צמחונות והלכה
שלום הרב,
ראיתי כמה פעמים שכתבת אודות צמחונות. תורף התשובות שראיתי היו אודות הצער שבעלי החיים עוברים. אני רוצה לגעת בנקודה של עצם אכילתם.
מה ההיתר המוסרי לכך? מדוע לדעתך אין חובה עלינו שלא להרוג אותם עבור תאוות אכילתנו?
שאלה נוספת: נניח שאכן המוסר אוסר זאת. ונניח שהתורה אומרת לנו להרוג עבור אכילה בעלי חיים. האם ניתן להסיק שהתורה לקחה את החשבון המוסרי, ולמרות זאת ציוותה על האכילה, או שמבחינה תורנית משפטית עלינו לאכול, אבל מוסרית אין לאכול, והתורה (יותר מדוייק: הקב"ה) משאירה פתוח ואז ייתכן שהקב"ה רוצה שנלך אחר השיקול המוסרי? בקיצור מתי התורה פוסקת את המילה האחרונה (למרות המוסר) ומתי היא רק פוסקת כגוף משפטי ואז האדם (וכוונת הרב"ה) שיעשה את הצעד המוסרי?
תודה לך!
עצם אכילתם הותרה בתורה ולכן אי אפשר לאסור. אני מסכים שמי שאינו אוכל זו מעלה.
לגבי ההתנגשות עם המוסר, הבחנתי כמה פעמים בין התנגשות מקרית ומהותית. יש צווים שההתנגשות שלהם עם המוסר היא מהותית, כמו החובה על כהן להיפרד מאישתו שנאנסה. כאן יש התנגשות מובנית עם המוסר. במצב כזה אם התורה אמרה להיפרד – סביר שהיא לקחה בחשבון את ההיבט המוסרי. אפשר להתווכח על פרשנות (האם וכיצד זה יוצא מהתורה, אבל אני עוסק כאן רק בעקרונות). אבל פיקוח נפש ושבת זו התנגשות מקרית. שמירת שבת לא כרוכה במהותה בסיכון חיים, ושמירת החיים לא כרוכה במהותה בחילול שבת. שם יש לחפש יישוב. ובהקשר של הלכה ומוסר לעתים אין יישוב וצריך לחיות את שני הדברים יחד: שני היבטים, הלכה ומוסר, שהשלכותיהם המעשיות מנוגדות. זו לא סתירה עקרונית ואפשר לחיות עם זה (ולקבל החלטות מעשיות כמו בכל קונפליקט ערכי).
במצב כזה בהחלט הייתי ממעט ככל האפשר באכילת בעלי חיים, ומצמצם את ציווי התורה למינימום הפרשני האפשרי. למעט קרבנות, נדמה לי שאפשר לצמצם את כל השאר.
השאלה שלי היא במהותי. אולי אמרה להיפרד ברובד הדתי, אבל המוסר נשאר, וייתכן שאלוקים רוצה שנקדיב למוסר, ומה שכתוב בתורה זה רק ברובד הדתי
ולכן? לא הבנתי. תן השלכה לדוגמה.
ההשלכה שהכהן לא יפרד, שכן ברובד המוסרי זה לא מוסרי. וכל הוראת התורה להיפרד הוא ברובד הדתי הלבד
הוראת התורה היא להיפרד. ומכיון שהסתירה היא מהותית ולא מקרית, סביר שהתורה לקחה בחשבון את שני האספקטים.
לדידך, התורה היא לא ברובד הדתי? גם ההוראה היא רק באסקפט זה. ולא בחשבון הכללי של שני הרבדים (דתי ומוסרי)?
גל, אם כשהתורה ציוותה עליהם להיפרד זה היה רק ברובד הדתי (שהמוסרי גובר עליו), למה היא בכלל ציוותה את זה?
אם אלוהים היה מצווה עליך לעשות מעשה לא מוסרי היית מסרב ומסביר לו שהוא מצווה אותך רק ברובד הדתי ולכן אתה פטור מלקיים את הוראותיו? זה מאוד מגביל אותו. אני מניח שגם לך זה נראה מגוחך, וזה בדיוק המקרה של אשת הכהן
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer