סיבתיות: ב. בעיית הפורמליזציה (טור 461)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [446.14 KB]

7 תגובות

  1. למה אתה בוחר להשתמש בפרשנות הסיבתית בתור תנאי 3 ולא ב”מבחן ההתערבות” שהזכרת למעלה? הוא לא אינטואיטיבי יותר? בנוסף אין ב”פרשנות הסיבתית” בעייה של “תליא תניא בלא תניא”? האמירה היא שכדי שמשהוא יקרא סיבה צריך שיהיה קשר של “גרימה” אבל גם מושג זה לא מוגדר יותר (בודאי לא בצורה אמפירית או אפילו בצורה של ניסוי מחשבתי) ממושג הסיבה. תודה

    1. מבחן ההתערבות הוא פנומנולוגי. דייוויד יום לא מקבל אותו כאינדיקציה לגרימה. לכן אני טוען שזה מבחן טוב במישור הפנומנולוגי, אבל פילוסופית הוא לא מכיל את ממד הגרימה. דומני שהמושג הזה מובן היטב לכולנו, אחרת הדיון הזה לא היה מתנהל. אם אתה מחפש לו הגדרה פנומנולוגית אז שפכת את התינוק עם המים, שהרי כל טענתי היא שאין לו ובכל זאת הוא קיים.

  2. אני קונה את הטענה המרכזית העולה מהטור לפיה לפורמליזציה יש מחיר (היא “עיוורת” למשמעויות או מהויות פיזיקליות ומטפיזיות, למשל הקשר הסיבתי).
    בו בזמן אני מניח שתסכים איתי שיש לה גם רווח. הרווח הוא כמובן היכולת ליצור מדע שהוא קומוניקטיבי ליצורים אנושיים כמונו. אם נדמיין עולם אפשרי שבו ישנם יצורים שאינן חולקים איתנו את היכולת ליצור מערכות פורמליות (סמלים מתמטיים וכו’), אבל יש להם יכולת אינטואיטיבית לתפוס ישירות מהויות מופשטות כמו הקשר הסיבתי.

    עכשיו השאלה איזה עולם ואיזו “היסטוריה”, אם בכלל, תהיה ליצורים כאלו?

    והרי קשה לדמיין שהם יוכלו אפילו להתחיל ליצור איזושהי יצירה משותפת (חומרית, רוחנית או אינטלקטואלית). יתכן שמלכתחילה בשבילם “הכל” משותף (שהרי הם תופסים ישירות את אותם אובייקטים). למעשה נראה שאפילו מבחינה ערכית ומבחינת מוטיבציה לא יהיה להם דבר שידחוף אותם לעשייה משותפת (ואולי אפילו לעשייה “סתם”).

    אני מבין שהשאלה הזו לוקחת את הנושא לכיוון חדש שאולי אין לך עניין בו במסגרת זו. לשיקולך.

      1. הדיון על העולם שיהיה לאותם יצורים לא נראה לי מועיל. השאלה אלו אמצעים אחרים יש להם להתקשר זה עם זה במקום הפורמליזציה שלנו. חשוב על אנשים שאין להם יכולת פורמלית בימינו, או אנשים מלפני ארבעת אלפים שנה. האם לא הייתה להם היסטוריה או הבנה של סיבתיות? בקיצור, דיון שאין לנו כלים לערוך אותו.

  3. “וליחס הסיבתי אין בכלל ייצוג מתמטי-לוגי”
    הנגזרת לפי הזמן מייצגת התפתחות בזמן, ומהביטוי ניתן לגזור את מה שאנו רוצים לכנות סיבה ותוצאה.
    כל השאר זה אשליה גרידא.

  4. תודה על המאמר המעניין וגם על קודמו. ממה שהרב העיר על חוסר התלות של הלוגיקה בזמן, התחדדה לי הצרנת הביטוי ‘רק אם’ לסימון הלוגי.

    וכשהרב כתב שלא מרוויחים פה מהפורמליזציה, נזרקתי מיד לכוזרי –

    עג.אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל יְדִיעָתָם בּוֹ כִידִיעָתֵנוּ. גָּדַר אוֹתוֹ הַפִּילוֹסוֹף כִּי הוּא הַהַתְחָלָה וְהַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּהּ יָנוּחַ וְיָנוּעַ הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא בוֹ בְּעֶצֶם וְלֹא בְּמִקְרֶה.
    עד.אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יָנוּעַ מֵעַצְמוֹ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ יֶשׁ-לוֹ סִבָּה מָה, בָּהּ יָנוּחַ וְיָנוּעַ, וְהַסִּבָּה הַהִיא – הִיא הַטֶּבַע.
    עה.אָמַר הֶחָבֵר: זֶה הוּא שֶׁרָצָה לוֹמַר עִם דִּיּוּקוּת רַב וְדִקְדּוּק וְהֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁיִּפְעַל בְּמִקְרֶה מִמַּה שֶּׁיִּפְעַל בְּטֶבַע, וְהַדְּבָרִים מַבְהִילִים הַשּׁוֹמְעִים, אֲבָל הָעוֹלֶה מִידִיעָתָם בַּטֶּבַע – זֶה הוּא.

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: