טרגדיית ההלכה בימינו: הרבנות הראשית ומינוי רבניות (טור 648)

בס"ד

בעקבות כתבה שקראתי לפני כמה שבועות על החלטה נוספת של הרבנות הראשית לישראל (אלה שאותם שואלים אנשי השלטון להוראות בהלכות סיאוב, נפוטיזם ושחיתות. תמיד טוב ללמוד מהטובים ביותר), על מינוי נשים לגוף הבוחר של שני ראשי המוסד העלוב הזה. הדבר עורר שאלה לגבי מינוי נשים כרבניות, וגם בכך ברצוני לגעת כאן, אחרי שאתן את הרקע.

וזאת למודעיי, הציניות בדבריי כאן היא ביטוי לכאב מר. כשמתקיים בנו מקרא שכתוב: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", באין פוצה פה ומצפצף. כשתורה חוגרת שק בראש כל חוצות, ונציגיה דורכים עליה ברגל גאווה כשהם מדושני עונג ושביעות רצון עצמית מופלגת, מטבע הדברים עוברים לציניות. שלא תהיינה אי הבנות: זה לא דבר תורה לפורים אלא לתשעה באב הקרב ובא.

רקע: הגוף הבוחר והחלטת בית המשפט העליון

בגוף שבוחר את שני אלו המכונים על לא עוול בכפם "הרבנים הראשיים לישראל", כלולים גם 80 רבנים. החוק קובע כי אלו יהיו "רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל, בהתייעצות עם השר ובאישור הממשלה". אתם מבינים לבד מה זה אומר. שני הרבנים הראשיים שמונו מכוח אבותיהם שהיו רבנים ראשיים בעצמם (לשיטת הפוסקים שרבנות עוברת בירושה גם כשהמועמדים אינם ראויים), דואגים במו ידיהם להמשיך את השלשלת המפוארת ולהחזיר עטרה ליושנה: לוודא שגם הבאים בתור יהיו בניהם, אחיהם, חבריהם, או סתם שוחרי טובתם (למשל, אלו שימשיכו לדאוג לרווחיותו של הכשר 'בית יוסף'). כל זאת חייב להיעשות תוך היוועצות בשר (הדתות), שהוא כמובן תמיד איש בלתי תלוי מ… ש"ס. זוהי הרי נחלה שלהם בטאבו, ויפה הם עושים ששומרים אותם שחס ושלום לא נעבור על איסור הסבת נחלה, וכידוע דעוון הגזל מרקד בראש רח"ל…

והנה, לפני כחמישה חודשים נדונה בבית המשפט העליון עתירה של גופים שונים לחייב את הרבנות לכלול גם נשים במסגרת אותם 80 רבנים. בית המשפט העליון החליט ברוב עוז ואקטיביזם, כדרכו, שעל הרבנות הראשית לשקול מינוי של נשים לגוף הבוחר של הרבנים הראשיים. שימו לב, הם הכריע שהמונח 'רבנים' בחוק הבחירה אינו שולל מינוי נשים. בית המשפט אפילו לא הורה להם למנות נשים, אלא טען שלשון החוק מאפשרת את מינוין. זהו חידוש אקטיביסטי מבהיל על הרעיון, ואין פלא שהוא מקומם את כל גדולי ומאורי הדור.

אין צורך לומר שמדובר בפס"ד הזוי. נדמה לי שהם קצת התבלבלו שם למעלה. הרבנות לא ביקשה רשות מבית המשפט למנות נשים. אם הייתה רוצה הייתה עושה זאת בעצמה. לא תאמינו, אבל לי דווקא אין ספק שבג"ץ לא היה עוצר אותם בגלל פרשנותו השמרנית ללשון החוק, ולא היה  בונה סכר שניצב בעוז מול הליברליזם המשתולל של הרבנות הראשית. הרבנות נמנעה מלעשות זאת עד עתה לא מפני שהיא מפרשת את החוק כאילו הוא חל רק על גברים. היא עושה זאת מפני שהיא שוביניסטית ומונופוליסטית וזהו (ואולי סתם בגלל שלאותן משפחות מיוחסות אין מספיק נשים לאכלס את הגוף הבוחר). בכל זאת, החתול צריך איכשהו לשמור על השמנת. אם לא נשמור, רחמנא ליצלן, עוד עלולים להתמנות לכהן בראש הנחלה המשפחתית רבנים שאינם ממשפחת יוסף, לאו, או דרעי (ובדיעבד, אליהו או שפירא) וכדומה. כאמור, זהו ממש איסור העברת/הסבת נחלה והסגת גבול אשר גבלו ראשונים (כלומר אבא שלהם). ראו כאן סקירה קצרה על התנהלות בעלי הבית בנחלתם. במישור החוקי, העתירה ביקשה לחייב את הרבנות לעשות זאת. זה שהיא רשאית ויכולה מבחינת החוק, את זה גם היא יודעת. ואם דנים מבחינת ההלכה, בית המשפט העליון אינו יכול להורות לרבנות הוראות הלכתיות (למרות שלדעתי יכולותיו ההלכתיות לפעמים גבוהות משלהם). אז למה בדיוק התכוונו השופטים בפס"ד ההזוי הזה? אין לי מושג.

השופטת דפנה ברק-ארז נימקה כי האסיפה הבוחרת אינה פורום הלכתי, ולכן אין הצדקה שלא למנות אליו נשים. כלומר ברור לה שבגוף הלכתי אין אפשרות למנות נשים, אלא שהיא טוענת שזה לא גוף הלכתי. זה קצת מוזר בעיניי, שהרי אם נשים יכולות להיכנס ללשון החוק כ"רבניות", אז למה בגוף הלכתי הן לא יכולות להשתלב? ואם הן לא יכולות להשתלב בגוף רבני כי אינן רבניות, אז כיצד הן יכולות להיחשב 'רבניות' לעניין הגוף הבוחר? אמנם יש ליישב דבריה צבת בצבת, ודבריה מיתרצין אהדיי בטוטו"ד. דהלום מצאתי עוד סתירה בפסק הדין הזה, אמנם האידנא גברא אגברא קרמינן. השופטת ברק ארז כותבת שלשון החוק "רבנים" אינה מצמצמת את המושג "רב" רק למי שעבר הסמכה של הרבנות הראשית (שכמובן מסרבת בתוקף לתת הסמכה לנשים אפילו בלי למנותן לתפקיד רבני, וכך סוגרת היטב את המעגל המונופוליסטי). היא מוסיפה שעובדתית בעבר נבחרו לגוף הבוחר גם גברים שלא עברו הסמכה. מסקנתה היא ש'רב' לעניין זה הוא "מורה, מי שמלמד את תלמידו" (רבי בחיידר למשל, או 'הרב לספורט' או 'הרב לגיאוגרפיה' בחטיבת ביניים של ישיבה תיכונית). ואם מאורות כאלה יכולים להתמנות, אז למה ייגרע חלקן של הנשים?! וכי הן לא יכולות ללמד גיאוגרפיה או קריאה וכתיבה בחיידר? אופס, בעצם גם זה לא. זהו כנראה התירוץ לקושייתי הקודמת (למה בגוף הלכתי הן לא יכולות להשתלב), שכן הן אמנם מורות את תורת הגיאוגרפיה לתלמידים, אבל בטח לא תלמידות חכמות ופוסקות. בטח לא בקנה המידה המופלג שמאפיין את חברי הגוף הבוחר הנ"ל, ועוד פחות בעלות ייחוס (נין ונכד לרבנו הרב עובדיה יוסף זצ"ל, או רבנו אריה דרעי יבדל"א שכל רז לא אניס להו).

בכל אופן, ראיתי שהשופט מינץ, בדעת מיעוט, טען לעומתה של ברק ארז, שרק מי שעבר הסמכה יכול להתמנות לגוף הבוחר (אחרת איך יוודאו שהוא שייך לאחת מהמשפחות בעלות הנחלה?!). אבל אם צודקת ברק ארז שעובדתית בעבר התמנו גם גברים שלא עברו הסמכה, איני מבין כיצד ניתן לטעון את הטענה הזאת. טוב, שוב פספסתי. ייתכן שבעבר הרחוק הרבנות הייתה עבריינית, אם כי קשה לי מאד להאמין עליה, אבל טוב שלפחות כעת הם תקנו את דרכם, ובמקום שבעלי תשובה עומדים… מפני הצפיפות (דוחקא דכלה).

אבל הסאגה שלנו רק מתחילה. כעת מגיע הטיפול של הרבנות בפסק הדין האקטיביסטי הזה של ביה"מ העליון. אל תלכו לשום מקום.

החלטת הרבנות

הרבנות בישיבתה האחרונה תחת מרן הרב יצחק יוסף שליט"א לפני שהוא הולך לכהן פאר כראש ש"ס באופן פורמלי (מה שעשה עד עתה באופן לא פורמלי. בניגוד לאביו שעשה זאת פורמלית עוד במהלך כהונתו עד שננזף על ידי בג"ץ ונאלץ לפרוש מכהונתו כדיין), דנה בדבר עניינית כדרכה, והכריעה ש… הדבר אינו אפשרי. Tell me something new. בכתבה על הישיבה המהפכנית והמפתיעה הזאת, ראיתי דברים נפלאים המרעישים כל לב, ובהם אדון להלן. אבל לפני שקוראים, נא להתבונן בתמונה שלמעלה כדי לקיים מקרא שכתוב "והיו עיניך רואות את מוריך", בבחינת "שמעו נא המורים המן הסלע הזה אוציא לכם מים", ואין מים אלא תורה. מהסוררים ו'מורים' הללו לא יוצאת תורה אפילו במקרה.

לטובת הקהל הקדוש, אני חייב להביא את הציטוט במלואו, יען כי הוא מלא כל טוב:

לפני שאעבור לדון בפסק ה'הלכה' (עאלק) לגבי מינוי רבניות, עוד הערה היסטורית.

תקדימים ותחזיות: בג"ץ שקדיאל וזכות ההצבעה לנשים

אי אפשר שלא להיזכר במקרה ממש מקביל שבו נדון מינוי נשים לכהונת 'רבניות' במועצה הדתית. כידוע, חברי המועצות הדתיות ברחבי הארץ כולם מאורות תורניים מסנוורים שמכהים את אור השמש. יום בהיר אחד, קמה אישה חצופה בשם לאה שקדיאל (גילוי נאות: ידידה שלנו) מירוחם, והעזה להגיש מועמדות למועצה הדתית ביישובה. התעוררה מהומת אלוהים, ולא בכדי המקרה נזכר עד היום בדברי ימי האומה שותתת הדם שלנו (שנאמר: "אז לטקס תיכון…" וכו'). הארץ געשה ורעשה. הכיצד תמונה אישה למשרה ציבורית רמה, כמו חברת המועצה הדתית בירוחם?! שומו שמים והאזיני ארץ כי פי האתון דיבר. הרבנות הראשית כמובן 'פסקה' שהדבר לא בא בחשבון. קונצנזוס רבני מקיר לקיר מכל הגוונים הורה שזה מקרה שעליו יש להילחם, שכן יש כאן הרס ההלכה המסורה לנו מרבותינו מדור דור. אני עוד זוכר את הקונצנזוס המשעשע הזה כאילו היה הדבר היום. שימו לב, לא מדובר על מינוי לכהונת רבנית, או אפילו מינוי של 'רב' כחלק מהגוף הבוחר של הרבנות הראשית (כמו בנדון דידן). כאן דובר על מינוי אישה לגוף שנותן שירותי דת לאנשי ירוחם. זה כמו למנות מש"קית דת בגדוד שתחלק יין לשבת. היישמע כדבר הזה?! מה לכל הרוחות יכול להיות בעייתי בזה? ל'תורת האמת' שלנו פתרונים.

בכל אופן, לאושרנו, בית המשפט העליון לא קנה את הלוקש הזה, ובהרכב שכלל גם את השופט הדתי (היחיד אז) מנחם אלון, קבע פה אחד שאלו שטויות והבלים ואין שום מניעה חוקית וגם לא הלכתית (!) למנות אישה לתפקיד התורני הנשגב הזה. סוף סוף יש מישהו בערכאות המשפטיות שמבין בהלכה. ברבנות הראשית כנראה אין הרבה כאלה.

וראו זה פלא, מיד אחר כך השתתק הרעש והעולם נדם. עוף לא צייץ וברבור לא ברבר. נשים מונו למועצות הדתיות ברחבי היקום, כולל ירוחם, והעולם לא קרס. יתר על כן, זו לא רק השלמה עם המציאות אלא ה'איסור' האיום בעצמו נעלם ואיננו עוד. עד היום אף אחד לא מעיר על האיסור החמור הזה שנעבר ברגל גסה על ידי כל שלומי אמוני ישראל שממנים נשים למועצות דתיות רח"ל. לימים, בתקופה שאני כבר הייתי בירוחם, הקהילה החרדית שם תמכה במינוי אישה מסורתית למועצה הדתית נגד גבר דתי!!! ואני נותרתי משתאה: ה'איסור' דנן להיכן הלך? ומה על הפגיעה בכרם בית ישראל? אני חייב לציין שההתבטאויות אז היו חריפות הרבה יותר מההבלים שציטטתי כאן למעלה. זה מתחיל באיסור חמור של ייהרג ואל יעבור וזעקות על פגיעה בכרם בית ישראל, ותוך יום הכל גווע בקול דממה דקה כאילו לא היה. טוב, לפחות ניסינו! את כרם בית ישראל יעדור כעת מישהו אחר.

אין לי ספק שכך גם יקרה כאן. בקרוב ממ"ש הגוף הבוחר יתמלא אור עת יכהנו בו פאר נשות משפחת יוסף, לאו ודרעי, והכל יבוא על מקומו בשלום. תשאלו ודאי למה מהמשפחות הללו דווקא? אחרי התיקון לגבי נשים בטח גם זה יתוקן, לא?! בהחלט לא. אמנם את מכשול הנשים נעבור, אבל הנחלה לא תיסוב ח"ו. יש הלכה ויש הלכה. יש דברים שעליהם ניתן להתפשר, אבל יש דברים שקדושתם עולה על הכל ועליהם אין להתפשר. נשים – זה קביל, אבל רק מהמשפחות הנכונות. וארא את כל העם יושב למשפחותיו. אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול.

יש בנותן טעם להזכיר כאן גם את סוגיית זכות ההצבעה לנשים (וכאן על המצב בישראל וביהדות). כידוע, רוב הרבנים התנגדו התנגדות נמרצת למתן זכות כזאת לנשים. משום מה, לא שמעתי כיום קולות חרדיים או חרד"ליים (הרב קוק גם התנגד) או מהרבנות הראשית שקוראים לנשים הצדקניות לפעול לפי מסורת אבותינו ופסיקת רבותינו בנושא החמור הזה (ובכך כמובן לוותר על חצי מהאלקטורט והכוח שלהם בכנסת). להיבחר הן לא יכולות כמובן במפלגות החרדיות עד היום, אבל על קולותיהן הם לא ממש מוותרים. מעניין, לא? כנראה המסורת הקדושה ואיסורי הכרת החמורים שקיבלנו מרבותינו מאורי הדורות סובלת מדי פעם שינויים כשצריך. השאלה החשובה היא רק לאיזה צורך (מניעת הסבת נחלה או צבירת כוח פוליטי – כן. שמירת ההלכה ומניעת חילול השם – ממש לא). אבהיר שאיני מבקר את הרבנים דאז, שכן עד עמוק בתוך המאה העשרים זו הייתה הנורמה המקובלת גם בין גוים. אני כן מבקר את השוטים שנצמדים לנורמות עתיקות שאבד עליהן הכלח בטענה שזו מסורת אבותינו וגם מציגים זאת כהלכה פסוקה למרות שזהו שקר גמור, אבל כמובן עושים זאת באופן סלקטיבי רק כשנוח להם.

מינוי רבניות וכשרותן של נשים

בכתבה מובאת ההחלטה של הרבנות בעניין, וזו לשונם הפנינים (סעיף 1):

מועצת הרבנות הראשית מבהירה בזה, כי על פי ההלכה אין כל אפשרות הלכתית למינוי נשים לתפקיד רב, כמו כן שקילת מינוי אישה לתפקיד רב אסורה, באשר היא מכירה בכך שאשה יכולה לשאת בתפקיד רבני, דבר המנוגד לעמדת פוסקי ההלכה וגדולי הדורות והרבנים הראשיים לדורותיהם.

כפי שהזכרתי, את הקטע הזה די קשה לקרוא (לא יודע אם השיבושים הללו הם במקור או רק בכתבה). איני מדבר רק על החזרה המוזרה שעל פי ההלכה אין אפשרות הלכתית לעשות משהו. אני לא מצליח להבין את המשפט על שקילת מינוי אישה לתפקיד רב. מי שקל, והיכן? אולי כוונתם שאסור להם כמועצת הרבנות להיעתר לבקשת בג"ץ ואפילו לנסות ולשקול מינוי אישה לרב כי עצם השיקול הוא כפירה בעמדת פוסקי ההלכה וגדולי הדורות וכו'. אבל מי ביקש מהם לשקול מינוי של אישה לרב? מדובר על מינוי אישה לגוף הבוחר. החוק מדבר על רבנים, אבל אף אחד לא ביקש מהם למנות אותה כרב. להיפך, ראינו בפסה"ד שלדעת שופטי בג"ץ המונח 'רבנים' בהקשר זה אינו מונח הלכתי ולא מדובר במינוי נשים לרבניות. לרבנות יש כנראה פרשנות אחרת לחוק, והם המומחים המשפטיים, ולא שופטי ביה"מ העליון. ובכלל, האם הישיבה הזאת עצמה לא עסקה בשיקול האם לעשות זאת? אז הם כן שקלו או לא שקלו?

אבל נעזוב את השטויות של מינוח וניסוחים, את אי ההבנות של פסיקת בג"ץ ואת הטיעונים הצולעים שהם פלטו כאן על הנייר. נעבור לעצם הנימוק התימהוני שהם העלו. הנימוק ההלכתי המעמיק היה שזה "דבר המנוגד לעמדת פוסקי ההלכה וגדולי הדורות והרבנים הראשיים לדורותיהם". זהו, זה הנימוק. לא שמעתי על נימוק הלכתי כזה. יש מקור כלשהו שאוסר? למה הוא לא הובא? איסור צריך להיות מעוגן בהלכה ולא בדעת רב כזה או אחר, גדול ככל שיהיה. אחרי שיש מקור שאוסר, ניתן להביא פרשנות של גדולי הדורות. וכי אם גדולי הדורות לא אהבו דג מלוח זה הופך את זה לאיסור שאין לעבור עליו? גדולי הדורות גם לא הסכימו שנשים תלמדנה תורה, אפילו לא חומש ומשנה. למה שם מותר לסטות מדעתם? למה שם שינוי הנסיבות של העידן הנוכחי מצדיק שינוי נורמות, לפחות כאלו שאין להן ולו בדל קשר להלכה? והרי זהו בדיוק המצב גם כאן, בדיוק כמו הצבעת נשים וכמו כהונתן במועצות דתיות. אני מקווה וצופה שזהו קרב מאסף, ובסוף הם ייסוגו גם מ'האיסור החמור' הזה כמו מקודמיו.

בעיה נוספת, מעבר לעצם העמדה ההזויה, המושחתת ומחללת השם הזאת, היא שהם משתמשים בשם ההלכה לשווא. הם קובעים על משהו ניטרלי שהוא אסור הלכתית בלי נימוק, ואז נסוגים ועושים אותו בפועל. זה עושה את ההלכה פלסתר, וזה עצמו גורם לחילול השם גדול, ובצדק. גם בגלל שאין לזה בדל קשר להלכה, וגם בגלל שאם איזה עם הארץ מהרבנות הראשית חושב שיש לזה קשר, אז עליו להיות עקבי ולא לעשות זאת גם אם לא נוח לו וגם אם זה נוגד את האינטרסים שלו. אל תשכחו, אנחנו הרי צמודים לעמדת גדולי הדורות והרבנים הראשיים לדורותיהם. אזכיר שהרב הראשי הראשון (הרב קוק) התנגד להצבעת נשים בבחירות (וגם לתפילה של אשכנזים במבטא ספרדי).

כבר כתבתי בעבר שמדיניות של פוסקים לתאר משהו שאינו מומלץ כאיסור הלכתי, מנהג רווח במחוזותינו לצערי, היא חמורה מאד. מעבר לזה שיש כאן איסור הלכתי של 'בל תוסיף', זה גם גורם לזלזול בקביעות הלכתיות בכלל. כולם רואים שזה סתם שימוש ציני בהלכה והוא משתנה בקלות כשנוח לנו. אז למה שייקחו ברצינות טענות הלכתיות אמתיות? למשל, את הטענה שהלכתית הומוסקסואליות אסורה, או כל טענה הלכתית אחרת. אין פלא שהציבור מתייחס גם לזה כקפריזה של שמרנים שמשתמשים בתגא חלף. בין כה וכה הרבנים עושים כאן מה שהם רוצים.

זהו המסר של המדרש הידוע שרש"י מביא על חוה והנחש (בראשית ג, ג-ד):

ולא תגעו בו – הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו: לא מות תמתון – דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:

חוה אמרה לנחש שהקב"ה ציווה לא לגעת בעץ (בעוד שהוא ציווה רק לא לאכול ממנו), ואז הנחש דחף אותה והיא נגעה בעץ ולא קרה לה כלום. מכאן הוכיח לה הנחש שאין שום איסור ולא מתים מכך כפי שטענה חוה. ומה היה הסוף? מתוך כך חוה גם אכלה מהעץ, כלומר אחרי הרחבת החזית שהיא עשתה גם מה שבאמת נאסר כבר לא זוכה לאמון. היא מגיעה לעבירות על מה שהקב"ה כן ציווה עליו. זהו המחיר של הרחבות חזית מהסוג שתיארתי כאן.

גם עמדתם של גדולי הדורות נגד מינוי נשים לרבניות לא היה לה בסיס הלכתי. זו הייתה נורמה מקובלת באותה תקופה (כמו הזכות לבחור ולהיבחר), ותו לא מידי. התנגדות למינוי נשים לשררות נראית לי דומה לאיסור מינוי גרים לשררות (ראו מאמרי על כך, שם הראיתי שלא מדובר באיסור אלא בנורמה חברתית). לגבי נשים כדייניות יש אפילו תוס' שכתבו שזה מותר (מדבורה הנביאה ששפטה את ישראל. ראו בטור 70). אבל במדינת ישראל כיום עמדה כזאת היא ודאי הזויה, שהרי נשים יכולות להיות שופטות, ראשות ממשלה, שרות, קצינות משטרה וצבא, אבל בגוף הבוחר של רבנים או במועצה הדתית של ירוחם זו שררה עילית ולכן היא אסורה הלכתית על נשים. כל בר דעת מבין שאישה יכולה להיות ראש ממשלה, אבל לא חברת המועצה הדתית בירוחם. ניתן אולי לטעון זאת מכוח שיקולי צניעות כלשהם, אבל שיקול כזה ודאי תלוי בנסיבות. אז למה בנסיבות החדשות שלנו צריך להמשיך ולהיצמד לזה? האם גם לא ניסע במכוניות כי גדולי הדורות לא נסעו במכוניות? אולי נשתמש ברפואות המומלצות בתלמוד שהרי גדולי הדורות המליצו עליהן?

בשולי דבריי אני חייב להוסיף עוד אנקדוטה (ראו עליה בטור 485). פרופ' הלבני וייס עזב את התנועה הקונסרבטיבית בגלל מחלוקת על מינוי נשים לרבניות. כתבתי שם שזה הזוי, שכן הקונסרבטיבים עושים דברים שמנוגדים חזיתית להלכה המקובלת, והוא עוזב אותם בגלל מדיניות שאין בה שום איסור הלכתי (רק מנוגדת למקובל מזה דורות). במובן הזה הוא היה שותף לעמדת הרבנות שאם זה נהוג מאז ומעולם יש חובה לשמר זאת גם בנסיבות שהשתנו.

זוהי תפיסה פרימיטיבית וילדותית של ההלכה. אם מדובר על מנהג, אז למנהג אמנם יש חשיבות אבל מנהג אינו הלכה. מנהגים מעצם טבעם משתנים עם שינוי הנסיבות. כמו שמנהג נולד יש מאין ושינה את המצב ששרר עד אז, כך יכול להיוולד גם מנהג אחר שישנה את המצב העכשווי. ובוודאי כשהמנהג הזה פוגע באנשים ובקבוצות וכשיש נזקים שצומחים משמירתו (חילול השם ועוד) אין שום סיבה בעולם לשמר אותו. ולהציג את זה כאיסור הלכתי זה שקר שכרוך גם באיסור 'בל תוסיף', וכמובן גם פגיעה סתם בנשים ובכולנו וחילול השם נורא. אבל חילול השם הוא תרומתה העיקרית של הרבנות הראשית ליהדות ולחיי הדת במדינת ישראל. אז מי אמר שאין להם הצלחות?!

לסיום, אין לי אלא לשוב לתשעה באב ולמגילת איכה (ה, ח): "עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם".