"מצויר במילים" – על ספרים, ציורים וראינוע (טור 704)

בס"ד

מוקדש לידידי (אני מקווה) הצייר סם בק,

באיחולים לעוד שנים רבות של יצירה ופוריות

קיבלתי כעת הזמנה לערב השקה לספר הזיכרונות (הממואר) של הצייר סם (שמואל) בק, שעונה לשם מצויר במילים, שתרגומו לעברית יצא לאור לפני פחות משנה (אוגוסט 2024). אגב, כל מי שמתעניין מוזמן להירשם ולבוא.

כפי שאסביר מיד, אני חש קשר לאדם ולספרו, ולכן חשבתי שמן הראוי להקדיש טור לכבודו.

סם והטרילוגיה

כאשר הסתיימה עריכת הטרילוגיה שלי, חשבנו (עם חיותה דויטש, העורכת), מה לעשות בכריכת הספרים. חיפשנו באינטרנט ציורים או תמונות רלוונטיים, ולא ממש מצאנו משהו מתאים. איני זוכר כבר אם נזכרתי בסם בק או שהגעתי לציור שלו במקרה באינטרנט, אבל פתאום עלה בי הזיכרון שכבר בילדותי הוריי העריצו מאד את הצייר שמואל בק. זכור לי שהיה לנו אפילו ספר של ציוריו שכנער מאד אהבתי אותם (אולי זה היה זה, אם כי הוא יצא כשכבר הייתי בחור די בוגר). חיפשתי ציורים שלו ברשת והתפעלתי שוב. בק הוא צייר בלתי רגיל, עם איכויות מדהימות. הציורים שלו ממש מדברים. מאד יהודי, מאד ספוג ברגש. העולם שלו שבור ולא ריאליסטי, אבל מצליח לראות ולהראות חיים ודינמיות בין השברים הדוממים הללו.

מהר מאד הבנתי שמצאתי את שאהבה נפשי, והתחלתי לחפש קשר אליו כדי לבקש ממנו רשות להשתמש בשלושה ציורים שלו לכריכת הספרים. מסע תלאות לא קטן דרך כל מיני גלריות בארץ, הביא אותי בסוף לגלריה פאקר בבוסטון, שמייצגת את סם ומטפלת בהרשאות מסוג זה. הם הפנו אותי אליו והוא נענה בשמחה. בעקבות כך התחלנו לשוחח במייל בנושאים שונים (זה המשיך גם אחרי כן, ביחד עם חיותה, והחל משם אנחנו מכנים אותו סם). הוא הרשה לי לבחור שלושה ציורים כרצוני, ולהשתמש בהם (ללא תשלום, ברוב אדיבותו).

אני מציע לכם לחפש את אוסף ציוריו שם בגלריה וברשת בכלל (יש לו אלפי ציורים. אדם פורה ביותר, שלא מפסיק לצייר, גם בגילו המתקדם עד ימים אלו ממש לא פסיק ידו מגירסא). תוכלו ודאי להתרשם שההתפעלות שלי מהציורים הללו מבוססת היטב (למרות שאני גם נוגע בדבר כמובן).

הרציונל

בסופו של דבר, בחרתי שלושה ציורים שונים של לוחות הברית (יש לו עוד כמה וכמה כאלה). אביא כאן את הנספח לפנייתי לקבלת ההרשאה, שבו אני מסביר את הרציונל של השימוש דווקא בהם על כריכת הטרילוגיה.

כמה מילים על סם

אפשר להתרשם מערכו בוויקיפדיה, שסם עבר חיים מלאי תהפוכות, תלאות והרפתקאות. מדובר בילד בגטו וילנא, שהתגלה כבר בילדותו על ידי שני ידידיו, אברהם סוצקבר (לימים חתן פרס ישראל) ושמריהו קצ'רגינסקי (עיתונאי, משורר ופרטיזן), שני משוררים שהיו בגטו, שניהם כבר אנשים מבוגרים. הם ראו בו אמן עם כישרון יוצא דופן כבר בגיל צעיר מאד. בגיל תשע הוא כבר הציג תערוכה ראשונה (יש פנקס עם ציוריו מאותה תקופה, שהוא התמה שמהווה מסגרת לממואר שלו), הסתתר במנזר, נשלח לגטו ולמחנה עבודה, חזר למנזר, שוב וילנא, מחנה עקורים, ואז לארץ. אביו נרצח בפונאר, כמה ימים לפני השחרור מהגרמנים. סם הצליח להגיע לארץ, שירת בצבא, עבר לארצות שונות בעולם, ובכמה עשרות השנים האחרונות הוא חי ופועל בארה"ב. בק נחשב כמעט צייר לאומי בליטא עם מוזיאונים מיוחדים ליצירתו, נערכים ברחבי העולם כנסים עליו ועל יצירתו, ותצוגות שונות של יצירותיו מופיעות בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם. באקדמיה ניתנים קורסים על יצירתו, וגם הוא עצמו מרצה לא מעט ברחבי העולם. סם מוכר היטב גם ב'יד ושם' כאן בארץ. איש אשכולות, שכל מי שמתבונן בציוריו מבין זאת על נקלה. בקיצור, מעבר לכישרון האמנותי המדהים האיש הוא חתיכת היסטוריה מהלכת.

בשיחותינו עמו, סם, שהוא כיום בן למעלה מתשעים, התגלה כאדם ערני ורגיש, בעל רוח צעירה וחוש הומור, אנגלית משובחת (שלעתים היה קשה לי לעקוב אחריה. הוא דובר עברית שוטפת כמובן, אבל המחשב שלו באנגלית) והשכלה רחבה בתחומים רבים. סם מעורה היטב בנעשה בארץ, ויש לו עמדות מגובשות לגבינו (במקרים רבים לא ממש בכיוון שלי 😊). במהלך השיחות עלה שוב ושוב ספרו האוטוביוגרפי (ממואר שמלווה בציורים) שפורסם באנגלית בשנת 2002 (Painted in Words: A Memoir) ושתורגם לגרמנית, לליטאית ולשפות נוספות, אבל לא לעברית. כבר עשרות שנים הוא אינו מוצא דרך להוציאו לאור בעברית, וניכר היה שהדבר כואב לו. בשלב זה, חיותה הבלתי נלאית נכנסה לתמונה והחלה בפעילות נמרצת למצוא מימון ומו"ל (אני הייתי מעורב קצת בהתחלה, אבל זה פרויקט לגמרי שלה). אחרי שנים של עבודה היא הצליחה למצוא שותפים באגודת יוצאי וילנא שנרתמו לעניין, וכאמור באוגוסט 2024 הספר יצא לאור סוף סוף בהוצאת כינרת-זמורה-דביר.

אופיו של הספר: ראינוע

שמו של הספר הוא, כאמור, "מצויר במילים". אני חושב שאין תיאור קולע יותר לאופיו ומהותו של הספר. במהלך הקריאה חשתי שמול עיניי ניצבים ציורים. לסם יש יכולת בלתי נתפסת לתאר סיטואציה במילים, ולהעמידה מול עינינו כמו ציור. נראה שגם כשהוא מחבר ספר הוא בעצם צייר. זהו בעצם ספר כמעט ויזואלי, ולא רק בחלקיו המצוירים אלא גם בחלקי הטקסט שבו. דומני שלא פגשתי עוד ספר שעורר בי את התחושה הזאת בצורה כה חזקה (אם כי ידעתי שהמחבר הוא צייר, אז אולי אני מוטה). חשבתי כעת שהספר הזה הוא בעצם סוג של ראינוע, כלומר אוסף תמונות שרצות מול העיניים ויוצרות שטף דינמי, גם אם מקוטע (זה טיבו של ממואר), של חיים. הדבר הזכיר לי שבילדותי היו הקרנות שעשו לכל הילדים על ידי מקרן של תמונות סטטיות בזו אחר זו וכך מספרות סיפור. היה לנו בבית מקרן כזה, והגעתו הייתה חגיגה של ממש. הראינוע לענייננו כאן הוא שם שאני נותן לקולנוע העתיק, כשהוא עוד היה אילם, אבל כבר עבר מהקרנה של סדרת תמונות סטטיות של מקרן לרצף דינמי (זה קרה לראשונה על ידי האחים לומייר בשנת 1895).

