.
אגב, איפה הגמרא הזאת? יש משהו דומה בדף קו, אבל איני מוצא כעת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer