בין מכון צמת למכון וייצמן (טור 557)

בס"ד

"אתה תשלח את הבן שלך למכון וייצמן ואני למכון שמשון, ונראה מי יגיע ראשון."

(סלים וראזה על בנו יקירו נשרק'ה, במערכון הכדורסל של הגששים.

בתקווה גדולה ומעוררת חמלה לראות את השלימזל הזה מכהן כבוד כ-PIVOT).

בטור 121 חגגתי מציאת שיר מופלא שאותו חיפשתי שנים רבות. השיר עוסק בבזבוז יכולותיהם של אנשים כמו איינשטיין, שפינוזה ואחד העם, שיכלו להיות שמשים מופלאים בבית כנסת, להכין קוגל ולחתוך הרינג (בזמן תפילת מוסף) ולעשות "מי שבירך" לעולים לתורה, ובמקום זה בזבזו את זמנם ויכולותיהם על שטויות כמו תורת היחסות, פילוסופיה וכדומה.

הערתי שם שלמשמע הדברים מתעוררת השאלה הבאה, שהיא שאלה רצינית:

השאלה שעולה כאן היא בעצם מה יותר חשוב: מכון צמת או מכון וייצמן? או בלשון הזהב של סלים וראזה לבנו נשרק'ה: אתה תשלח את בנך למכון צמת ואני למכון וייצמן ונראה מי יגיע ראשון. האם יותר חשוב לפתח את תורת היחסות או גלאי חמץ אוטומטי? מי יותר נאמן ויותר תורם ליהדות: איינשטיין או שמש בית הכנסת? מה אתם אומרים על זה? אני בהחלט חושב שאלו שאלות ששווה לתת עליהן את הדעת. יש בטענות הללו משהו, אלא שזו רק האמת החלקית. אבל כאמור כאן לא המקום לבירור כבד מדיי, ונשאיר זאת לפעם אחרת.

לפני כחצי שנה יעקב דרש ממני לפרוע את השטר, כלומר לדון בשאלה שהותרתי כאן פתוחה. מה באמת חשוב יותר, מכון וייצמן או מכון צמת? איינשטיין או השמש בבית הכנסת? איינשטיין והפיזיקה כמובן משמשים כאן רק כמשל. אפשר לדבר גם על סופר, משורר, או אמן מתחום אחר, שיוצרים יצירות מופת, וכמובן גם מי שתורם בתחומי דעת, טכנולוגיה ומדע אחרים. בטור הזה אנסה לטפל בשאלה ההיא, והוא נכתב כהמשך לטור ההוא.

כמה רמות דיון

אקדים שניתן לחלק כאן בין כמה רמות של עיסוק בקודש. אין מצווה להיות שמש, אם כי זהו עיסוק בצרכי ציבור ויש לו ערך תורני. יש ממש עיסוק במצוות, כמו הקמת חברת מצוות נדירות (הסעות של קבוצות צדיקים לקיום מצוות פדיון פטר חמור ועריפתו). אלו מצוות שאין עלינו חובה (קיומיות או חיוביות מותנות). לחלופין, מה לגבי עיסוק במצוות חיוביות (הקמת המקדש, הפצת הנחת תפילין לציבור הרחב), שזוהי כבר חובה הלכתית. או אולי קיום וקידום שיעורי תורה לילדי ישראל. האם זה עדיף על פיתוח תורת היחסות, קוונטים, פסיכולוגיה, אבולוציה וכדומה?

כרגע אתעלם מההבדלים הללו ואשאל באופן כללי: מה באמת עדיף מנקודת מבט תורנית? אני חושב שמנקודת מבט הלכתית אין שאלה. ברור שכל אלו בכל הרמות עדיפים. אבל יש תחושה שזה לא ממצה את הדיון, כי במבט רחב יותר קשה מאד לקבל פסיקה גורפת וטוטלית כזאת. משהו כאן לא באמת "עושה שכל" (make sense). בהמשך אעלה כמה הרהורים בעניין, אם כי נימוק חותך ומוחץ לאינטואיציה שלי אין לי. אשמח לקרוא בטוקבקים הערות וטיעונים נוספים, בעד ונגד.

ניסוח ראשון: מה יותר חשוב לאנושות?

אפשר כמובן לשאול מה יותר חשוב לאנושות? בשאלה הזאת, נראה שגלאי חמץ אוטומטי, או אפילו הקמת ארגון צדקה, ודאי פחות חשובים לאנושות מאשר גילוי מדעי משמעותי או אפילו יצירת אמנות חשובה (אם כי על זה אני מניח שיהיה מי שיתווכח). למה באמת זה כך? גלאי חמץ מונע אותנו מאיסור, ורבים יאמרו שאין בזה שום תועלת לחברה או לאנשים אחרים, ולכן ברור שזה עניין פורמלי ולכן פחות חשוב. אבל אני דוחה זאת על הסף. ברור שאיסור חמץ הוא משמעותי אחרת לא היינו נאסרים בו. יש תועלת רוחנית כלשהי בהישמרות ממנו. אם כן, גלאי חמץ שמונע מאתנו איסורי חמץ זה עניין בעל משמעות חשובה ויש בו גם תועלת לעולם ו/או לעצמנו.

ניתן לטעון שיש חשיבות לידע התיאורטי כשלעצמו. לפחות להבנתי זהו ערך חשוב מאד. אבל מעבר לערך של הידע עצמו, יש כאן תרומה ישירה או עקיפה לריפוי ולעזרה לאנשים רבים, ואלו ודאי תרומות עצומות לעולם, קצת יותר מחיתוך הרינג או אפילו עיסוק במצווה ממש. ניתן כמובן לטעון שגם תיקון הנצח שבהוד מהווה תרומה לעולם, והיא חשובה יותר מתרומות שנראות לנו גדולות ממנה. אולי, אבל אני בספק רב.

יש לזכור שגם לגבי מדע ישנן גישות שעיקר הערך שבו הוא תרומתו לאנושות, כלומר הטכנולוגיה שנבנית על בסיסו. אבל אנשי מדע ופילוסופים בדרך כלל רואים במחקר וצבירת ידע ערך לעצמו. זה לא רק 'מכשיר מצווה' למען קידום הטכנולוגיה והתועלת המעשית לאנושות, אלא עצם ההחזקה בידע והחשיבה הם ערך חשוב מאד. אין צורך לומר שברמב"ם יש מקורות רבים לכיוון הזה. אצלו ניתן להתרשם שהידע והלימוד הם הערך האמתי והמהותי, והעזרה לאנשים (מוסר וטכנולוגיה) הם רק תשתית כדי שתהיה לנו חברה מתוקנת ואנשים במצב תקין כך שכולנו, או לפחות מי מאתנו שמתאים לזה, יוכל ללמוד ולהחכים.

ניסוח שני: מה יותר חשוב ליהדות?

גם אם נקבל את ההנחה שתרומתו של איינשטיין לאנושות משמעותית יותר, אבל זו אינה תרומה ליהדות אלא תרומה לאנושות. לכן אפשר לשאול מה משני אלו תורם יותר ליהדות?

אפשר לטעון שהתרומה של תורת היחסות היא גם ליהדות ולא רק לעולם. גם מפני שיש ערך יהודי-דתי לידיעת העולם והקב"ה (כאמור, הרמב"ם עומד על כך בכמה מקומות, אם במקרה מישהו מכם צריך מקור לזה), וגם מפני שההשלכות של תורת היחסות לריפוי ושיפור מצב של אנשים לא פחות חשובות מאשר הצלת אנשים במעשה (מטביעה בנהר) או מצדקה שמשפרת את חייו של העני. במובן הזה יש כאן צדקה בקנה מידה אחר לגמרי. בהסתכלות הזאת מדובר כאן ממש בקיום מצווה.

גם אם מדובר בתרומה לאנושות ובערך אוניברסלי, זה לא אומר שהתורה אדישה אליו. זה לא נכלל בהלכה אבל בהחלט מהווה ערך גם לפי התורה. יהודי הוא קודם כל אדם (או לפחות צריך להיות), ואחר כך גם יהודי. המחויבויות של כל בני האדם חלות גם עליו, מעבר למחויבויות הפרטיקולריות שלו. זו משמעותה של הגמרא בסנהדרין נט: "ליכא מידעם שלבן נוח אסור ולישראל מותר". זה כמובן מוחלק במידה רבה את ההבדל בין שני הניסוחים: השאלה לגבי הערך התורני ולגבי הערך האוניברסלי נראות כבר דומות מאד אם לא זהות.

עדיין יש מקום לתהות גם אם מקבלים שלערכים אוניברסליים יש ערך תורני, האם עדיין אין מקום להעדיף את הערך הפרטיקולרי על פני האוניברסלי? כעין הכלל המשפטי המכונה "לקס ספציאליס" (העדפת הספציפי). לכך אגיע מאוחר יותר (בדיון על היחס בין הבסיסי לחשוב).

ניסוח שלישי: מה יותר חשוב לי?

גם אם נסיק שלהיות גבאי תורם יותר ליהדות מאשר להמציא את תורת היחסות, עדיין נותרת השאלה האם אני כיהודי אעדיף (ערכית, לא רק תועלתנית) להיות גבאי על פני פיזיקאי. לחלופין, אני כהורה או מחנך, אשלח את בני לכיוון של מחקר מדעי ולא של קורס גבאות: מבוא לחיתוך הרינג 1, ואחריו קורס חיתוך קוגעל למתקדמים.

למה באמת לא? ישנו כמובן החשש לקלקול, כלומר ישנם לא מעט אנשים שכשהם נחשפים לתחומים אקדמיים נפגמת מחויבותם הדתית ו/או אמונתם. קל יותר לשמר מחויבות דתית ואמונה בתוך בועה של חיים פשוטים, שמרניים, של שמש בבית הכנסת, חותך הרינג  מן השורה. בה במידה ניתן גם לדבר על קידוש השם בכך שיהודי הוא איש מדע חשוב או יוצר משמעותי (אפילו יותר מקידוש השם של חותכי ההרינג המדופלמים). אבל אלו עניינים צדדיים לגבי הנדון דידן. אני מנסה לבחון את הערך העצמי ולא את התוצרים הצדדיים של העיסוקים הללו.

אם מתעלמים מהשיקולים הצדדיים הללו, נראה לכאורה שהערך המהותי הוא העיסוק במצוות. העולם החילוני וחיי החול הם רק פלטפורמה למהות חיינו שנמצאת בספירה הדתית. איכשהו למדנו שלא מקבלים עולם הבא על גילוי תורת היחסות אבל על מצווה קטנה או גדולה – כן. מעבר לכך, טענתי לא פעם שלא סביר בעיניי שמטרת בריאת העולם והאנושות היא תרבות ומוסר. אלו רק אמצעים לחברה תקינה, אבל לא סביר שהם היו מטרת הבריאה, שכן אם לא היו בוראים חברה אנושית לא היינו צריכים שהיא תהיה תקינה. לכן סביר יותר שאמורה להיות מטרה אחרת לבריאה, וכנראה שאלו דווקא התורה והמצוות.

ובכל זאת, עם כל הכבוד לחינוך שקיבלנו, התחושה האינטואיטיבית שלי שזה מופרך. גם מפני שלידע כשלעצמו יש ערך עצמי (לא רק כאמצעי) חשוב, הן אוניברסלי והן יהודי, וגם מפני שיש הבדל חשוב שרבים מתעלמים ממנו בין השאלה מה יותר יסודי או בסיסי, לבין השאלה מה יותר חשוב. זה גם מחזיר אותנו לשאלה שהותרתי פתוחה למעלה, לגבי היחס בין ערך אוניברסלי לערך פרטיקולרי. על כך אפרט כעת.

בין הבסיסי לחשוב

יש מתח מובנה בין הבסיסי לחשוב. לא רק שהם לא בהכרח הולכים יחד, אלא לפעמים אלו ממש  ניגודים. מקור אחד לעיקרון הזה ניתן למצוא בדברי הרמב"ן על פרשת יתרו, כשהוא מפרש את מצוות השבת בעשרת הדברות. הוא כותב שם (שמות כ, ח):

ואמת הוא ג"כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה.

כלומר "זכור" זו מצוות עשה ו"שמור" זו מצוות לא תעשה. זכור זו אהבה ושמור זו יראה. הוא  כותב שבגלל זה מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה, ולכן עשה דוחה לא תעשה. אבל המשפט הבא שלו מפתיע:

ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו:

הוא קובע שהעונש על לאו חמור יותר מאשר על ביטול עשה, וזו עובדה פשוטה כמובן. אבל הוא טוען שזה "מפני זה", כלומר מאותו טעם שנאמר למעלה. אבל למעלה הוא כתב שמצוות עשה חמורה יותר מאשר לאו, אז למה מסיבה זו עצמה העונש על עשה קל יותר?

בעל שדי חמד מסביר זאת בכך שלגבי הקיום – העשה גבוה מהלאו, אבל לגבי הביטול – הלאו חמור מהעשה. לעבור על לאו זו עבירה חמורה יותר מאשר לבטל עשה, אבל לקיים עשה זה חשוב יותר מאשר להימנע מעבירת לאו. שימו לב, כעת מתברר שאין בדברי הרמב"ן הללו שום דבר מפתיע. זה אפילו מתבקש, שכן מדובר בשני צדדים של אותה מטבע. בגלל שהעשה גבוה יותר, השכר על קיומו גדול יותר מהשכר על הימנעות מעבירת לאו. אבל צידה השני של המטבע הוא שהעונש על ביטול עשה קל יותר מהעונש על עבירת לאו. ניתן לומר שהעשה חשוב יותר, אבל הלאו בסיסי יותר. לא לעבור על לאו זו דרישה בסיסית, ולכן מי שלא מקיים אותה מגיע לו עונש חמור יותר. אבל קיום עשה זו דרישה גבוהה יותר, ולכן מי שמקיים אותה מגיע לו שכר גדול יותר. ניתן לנסח זאת כך: לקיים עשה זו צדקות במדרגה גבוהה, אבל דווקא בגלל זה זו אינה דרישה בסיסית, ומי שלא עומד בה אינו עבריין חמור. לעבור על לאו זו רשעות גדולה ולכן הימנעות מכך אינה מעלה כה גדולה אלא דרישה בסיסית.

מאותה סיבה קיימת היררכיה גם בתוך הלאווין: ההימנעות מעבירות מאד חמורות פחות משמעותית מהימנעות מעבירות קלות. כך גם לגבי עבירות שקל להימנע מהן (אין לזה מחיר כבד) לעומת עבירות שקשה להימנע מהן. לעומת זאת, בעבירות שאדם דש בעקבו (כולם מזלזלים בהן ועוברים עליהן) ניתן לטעון שהעונש עליהן צריך להיות גדול יותר (ראו רש"י בתחילת פרשת עקב), אבל אפשר גם לומר שהעונש עליהן צריך להיות קל יותר (כי קשה להימנע מהן וגם חומרתן אולי לא גדולה).

יישום לנדון דידן

ניתן ליישם את העיקרון הזה לשאלות שלנו כאן בכמה צורות. ראשית, גם אם המצוות הן מטרת העולם, התשתית הבסיסית שנדרשת מכל באי עולם היא להיות בני אדם וליצור חברת חולין מתוקנת. לכן החולין והאוניברסלי הוא בסיסי יותר, הגם שהתורה והמצוות גבוהות יותר. קל יותר לומר זאת לגבי ערכי מוסר מול ערכים הלכתיים, אבל ידע מדעי או יצירתיות אמנותית לא נראים כמו משהו בסיסי יותר ממצוות. כאן כמובן צריך להבחין בין חיתוך הרינג לבין הקמת ארגוני צדקה או שיעורי תורה.

אבל במבט יהודי ניתן לומר שדווקא המצוות הן הפלטפורמה הבסיסית, ואילו מחקר מדעי ויצירה אמנותית הם קומה שנייה על גביה. עיסוק בהם מזכה בשכר גדול יותר, אבל הימנעות מהם אינה כה חמורה. זו לא דרישה בסיסית מכל אדם, ולכן היא גם לא נכנסת להלכה. מאידך, ברור שהערכים הללו רלוונטיים ומשותפים לכל באי עולם ולא דווקא ליהודים, בעוד שההלכה מיוחדת רק ליהודים. האם זה לא אומר שמדע ואמנות הם בסיסיים יותר ולכן פחות חשובים? אני לא בטוח, שכן ההנחה שלפיה המשימות של גויים פחות חשובות לא בהכרח נכונה לדעתי. הן אחרות, אבל לא בהכרח פחות חשובות. יש להם פחות משימות כמובן, אבל אין הכרח שהן פחות חשובות או יותר בסיסיות.

נוהגים לומר שהעולם הזה שלך הוא העולם הבא שלי. דאגה לצרכים חומריים של האחר היא ערך רוחני-דתי. אולי בדומה לזה ניתן לומר שהדאגה לכינון חברה תקינה, מוסרית ואינטלקטואלית, יש בה ערך עצמי, לא רק כמכשיר לתיקון החברה והאדם. גם אם מוסר ומדע הם פלטפורמה לחברה תקינה שיכולה לעסוק במצוות, העיסוק בפלטפורמה וקידומה, הוא ערך ולא רק אמצעי.

כך גם לגבי לימוד תורה מול הוראת הלכה. לכאורה לימוד תורה הוא אמצעי שמיועד לאפשר לי להורות הלכה. יש בזה מידה של אמת. זהו הערך של ללמוד על מנת לעשות, או לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, תלמוד שמביא לידי מעשה וכדומה. אבל די ברור שעצם הלימוד הוא בעל ערך, לא רק אינסטרומנטלי (הרחבתי בזה בטור 479 ועוד. שם הראיתי שלימוד תורה הוא דווקא לימוד לא אינסטרומנטלי).

37 תגובות

  1. תודה, מעניין כמו תמיד.
    רעיון לנושא למאמר: פסיקת הלכה באמצעות צ'אט GPT.
    הכלי החדש והמדובר מבוסס על למידת מכונה. הכלי "למד" מיליוני טקסטים (ויקיפדיה, עיתונים, מאמרים ועוד) עונה לשואלים בצורה מרשימה ביותר. מידי פעם פולט שטויות, אך מרבית הפעמים מפתיע לטובה.
    הכלי לא אומן על הרבה מקורות בשפה העברית, לכן היכולות שלו בעברית או בידע הלכתי מוגבלות. אך עדיין, כאשר שאלתי אותו כמה שאלות בנושא הלכות תערובת ושבת הוא הצליח לענות נכון על חלק מהשאלות.
    (ממליץ לרב לנסות בעצמו)
    בכל אופן, עולה השאלה מה יהיה כאשר יאמנו כלי כזה על כל ארון הספרים היהודי? (פרויקט השו"ת ועוד). סביר שיוכל לעלות על כל תלמיד חכם, גם הבריא ביותר.
    עולות שאלות הלכתיות רבות: האם כלי זה קביל לפסיקת הלכה? האם נוכל להסתייע בו?
    ושאפשר לחשוב על עוד שאלה: האם נוכל בכך לחסוך אלפי אברכים השוקדים על ההלכה למען לא תשתכח ולהסתפק במספר קטן יותר של תלמידי חכם יודעי קוד? הרווח לחברה יהיה עצום.

      1. אני מציע לרב לעשות ניסוי. לתת לצ'אט לקרוא את השו"תים באתר, את הפוסטים ואת הספרים מ'מידה טובה', אלוהים משחק בקוביות', הטרילוגיה ושאר ספרי הרב.
        כשהצ'אט יהיה מוכן, הוא יענה כאן באתר לכל השואלים, התשובות תהיינה מיידיות, וזה יחסוך לרב המון מאמץ וזמן.
        במחשבה שנייה, אולי ההצעה שלי מיותרת? אולי אני מתכתב כבר עכשיו עם צ'אט? מי יודע?

        1. הצ'אט טרם עבר על האייקונים ולמד אותם. אחרת היית חוטף כאן כמה.
          מזכיר לי את הבדיחה של ר' שלום שבדרון שאמר בשיחה בשם החזון איש שמותר להגיד דברים שלך בשם אדם גדול כדי שיקבלו ממך (כך פוסק מג"א. עסקתי בזה בעבר). ואז הוסיף: "ולא אומר לכם האם החזו"א באמת אמר זאת".

          1. וכן אמר דאגלס אדמס על פי ויקיציטוט:
            "ישנה תיאוריה שאומרת שאם אי-פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק קיים היקום ולמה הוא כאן, הוא יעלם מיד ויתחלף במשהו עוד יותר מוזר ובלתי מובן.
            ישנה תאוריה נוספת שאומרת שכל זה כבר קרה"

  2. הרמב"ם התחיל את משנה תורה במעשה בראשית, אבל מצד שני כתב שמעשה בראשית צריך להילמד לעמקו רק אחרי הוויות אביי ורבא (שאלו ממש דבריך על קומה שניה לתורה). אני חושב שאפשר להבין מזה חשיבות כפולה ללימוד מדע: גם כתשתית (דרך ארץ, רקחות וטבחות) אבל גם כסוג של תכלית. משהו שאפשר וצריך להבין לעומק רק אחרי שיש בסיס תורני. אולי באמת בזכות התורה פתרת את משוואת שרדינגר לבור פוטנציאל מסתובב :-).

    1. אתה רואה בתורה ערך אינסטרומנטלי. מי שלומד הוויות אביי ורבא זה משפר לו את הפילוסופיה? זה מופרך בעיניי.

    2. הנה הציטטה מדברי הרמב"ם (סוף פ"ד מהל' יסוה"ת) על הוויות אביי ורבא:
      "ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר".
      ניתן לציין שלושה נקודות:
      – הן מיישבין דעתו של אדם תחילה – זה לא ערך אינסטרומנטלי בהכרח, אלא הפיכת האדם ללומד 'תחילה', באופן שיהיה לו דעת מיושבת ללימוד התלמוד (שבכללם פרד"ס ומעשה בראשית לשיטת הרמב"ם).
      – הם הטובה הגדולה – ליישוב העוה"ז ולנחלת חיי העוה"ב. כנראה כעין גישת הרמב"ם שהלכה פירושה חיבור חכמה ומעשה (ניתן לראות זאת בארוכה בהקדמה למשנה).
      – אפשר שיידעם הכל – הבסיס התורני הנדרש להמשך הוא לא מי יודע מה, רמת ידע של בעלי לב קצר.

      אבל כמו שמביא הכסף משנה – הלוואי והרמב"ם לא היה כותב את זה.
      נאמן לגישה זו, בחיבורו השני – השו"ע בהלכות ת"ת – השמיט בעל הכס"מ את החלק הזה של דברי הרמב"ם, עד שבא הרמ"א ופרס שוב את דברי הרמב"ם (וחטף).

  3. מספרים שביאליק אמר שממוחו של הרוגצ'ובר היה אפשר לחצוב שני אינשטיינים.
    וכשהובאו הדברים לפני הרוגצ'ובר אמר הרוגצ'ובר : , כך מספרת האגדה :
    ומהנשורת – כמה ביאליקים.
    תמה אני על התפעמותו של רבנו מיכי מן השיר המזויף מתוכו הזה.
    לא שמענו מעולם על יהודי ששאף שבנו יהיה שמש בבית הכנסת , או גבאי .
    והשאלה הנשאלת היא כללית יותר, ואינה נוגעת רק ליהדות כלל –
    להיות הייזנברג – בעל תורת הקוונטים ונאצי – או להיות טוראי אודי מרפי ? (החייל אמריקאי המעוטר בתולדות הצבא האמריקאי ).

    האם היה כותב אמריקאי כלשהוא פרודיה כזאת על אודי מרפי שיכול היה להיות שוקלי ?
    צ"ע.

    1. חוסר הבנה מחפיר.
      השיר מופלא ממש. בגלל שהוא לגמרי קולע לדרך החשיבה החרדית מסורתית. רבים שם אכן יאמרו לך שזה עדיף. הם אפילו לא רואים ערך באיינשטיין בלי קשר לשמשות. סתם חסר ערך בעיניהם.
      ברור שאין לאדם שאיפה שבנו יהיה שמש, אבל אם היית מציב אלטרנטיבה בפניו, איינשטיין או שמש, התשובה ברורה. חוצמזה, קריקטורה היא תמיד מוגזמת, עניינה הוא להציג נקודה אמיתית בדרך מוגזמת.

      1. אני הכרתי בניו-יורק יהודי שימש כשמש בית הכנסת של חסידי מונקאטש בשדרה ה-14 בבורו פארק (חוץ מעיסוקו הרגיל בסידור המניינים וכו' הוא גם מכר יינות בפינת ביהכ"נ), שהיה בנו של פרופסור ידוע למתימטיקה שהכרתיו גם כן, בבית כנסת באחת משכונות קווינס …
        המסקנות על אחריותכם.
        שז"ה

      2. ובכן אני מכיר גם את המשורר המופלא ב.מיכאל – והקריקטורות שלו לא נועדות
        להציג נקודה אמיתית. סטירה אמיתית באה ממקום של רצון לתקן – לא שייך אצלו.
        וענה בבקשה לענין שהצגתי – להיות הייזנברג הנאצי – או גבאי בבית הכנסת –
        יתכן שאפילו אתה תוותר על המדע במקרה זה.

      3. בהקשר הזה בזכרוני מאחד מוספי שבת קודש (המוסף התורני של עיתון יתד נאמן) לפני כמה שנים. ערכו שם ראיון עם איש מדע חרדי ובתוך דבריו הוא והכותב הסבירו עד כמה מבחינה יהודית אין שום הבדל בין אדם שעובד למלאכתו כמדען לבין אדם שעובד כמנקה וכדומה.
        אלא מאי? כמה שורות לאחר מכן ציטטו את 'המתמטיקאי הדגול' פרופ' הרב ריפס.
        והקורא נשאר תוהה מדוע במובאות על בעלי מקצוע אחרים לא מצויין 'המנקה הדגול'??

        1. זה רק בבחינת "לשיטתכם" (שמתמטיקה היא תחום שונה מניקוי בתים).
          ע"ע ערב נשים מרתק עם הטייס שהפך לספר צמרת לנשים וגילה את האמת.

  4. לימור, בהודעותייך אני מזהה הטרלות ואני מבקש לא להמשיך עם זה. אם יש לך דעה, כל דעה, כתבי אותה במנומק ובהיר. כל בלבולי המוח הללו לא מועילים לשום דבר. אפשר להשתמש בציניות (אפילו רצוי), אבל רק כדרך ביטוי לרעיונות וטיעונים. לא במקומם.

  5. שלום הרב מיכי,

    כפי שאולי התכוון mozer, יש חוסר הוגנות מסויימת בהצגת השאלה – גבאי או איינשטיין (אם כי השיר חמוד מאוד לדעתי).
    השאלה היא אולי על גבאי מול מוכר נקניקיות בפינת רחוב, או על הרוגוצ'ובר מול איינשטיין (בלי להיכנס לעניין "עשר איינשטיינים מהמוח של הרוגוצ'ובר).
    לדעתי, הצגת השאלה צריכה יותר לגעת באמצע ולא בקצוות – לדוגמה: לדעת חצי ש"ס בע"פ או להיות בעל חברת הייטק מצליחה.
    ואולי אפילו יותר מדוייק: לדעת באופן יסודי חצי ש"ס או לדעת באופן יסודי את כל הספרים של שייקספיר. לנהל גמ"ח גדול או לנהל מאבק לשינוי שיטת המשטר לא ראויה (אפרופו..).
    כתבתי "אולי יותר מדוייק" כיון שלדעתי אתה מנסה באופן מכוון להדגיש את ערך הלימוד בתחום הקודש מול עולם המעשה בתחום החולין, עם דילוג של כמה מדרגות.

    בכל אופן, אני חושב שבהצגת השאלה באופן כזה, אני יכול לענות אולי על השאלה ע"פ האינטואיציה שלי. אני חושב שאפשר להבדיל בין הכללי לפרטי. כלומר, נכון שבאופן כללי צריכים שיהיו רופאים, צריכים שיהיו איינשטיינים וצריכים שיהיו גם ש"י עגנונים (סליחה, אבל הוא פשוט אהוב עלי), אבל באופן אישי, כשאני בא ומחליט באיזו דרך ובאיזה מקום אני רוצה להיות, אם במקום ה"בסיסי" או "החשוב" (כפי שהגדרת זאת), אני בוחר בחשוב, ומעדיף שאחרים יבחרו ב"בסיסי", רק בלית ברירה שלא יהיו אנשים שיבחרו ב"בסיסי", אלך אני ואשלח את ילדיי ל"בסיסי".

    אגב, "בסיסי" יכול להיות גם לימודי פיזיקה, ככל שהם נעשים מתוך עולם הקדושה עצמו (כדברי הרמב"ם שציינת וכדרכו).

    אשמח לתגובתך.

    1. אתקן את סוף דבריי:
      "אגב, "חשוב" יכול להיות גם לימודי פיזיקה, ככל שהם נעשים מתוך עולם הקדושה עצמו (כדברי הרמב"ם שציינת וכדרכו)"

    2. לא נכון. אתה מפספס את הנקודה. השאלה היא בדיוק שמש מול איינשטיין. אם מקבלים את ההנחה שלקודש יש ערך שונה מהותית מהחול, אז שמש עדי על איינשטיין. השאלה הרצינית היא דווקא זאת. דווקא כשאתהדורש השוואת רמות אתה מניח שאין הבדל מהותי בין קודש לחול, או בין ערכי תורה להזיות של בני אדם (בהנחה שמעבר לתורה אין משמעות לדברים. זה הדיון)..

  6. על פי תורת הקבלה מטרת הבריאה היא גילוי כבוד ה'. זה משהוא קצת מסובך. מצד אחד זה לא בשביל עצמו אלא בשביל הנבראים כי הוא לא צריך את זה. זו הטבה לנבראים ( שמתגלה להם כבוד ה') ומטבע הטוב להיטיב ( כביכול אין לקב"ה בחירה בזה). גילוי תורת היחסות וכל הבנה של טבע המציאות ופלאות הבריאה היא סוג של גילוי כבוד ה' (שמתגלה למי שמבין את תורת היחסות. אולי צריך להגיד בזה גילוי כבוד אלוהים) . לכן עדיף אינשטיין על חותך קיגלים מצוי. אבל באמת אין לזה קשר למקצוע . רובם הגדול של הפיסיקאים עוסק בפיצ'יפקסים בעלי משמעות מועטה מאוד ורובם הם אנשים חסרי השראה ודמיון. אחי שלי הוא דוקטורנט באנרגיות גבוהות בויצמן והוא אומר לי שהתחום הזה מת היום וכולם עוסקים בחישבים חסרי תכלית. כנ"ל גם במתמטיקה ( רק שם זה בהוכחות במקום חישובים) עדיף חלהיות סנדלר אמן במלאכתו מאשר פיסיקאי בינוני. מה שחשחוב ללמד זו מצוינות והשראה ( אם אפשר) זה יביא לגילוי כבוד ה' בעולם. יש גם גילוי ה' בתחומי הקודש שמה שרלוונטי אליהם. כלומר כל דבר שמביא אור חדש לעולם

    1. ברור. אם אחיך דוקטורנט אז אתה לגמרי מוסמך לקבוע בנחרצות שהשמשים עוסקים בפעילות יותר אינטלקטואלית ומחאת השראה מפיזיקאים. מאבר לזה, הדיון לא היה על פיסיקאים אלא על איינשטיין. הבנת הנקרא הוא גם אחד הכישורים החשובים. אני יודע, כי אחי הוא דוקטורנט להבנת הנקרא במכון שמשון.

      1. קודם כל גם לי עצמי יש רקע בפיסיקה ויש לי יכולת להעריך עבודה של פיסיקאי . רק שדיברתי משמו של אחי הוא ממש מצוי בזה היום בעוד אני כבר כמה שנים מנותק מהעולם הזה ( בגלל אותה אכזבה). אין קשר לפעילות אינטלקטואלית אלא ליצירתיות ופוריות. ( שהם גם משהוא מנטלי) .

        בנוסף אכן דיברתי על איינשטיין מול גבאים וכל השאר היה הערה צדדית. ובגלל אחיך ומכון שמשון מסתבר שאכן גם לך הבנת הנקרא היא אחד הכישורים החשובים

    2. לדעתי בסוף דבריו ב הזכיר נקודה שאמורה להיות רלוונטית לדיון. מהו התחום בו תוכל להשקיע את כל כוחותיך ולא לעשות אותו ב'חצי כח'.
      זה לא אמור להיות הפרמטר היחיד, אבל יש מן האמת באמירה- עדיף תחום בו 100% מכוחך ינותב לתועלת, מאשר תחום בו רק חלק מכוחך יועיל בסוף, בלי תלות הכרחית בשאלה מה עדיף לכשלעצמו.
      בפשטות מה שאני מנסה לומר זה שעדיף איינשטיין על פני חצי שמש בבית הכנסת, ועדיף שמש על פני חצי איינשטיין, וכל השאלה מתחילה לדעתי רק בהעמדת איינשטין מלא מול שמש מלא.
      אני מודע לעובדה שיש מי שיאמר שגם חצי שמש עדיף על איינשטיין, אך לדעתי הגרוע ביותר זה שהאדם (או אפילו חצי ממנו) יתבזבז על כלום.

  7. דברי רבנו מיכי בענין ההטרלות לא זזו ממקומם.
    חבל שהיא/הוא לא לוקחת קצת מהעצות של עצמה :
    "בלי העמדות פנים, מסכות, ריצוי, ודיבור בשפת זרים" –

  8. שאלה לעניין, מה אני אומרת לבני, כשהוא שואל באיזה נתיב לבחור.

    אני אומרת לו כך:

    בני, בני, מאור עיניי,
    אין זה משנה כלל איזה נתיב תבחר,
    משנה הדבקות שבדרכך.

    בני, בני, חביב ליבי,
    הבחירה האמיתית והיחידה שלך היא בדרך האמת. כל שאר הבחירות יובילו אותך אליה בכל מקרה.

    בני, בני, חלקת אלוק ממעל של ממש,
    מה מהות ההתלבטות שלך? כי מה עומד כנגד עינך? האם מידת ההשפעה על האנושות, מה יגידו ההדיוטות? מה הסיבה שכל אפשרות מבין השניים או השלושה או יותר – מצליחות להתקיים? מה התוצאה אליה אתה חותר? האם אתה שם לב שיש לך חשש? חשש שמה? מה שורש חשש זה? שתטעה בדרך? שלא תבחר נכון? מה מהות המחלוקת שבתוכך? מה היא מייצגת? כיצד שתי האפשרויות העומדות בפניך יכולות לקבל ריפריימינג, הגדרות מחדש, בעל מנת להשתחרר מהסיבות הישנות ולעמוד לשירותך בתבנית מחודשת מאוחדת מחשבתית הן מבחינת הסיבה והן מבחינת התוצאה? האם הסיבה מחוייבת לתוצאה? האם התוצאה מחוייבת מהסיבה? האם הסיבה היא תוצאה של משהו אחר לחלוטין בך?

    בני, בני, בן מלך,
    השאלה שלך, מה לבחור, היא לכשעצמה בעצמה חומר גלם לעבודת המידות. לדבקות. לחשיבה. להבנה. לבטחון בהשם.

    בתהליך הבחינה הפנימית, תוכל לגלות בתוכך את הפחד, את הספקות המפוברקות הפנימיות, להתבונן בהם, ולהגדיל את האמונה, ולחזק את הקשר שלך עם השם.

    ובני, איך תדע מה התשובה??
    אתה תדע כשלא תהיה לך עוד שאלה.
    כל השאלות בעולם,
    מהותן אחת.
    לקרב אותך פנימה לאמת, על דרך הכרת הספקות, הזדככות וקרבה ליתברך המחוייב היחיד שמשחרר כל קשר סיבה תוצאה קלוקל. הוא הוא ורק הוא, ולא כוחי ולא עוצם ידי עשה עושה ויעשה.
    ככל שאתה מזוכך מבפנים,
    מעשה ידיך כוננהו,
    וזוהי התכלית. בגין דישתמדעון ליה.
    ובגין כך,
    חשיבה תהליכית, חקר סיבתיות פנימי, משחרר אותך מהמיצרים בהם אתה שבוי בקשרי סיבה תוצאה שקריים פנימיים. השם עושה נגוף למיצרים ורפוא לישראל. השם רועה אותך.

    השם שומר עליך בני,
    ועל כל ישראל.

    חזק ואמץ בדרכך על הגשר הצר מאוד,
    רבה אמונתך מאמין בך שאתה מאמין בו. שיוביל אותך כשאתה מבין. מבין.
    הבנה. חשיבה. התבוננות פנימית. והוא מעניק לך את הכח להתבונן, לחשוב ולהרפות מקשרי סיבה תוצאה לא שייכים.
    כל שאילתה נועדה להיפרם,
    מיראת שמים אמיתית.
    לשמחת חיים ושמחה בלב.

  9. מה אתה כועס? מה זה משנה ההיסטוריה של הבן אדם לדיון על, בחירה?
    מה לבחור קפה או תה?? מה זה משנה, העיקר שתברך. ותנסה להבין למה, למה אתה שואל.

    וגם אתה, שכותב, מה אתה יודע על נבכי ליבו? האם אתה חושב שבני אדם פועלים ללא אישור? האם אתה מאמין שקורה כאן פיפס שהוא כנגד רצונו יתברך? מה יש לך? למה אתה ככ נחרד?
    ממה אתה חושש? מה נראה לך שיקרה?

    באמת אתה חושב שאנשים הם רפי שכל עד כדי כך שאפשר להטות אותם כנגד מעבודת הדבקות??
    ואם אתה חושב שיש רפי שכל שכאלה, אז שיעברו את זה עד שיקבלו שכל בעה.

    הכל בסדר ממש.
    הכל באמת בסדר.
    זה הכל לשם שמים.
    וגם אתה.

    היה חזק כנגד החששות שלך על האומללים רפי השכל,
    גם עליהם יש השגחה פרטית של ממש.

    בנוסף, בכתיבה שלך, תוכל לשלב גם הומור וגם ציניות,
    בעל מנת, באמת, להשתחרר מהאימה המפבורקת שתפסה אותך.
    היא תחלוף כשתתכנס פנימה ותשאל, מה האמת? מה קורה פה באמת?
    מי זה שעשה עושה ויעשה? למה אני חווה ככה ולא אחרת? מה אני יודע על חשבונות שמים? מי אני? למה אני בפאניקה? מה הסיבה שחלקת אלוק דואג? זאת בדיה, זה סיפור, כולה סיפור,
    שיש להתיר ממנו את עמודי היסוד הקלוקלים.

    1. שלום ליבא. יש איזשהו ספר או מקום שאפשר לשמוע או לקרוא ולהעמיק בגישה שאת מתארת?

  10. ולא לשכוח, בכל רגע של הכרה לשאול: מה אני רוצה? למה? מה אני מדמיין שחסר לי? למה שאחטא למטרה ואאשים את המציאות בכך שארצה דברים ממנה? מה האחריות שלי כאן? למה קשה לי? איזה פאסון אני מחזיקה? למה לי? מה איכפת לי מעצמי וממה שיחשבו? מה העיקר כאן? לאן אני הולכת? מאיפה באתי? למה אני נושאת עול של שטויות????? רק עול מלכות שמים אני רוצה? חסר לי כסף? תחשבי, תחשבי, מה את רוצה לקבל מהמציאות? לשם מה? את מי את משרתת? את מי ומה הכסף הזה ישרת? מה את רוצה???

    קוראים לזה שיטת החפירות הפנימיות בעצמי, ביצר הרע שלי,
    באונית הפאר שלו בתוכי,
    בחקר האמת, קודחת חורים,
    האמת ממלאת הכל תורה.
    הזככות היא יגיעה.

    אם לא יגעת, אל תאמין מאן דהו
    זאת זכות.
    ואין להתייאש מהייאוש.
    גם הייאוש הוא חומר גלם לחקירה.
    הכללללללל
    הוא חומר גלם לחקירה.

    רק אולי צריך דף ועיפרון, רק להתחלה, וגם זה לא מחוייב.

    יש
    לך
    אבא.
    יש
    לך
    אותך חלקת אלוק.

    אתה לא צריך שום כלום
    שום מיומנות או תאוריה
    רק הכרה ערה
    פעילה
    חוקרת
    אמיצה שלא מפחדת לפחד,
    פחדנית מרוב פחד מתאמצת לאומץ לב,
    לשאול.
    לשאול.
    לשאול.

    השם עוזר. השם איתנו, עם עמו,
    הגיע הזמן שלנו.
    זה גם קשה כי זה חפירות
    וזה גם קל מרוב שזה קשה

    אל תרשה למחשבות לנדוד סתם כך,
    תעשה להם אתכפיה ותחקור.
    רק למחשבות על דבקות, על אהבתך ליתברך, רק הן חופשיות ושום דבר לא יכול או מסוגל לאכוף אותן או לסכן אותן.

    כי הן הן האמת.

    אשריך ישראל
    איזה עם ישראל
    חי וקיים.

  11. אני אכן מתלבט. אתה כבר מכיר את רגישותי לצנזורה. אבל אני בהחלט קרוב להפעיל אותה. אם זה ימשך אמחק הכל גם אחורה.
    באשר לפופולריות של האתר,הטרלות כאלה רק פוגעות בה ומשבשות את הדיונים. מניח שגם אתה ציני כאן. 🙂

  12. א. למה לא לומר שמטרתנו ליצור חברה תקינה, לפתח את התרבות המוסר והמדע? כתבת שלא סביר שזאת מטרת הבריאה, אבל זה לכאורה לא קשור. מטרת הבריאה של הקב"ה לא צריכה להיות תואמת למטרה שלנו בעולם.
    ב. למה שיהיה ערך בידע תיאורטי כשלעצמו? זה נשמע לא סביר בכלל. מוזר לחשוב על אדם שמחזיק בידיעת משהו (למשל שמכיר את החוק השני של התרמודינמיקה) כערכי יותר ממי שלא מכיר…

    1. א. המסורת המקובלת הקב"ה אמר לנו שמטרתנו אחרת. כנראה מתלכדת עם מטרתו שלו.
      ב. החתירה לידע היא חלק בלתי נפרד מהערך שבזה. אבל ערכים קשה לנמק. אפשר גם לשאול מה רע בלרצוח, או בסתם לבזבז זמן.

      1. וואו, הנושא בפוסט מרתק. מעניין מה שהרב רואה ערך בידע כשלעצמו, מילא לאמנות יש ערך אבל לציור גם יש ערך? או רק צייר אומנותי? מי שיש לו מיומנות במשהו (סנדלר 50 שנה) גם הוא יותר ערכי? או שרק בידע יש ערך?

        1. לאמנות יש ערך. למיומנות גם יש ערך מסוים. איני יודע לשרטט מפה עם קריטריונים חד משמעיים. הביטוי "יותר ערכי" אינו משמש אצלך במשמעותו המקובלת.

          1. וואו. זה מוזר לי ממש. לראות מיומנות כערך בלי קשר לשימושה בפועל?
            לא מבין למה העיסוק במוסר ומדע יהיה בעל ערך כשלעצמו. אבל כאמור זה אינטואציה כך שכנראה א"א להסביר את זה

  13. מודה: עדיין לא קראתי הכל.
    קראתי את ההתחלה, מקווה לקרוא אח״כ
    אבל, אני לא מתאפק להגיד שזה נשמע לי כמו לשאול מה עדיף, שקשוקה או גיפלטי פיש
    התשובה תהיה שזה עניין של טעם אישי, ידע, זמינות החומרים, ויכולת להכין.
    אבל כנראה שעדיין לא ירדתי לעומק הבנת התהייה
    אולי אחרי הקריאה אבין יותר

    1. אולי באמת תבין יותר. להבא, אני מציע שם לאנקראת חכה קצת, קרא, ואז תחווה דעה. מה בוער?

  14. יש סיפור יפה שסיפר הרב אהרן ליכטנשטיין והוא נותן הסתכלות מעניינת על עניין תורה ודרך ארץ

    אני מצטט "לפני שנים רבות נפטרה רעייתו של מורי ורבי ראש הישיבה הרב ר' יצחק הוטנר זצ"ל ונסעתי לבני ברק לנחמו בשעת אבלו כאשר באתי אצלו מצאתיו יושב לבדו שוחחנו בארבע עינייים והייתה זו שיחה גלויה וכנה מלב אל לב הרב הוטנר סיפר לי שאחד מתלמידי החכמים שנכנס לנחמו ניסה לשכנעו ולהסביר לו עד כמה הפטירה חיובית שהרי רעייתו מצויה כעת בעלמא דקשוט בעולם האמת עולם שכולו טוב וכיוצא כאלה דברים בטלים למותר לומר שדברים אלה אינם ראויים כלל וכלל זכרוני שבשעה שסיפר לי הרב הוטנר את הדברים הרים קולו וקרא על אותו תלמיד חכם את דברי המדרש החמורים [ויקרא רבה פרשה א'] כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו והוסיף הרב הוטנר בקולו הרועם שמעת? כל תלמיד חכם שאין בו דעת ותן דעתך אין מדובר כאן על בור ועם הארץ שאין בו דעת אלא דווקא על תלמיד חכם צורבא מרבנן שמילא כרסו בש"ס ופוסקים הבקי בקצות ובנתיבות אך אם אין בו דעת שיכולה להנחותו ולהדריכו כך שיהא מעורב בדעת עם הבריות וינהג בהם מנהג דרך ארץ נבלה טובה הימנו ואלמלא שמעתי דברים נוקבים אלה במו אוזניי מפי מורי ורבי הייתי חושש לומר אותם מדעתי דומה כי הדעת שאליה נתכוון הרב הוטנר היא תרכובת של שכל ישר [common sense] שכל של 'בעלי בתים' [שיש מתלמידי החכמים הנוטים לזלזל בו] עם הבנה מעמיקה של הסיטואציה תלמיד חכם שיש בו דעת מנסה להבין הן את האדם הן את מקומו ומעמדו לשם כך דרושה הבנה פסיכולוגית מעמיקה ולצדה הבנה והכרה של המציאות ההתפתחותית והקיומית שבה נמצא השואל …. אני מסופק בותר האם ניתן להתחשב בדעת תורה של רב ותלמיד חכם גדול ככל שיהיה שחסר את היושר והכנות לומר איני יודע"
    מתוך הספר אשרי אדם עוז לו בך לדרכו ולדמותו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל [ספר יפה, מחזק באמת ביר"ש]

השאר תגובה

Back to top button