אם התמונות שלו ממש מדברות (כמו שתיארתי למעלה) נראה שהטקסטים שלו ממש מצוירים. ההבדל בין טקסט לציור, ובין שני אלו לסרט מיטשטש מאד אצל סם. אז לכבודו ולכבוד הספר ואופיו, אוסיף כעת תוספת קצרה לטור, שבה אגע בתופעת הראינוע עצמה. בטור הבא אנסה להציג את הדברים בצורה שיטתית יותר.

על ראינוע וקולנוע

כאשר אנחנו צופים בסרט איננו מודעים לכך שבעצם מדובר בסדרת תמונות סטטיות שמוקרנת לנגד עינינו במהירות רבה ויוצרת תחושה של סרט דינמי. ממש כמו בסרטים מצוירים, אלא ששם אלו ציורים ולא תמונות. חשבו על מצביע במחשב אן על מסך הטלפון. אנחנו רואים אותו רץ על פני המסך, אבל בעצם שום דבר שם לא באמת נע. כשהמצביע נע, משמעות הדבר היא כיבוי שלו במקום אחד והדלקה של נקודה אחרת שצמודה אליה. כשממשיכים בכך מנקודה לנקודה נוצרת אשליה של תנועה, כאילו המצביע רץ על פני המסך.

מדוע איננו יכולים ליצור תנועה של המצביע על המסך? למה זה צריך להתבצע בדרך של כיבוי והדלקה צמודים? למה איננו יכולים ליצור סרט של ממש, כלומר יצירה דינמית שאינה מורכבת מאוסף פריימים? הסיבה לכך היא שבגלל מבנה החשיבה וההכרה שלנו אנחנו כבולים לתפיסה סטטית. כשאנחנו מסתכלים על מכונית נוסעת, אנחנו בעצם רואים אותה עומדת בכל רגע בנקודה אחרת. המוח שלנו משלב את כל התמונות הללו ויוצר מהן סרט של תנועה של המכונית. ממש כמו בדוגמה של המצביע. בגלל מגבלת התפיסה הזאת שלנו תפיסה של משהו דינמי יכולה להיווצר רק באמצעות סדרת פריימים סטטיים שיוצרים אשליה של תנועה. המגבלה הזאת היא שאחראית לסדרה שלימה של מבוכות ופרדוקסים. היא אחראית גם למבנה החשיבה המתמטי שלנו, ובכל זה אעסוק ביתר פירוט בטור הבא.

כאן רק אוסיף ואומר שבמובן הזה ספרו של סם עושה פעולה דומה לזו של ראינוע. הוא לוקח אוסף תמונות סטטיות שמצוירות במילים, והסדרה הזאת יוצרת סרט חי ודינמי. את זה קשה מאד להשיג על ידי אוסף תמונות שמוצגות במוזיאון. המעבר שלו לציור במילים מצליח בעצם לעשות את מה שעושה הראינוע, וביתר שאת הקולנוע המודרני.

אבל אני חושב שיש לפעמים ציור או תמונה בודדים שמצליחים לבטא דינמיקה. זה קורה כשברור לך שהתמונה או הציור לכדו רגע בדיד אחד מתוך תהליך דינמי. אם כצלם לכדת תמונה כזאת, או כצייר הצלחת ליצור ציור כזה, אזי הצלחת להפוך פריים סטטי אחד לביטוי של תהליך דינמי. זה התהליך ההפוך למה שעושה הקולנוע על ידי סדרת פריימים. נדמה לי שלפחות חלק מהציורים המשובחים ניחנו בתכונה הזאת של הקפאת רגע שאינו מאבד את הממד הדינמי שהוא לקוח ממנו ושייך אליו. יש יחס של רצוא ושוב בין הסטטי לדינמי, והוא יכול להתרחש בציורים או במילים, וגם ביחסים המורכבים שבין שני המישורים הללו. סם מצליח לעשות את שני הדברים: בטקסט שלו הוא יוצר סדרת פריימים שהופכת לחיים דינמיים, ובחלק מציוריו הוא מצליח ללכוד רגעים שמבטאים תהליך שהם לקוחים מתוכו. שלשת הציורים שבהם בחרתי לטרילוגיה, מנסים לשלב את שני הכיוונים הללו ובכך לסייע להפיכת שלושה ספרים לטרילוגיה.

בטור הבא, כאמור, אנסה לבחון את הסוגיה הפילוסופית של יחסי הדינמיות והסטטיות בדרך שיטתית יותר.