חקירה נכבדה ונוראה בדין שור תם שנגח בפורים משולש (טור 373)

תוכן המאמר

בס"ד

חקירה נכבדה ונוראה בדין שור תם שנגח בפורים משולש

מצינו בסה"ק כתבו לכם על קרן השור, בחלק שור מועד לכל חי, וסימנך בנו"ת צעד"ה על"י שו"ר ת"ם, דיצא לידון בדבר החדש, הוא ניהו דין שור תם שנגח ג' פעמים בג' ימי פורים משולש. ודן התם בקרקע לפני רבותיו אי בכה"ג חשיב כהועד בבעליו או לא. וע"ש דהביא מרשכבה"ג בעל איל משולש שווה שוקיים (המיוחס למו"ר פרשנדתא האגגי) דנקט דחשיב כג' נגיחות ביום אחד, אבל בפירוש עגלה משולשת ישרת זווית (לוויזתא על עציץ, המכונה מרן הבעלגולה) פליג וכתב דג' נגיחות בג' ימים הן. והנה כידוע רבו כמו רבו התמיהות בכל הדורות בדין חמור זה, ולית נגר ובר נגר דליפרקינהו, עד שאזרתי אנוכי הק' כגבר חלציי ואמרתי לנפשי שחי ונעבורה ואפלס בים דרך ונתיבה במים עזים, עד שנתקיים בי מקרא שכתוב "עוף לא צייץ" ומראה איננו שומעים זולתי קול, ונתקיים גם "כל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים משתחווים", ובצדק. וזה החילי בעז"ה.

והנה, מקופיא הוה סלקא אדעתי הרחבה דדין זה ודאי תליא אי הך תלתא יומי דפורים משולש כיומא אריכתא הוו או דכג' יומי חשיבו. דאי כחד יומא הוו להו כולהו, נראה פשוט דהדין עם רבנו בעל איל משולש דאין כאן העדאה ומשלם חצי נזק. אבל אי הוו כתלתא יומי שפיר כתב מרן הבעלגולה דהועד השור בבעליו מתמול שלשום וחייב בנזק שלם. וכל ישראל רואים את הקולות ולמשמע אוזן הלוא דאבה נפשנו, ונשתומם כולי עלמא כחדא שעתא למוצא פי שהוא ככהן גדול בצאתו מבית קה"ק. ואחר תום השיממון, בא אור יקרות וקיפאון, ולא ברעש ה'. ופתאום יצאו מפי מילי מעלייתא בהך סוגיא, ותחת רגליי נעשה כמעשה לבנת הספיר, וכל דבריי כאור הבהיר, ותחת כנפי השכינה אנוכי הק' (=הקדוש) מאיר ומזהיר. נבקעה החומה ותיהום כל העיר, מי הוא זה ואיזה הוא שמלאו ליבו לבוא אחר הגביר, ואשר לא הושט לו השרביט אחת דתו להמיר. ושוב לא יבוא בלבוש שק אל המלך בלתי אם הוא זה אשר חכמתו בפלך (כלומר דאיתתא ניהו).

ותחילה היה נראה לחוו"ד הענייה והרמה בזה בהקדם מה שנחלקו רבותינו לגבי הך שילוש דברית בין הבתרים, דאמר רחמנא: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל". ותהו וקהו בה כל רבותינו ושדו בה נרגייהו, מהו עניינא דהך בשילוש משלשין. דרש"י התם פי': "עגלה משלשת – שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה". וכן הוא באונקלוס הגר שכתב: "ואמר ליה קריב קדמי עגלין תלתא ועזין תלתא [תלת] ודכרין תלתא ושפנינא ובר יונה". למדנו דלשיטת הני רבוותא "עגלה משולשת" הוא שלוש עגלות. אך בתרגום המיוחס ליונתן על אתר פליג עלייהו, וכתב: "וַאֲמַר לֵיהּ סַב לִי תִּקְרוּבְתִּין וּקְרֵיב קֳדָמָי עֶגְלָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וּבְרַחָא בַּר תְּלַת שְׁנִין וְעִיזָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וְשַׁפְנִינָא וְתַּסִילָא בַּר יוֹן". חזינן דלשיטתיה "עגלה משולשת" הוא עגלה אחת בת שלוש שנים (יש שמטו ביה הך דשתי עגלות ואיילים נשרפו מאש קודש דיונתן בן עוזיאל ולהכי סלקינן לשיטתיה בחדא). ושני הפירושים הובאו שם גם בפי' ר"א אבן עזרא: "עז משולשת י"א ג' עזים. והישר בעיני בת שלש שנים".

ולפי"ז נראה דגבי פורים משולש נמי הני תרי פירושי יתאמרו ביה: דלשיטת רש"י והגר נראה דפירושו הוא דשלושה ימים נפרדים הוו (דמאי שנא פורים משולש מעגלה משולשת, ושמא תאמר דעגלה נקבה היא וכידוע דיש למעט בנקבות מחמת הצניעות, זה אינו דהא קתני נמי איל משולש), אך לשיטת התרגום יונתן נראה דהוא פורים אחד בן שלושה ימים (פורים שמן). ובאמת נראה דהוא כחלום פרעה, שבא יום שמן ובריא בשר אחד ובלע להני תלתא יומיה דרזון.

הן אמת דיש לדון בראיה זו, מהא דקי"ל (ר' ע"ז נח ע"ב וחולין קלז ע"ב) דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן, ואין להביא ראיה מאיל ועגלה משולשים דקרא לפורים משולש בלשון חכמים. ואף דאם ניטלה נבואה מהנביאים לא ניטלה מהחכמים, אכתי תהיתי שמא השילוש בלשון חכמים מתפרש באופן אחר מהשילוש דקרא. ונתתי אל לבי לתור בחכמה ולחפש ולנבור בדברי חכמים וחידותם, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה. וה' הצליח דרכי ושם הבקיאות שקיבלתי במסורת מרבנו הש"ך זצוקללה"ה סייע בידי לכוון האמת לאמיתה של תורה, והמשכיל בעת ההיא ידום ויעשה עצמו לרגליי הדום, פן יאכל נא מן האדום אדום, וקדוש יאמר לו מי זה בא מאדום.

דהנה, בסוגיית תשלומי תענית במסכתא תענית יב ע"ב מצינו: "רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי עבדו ליה עגלא תילתא". וכן מצינו בחולין קלג ע"א, שבת יא ע"א וסנהדרין סה ע"ב (וס"ז ע"ב) ועירובין סג ע"א ועוד. וכל הנהו עגלא תילתא פשיטא דהוא לשון חכמים לעגלה משולשת דקרא. ואשרי מי שה' מאיר לו עיניים וארא והנה באר מים. דברש"י שבת יא ע"א פירש "שלישי לבטן שהוא משובח, מפני שהבהמה בקטנותה אינה עדיין בכחה, והולד ראשון ושני אינו בריא". אמנם בעירובין סג ע"א פירש: "גדל שליש, ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו, כדתנן (בבא מציעא סח, א): ומגדלין אותן עד שיהו משולשין, ואמרינן נמי (שם /בבא מציעא/ סט, א): מותר שליש – בשכרך, אלמא אורחיה עד שליש, לישנא אחרינא: שלישי לבטן, וקשה לי הא דאמר בעלמא (סנהדרין סה, ב) רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה, וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי לבטן איכא, הא לא היה בבטן מעולם". ונראה דמסקנתו הוא שגדל שליש ולא שלישי לבטן. ולכאורה לא אזיל לשיטתו הנ"ל בעגלה משולשת, אך לשון חכמים לחוד כמושנ"ת, ואין להאריך. וע"ע ברש"י סנהדרין סה ע"ב, ד"ה 'עיגלא תילתא'. הן אמת דהתוס' בגיטין נו ע"א כתבו, שהוא מלשון " 'ושלשים על כלו', והיינו, בריא וטוב".

אך בר מן דין נראה דכולם לדבר אחד כיוונו דעגלא תילתא הוא עגל שמן וטוב. אמנם בכמה דוכתיה קרינן ליה עיגלא תילתא ולא עגלא תילתא, ואולי שאני זה מזה ואכתי צל"ע.

עלה בידינו בס"ד דמשולש בלשון חכמים שאני מלשון תורה, ומהא סלקינן ונחתינן דפורים משולש אינו יומא אריכתא וגם לא תלתא יומיה אלא יום שמן וטוב. אף דיש ליישב לשון חכמים עם לישנא דקרא שיעלו בקנה אחד עם שם המיוחד ואז יהיה ה' למלך ושמו יהיה אחד. דפשיטא הוא דיומא אריכתא הוא יום שמן וטוב, ושפיר פורים משולש הווי כיומא אריכתא, שהוא יום שמן (דשלושה ימים בקרבו ושלושה לאומים ממעיו ייפרדו) וטוב.

ועתה מתוך אדי היין, אף דאכתי לא באו לעולם, עלה בדעתי חידוש מרעיש בסוגיא חמורה במסכתא דמגילה. דשמא רבה דקם ושחטיה לרבי זירא בסעודת פורים בפורים משולש הווה, ומחמת גודלו (דלכן צריך היה לעשות מאה תעניות כשעלה לארץ, ר' ב"מ פה ע"א, שאם לא כן לא היה עומד בשרו בתלאות הדרך) חשבו לעגלא תילתא ולכן שחטו לסעודת פורים. וסברתי דמכאן גם רמז לתענית אסתר מן התורה, דאיהי נמי בעי למיתב בתעניתא ולמיעביד דיאטה כדי שיתקיים בה מקרא מלא ותלבש אסתר מלכות ופשוט.

אלא דאכתי יש עוד לדון בזה, דבפורים משולש קי"ל דהסעודה נעשית רק ביום השלישי (שהוא יום א בשבוע), שנאמר "וביום השלישי (אחרי הדיאטה) ותלבש אסתר מלכות", אף דהמגילה נקראת ביום הראשון (שהוא יום ו בשבוע). הא קמן דפורים משולש נעשה שמן וטוב רק ביום השלישי דפורים (בעת הסעודה), וכיצד ייקראו כל ימי פורים משולש יום שמן וטוב? על כורחנו שלושת ימי פורים משולש כיומא אריכתא נינהו, והוכיח סופו על תחילתו, דאם בסופו שמן וטוב הוא, מוכחא מילתא דכולו חשיב שמן וטוב. ועל כך ראוי לומר (ב"מ יז ע"ב): "אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותה".

וכאמור בדברי קודשי לעיל, נפ"מ רבתא איכא להך מרגניתא דקיימא תותה דחספא. דהנה זכינו לדין שור תם שנגח בג' ימי פורים משולש, ומסקינן דהרי הוא כשור תם לכל דבריו, ובעליו משלם פלגא ניזקא כי היכי דלינטרי לתוריה (שישמרו לו על התור), וכדברי בעל איל משולש הנ"ל. אלא דלפי"ז צע"ג דברי בעל העגלה משולשת דנקיט דשור מועד הוא, והא חזינן הכא דמוכחא מילתא דיומא אריכתא הוו והך תורא כמי שנגח ג"פ ביום אחד, וכיצד ייעשה מועד?!

הן אמת דדין זה מתלא תליא בפלוגתת התנאים הק' נו"ע גבי דין ג' נגיחות ביום אחד. דכידוע נחלקו בו ר"מ ורבי יהודה (ב"ק כג ע"ב – כד ע"א), ואלו ואלו דא"ח. ומעתה שמא יל"פ דבעל העגלה משולשת אזיל בשיטת ר"מ דיש ייעוד גם ביום אחד (דריחק נגיחותייו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש). אלא אי קשיא לן הא קשיא, דלהלכה פסקו כל הפוסקים וחנטו חנטיא כרבי יהודה שבג' נגיחות ביום אחד אינו נעשה מועד, וצ"ע. ואל תשיבני מדברי הטואו"ח בסי' קיד בשם מהר"ם מרוטנבורק שלמד להלכה מדברי ר"מ, דכבר היכהו מרן בעל אתרא קדישא הדין על קדקודו בזה, ואכ"מ. אלא דלפום ריהטא י"ל דרבנו בעל העגלה משולשת ס"ל דבנדון דידן לר"י נמי נעשה מועד, דאף דלהלכה הנך תלתי יומי דין יום אחד להו, סו"ס בפועל תלתא יומי הוו. ולעניין העדאה אזלינן בתר המציאות ולא בתר הדין.

ואחר ששניתי פרקי מאה ואחת שו"ר דעוד יש ליישב לפי מש"כ מרן הראי"ה בפרי עץ הדר, שאצל הגוים אזלינן בתר המציאות ואצל היהודים בתר ההלכה (גבי מפרכסת אי כחיה חשיבא או כשחוטה). אם כן, שפיר יש לומר דמוקמינן לדברי הבעלגולה בשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, ועל כן בדין העדאתו שפיר אזלינן בתר המציאות ולא בתר הדין. הן אמת דלהלכה פסקינן שדנים להם כדינינו היכא שיפסידו מזה, שנ' דרכיה דרכי נועם וכל דרכיה מרמה, והרי כאן שור מועד משלם נ"ש והוי חומרא לבן ברית וקולא לבן נוח, וצל"ע רב.

אך יש לדון טובא בכל זה, דזיל בתר טעמא. דמאי טעמא סבר ר"י דאינו נעשה מועד ביום אחד, מפני דיש לתלות נגיחותיו בסיבת טבעו המיוחד, דשמא עניינו לנגוח הוא דווקא באותו היום ומהך טעמא הוא דאינו נעשה מועד לכל הימים. אם כן, הה"נ בפורים משולש אף דבפועל הוו ג' יומי, ואף דאזלינן בתר המציאות ולא בתר הדין, אכתי יש לתלות את כל נגיחותיו בסיבת הפורים (שמא אותו שור צדיק נוגח רק ביום שמן וטוב), וכהך דאישה רואה דם בווסת החודש דתלינן לה לפי התאריך שקבעו בי"ד, ופשוט. וממילא גם כאן השור אינו נעשה מועד לכל הימים. אמנם לפי דרכנו נראה דבכה"ג ייעשה מועד לימי פורים בכל שנה (וי"א לימי פורים משולש בלבד). ושוב יל"פ בזה את הך דרבה שחטיה לרב זירא, דשמא נראה לו כעגלא תילתא ושחטו דס"ל כר"א דריש הכונס דאין לו שמירה אלא סכין, ופשוט.

אך הלום כבר למדנו מרבנו הש"ך (בעל שם הבקיאות הנ"ל) יו"ד סי' קפט סקי"ג דלב מלכים ורוזנים ביד ה', וניתן הטבע לחכמים לשלוט בו בחינת צדיק גוזר והקב"ה משתאה ונדהם. דהנה קי"ל דבת שלוש בתוליה חוזרים, ובירושלמי כתובות איתא שאם עברו בי"ד החודש הרי בתוליה חוזרים, בת ג כבת אפס לחטא. וכידוע דמייתי עלה התם קרא ד"אקרא לאלוהים עליון לאל גומר עלי", ומיהו אשר יבוא לפני המלך, מאן מלכי רבנן. ולפי"ז י"ל דמעת שקבעו חכמים את פורים משולש להיות כיום אחד הרי הוא הפך להיות יום אחד במציאות ממש, וממילא לרבי יהודה השור אינו מתייעד בנדון דידן נמי. ומיהו שיבין דברי חכמים וחידותם, דשוב דברי העגלה משולשת שכל דבריו דברי קבלה ודברי נביאות צע"ג.

ובשולי דבריי היה נראה דאי בשור שנגח שור של גוי עסקינן יש להביא ממרחק לחמנו ולתלות זה הדין בהך דינא דמקרי בלע"ז אינקרנאציע, נוטריקון (אין קרן אצל מנאצים). דמצינו התם לרבותינו יב השלוחים זצוקללה"ה שנמנו וגמרו דאצל הגויים יש שלושה שהם אחד, וכדקי"ל חכמה בגוים תאמין (אף דיש לדון מיהו האב ומי הבן ומי רוח הקודש. ושמא היום הראשון בפורים משולש הוא ניהו רוח הקודש שצווחת ואומרת אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם). ולפי"ז שפיר הוי פורים משולש כיומא חדא ושוב לא מתייעד השור דג' נגיחותיו היו ביומא חדא, ובעל השרו נקי (משלם פלגא). ובזה שפיר גם דפקנו את הגויים לפי דיניהם, והותרנו לנו את חצי ממונם (שלא יאמר אותו צדיק ואבדום ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן ייצאו בחצי הרכוש לא קיים בהם), ונמצאו כל דרכינו נועם ושלום ושמו הגדול נמצא מתקדש בעולם על ידי חושבי ויראי שמו.

הן אמת דמצינו מחלוקת בין קופנהגן לביני הק' (=הקדוש), במשנת המינין הנ"ל אי אותם שלושה הם באמת אחד או לא, והוא בבחינת לימא כתנאי דהני רבוותא איל משולש ועגלה משולשת. ולפחות לשיטתיה דבעל דבבי דס"ל ששלושתם דין יום אחד ממש להם (אף דאיהו לשיטתיה חזא ביה תיוהא), שפיר פשיטא שגם לדידן הכי הוא, דלא תהא כוהנת כפונדקית?! דהא קי"ל דליכא מידעם דלבן נוח אסור ולישראל שרי (ר' סנהדרין נט ע"א).

זכינו לדין דפורים משולש הוא יום אחד כפשוטו, והשור הנוגח נותר שור תם, ואף דברי תם ולא נשלם, מן העולם ועד העולם. הלוא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ, ואף אורי לעד יתנוצץ. ויהא הפורים הזה כנבואת נביא חוזה, יישמע בבית זה קול ששון וקול המון מן התורה מניין. והוא כקול שדי מלא דברי אל חי. יום בריא ושמן, ונאמר אמן. יום שייתמו חטאינו ויכלו תלאותינו, יום שתשרה בריאות בכל מעשי ידינו. ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון שייעשו שווריהם סטייקים על שולחנם. ויהיו כל ימיהם כיום אחד ויאתיו כל לעובדו, ויאמרו בגויים אין עוד מלבדו. הושענא עשב מסלעם, וזכרם לא יסוף מזרעם.