על אפלייה נגד נשים ומהותה של הרבנות הראשית (טור 725)

בס"ד

השבוע (יום ב) בג"ץ הכריע שמדיניותה של הרבנות הראשית שמונעת מנשים לגשת לבחינות הסמכה לרבנות היא אפליה ויש לבטלה. בראש ההרכב עמד סגן הנשיא סולברג, שהוא בעצמו אדם דתי. הקולות המגנים הצפויים לא איחרו להגיע (לשמחתי יש גם קולות אחרים). אין צורך לפרט, התערבות של רשות חילונית בענייני הלכה ודת, פרוגרסיביות, עמארצות, חוסר יראת שמים וכדומה. הגדיל לעשות הרב זייני, שהסביר בטוטו"ד (בטוב טעם ודעת) ובמתינותו הידועה שקיום הוראת בג"ץ הוא בייהרג ואל יעבור. אני יכול לצפות מה יקרה הלאה. הרבנות תתעקש ותחפש דרכי עקיפין (יגדירו את המבחנים לנשים אחרת), בסוף הכל יירגע וכולם יפטירו כדאשתקד.

זה כמובן מזכיר את הדוגמה שהבאתי לא פעם, בג"ץ שקדיאל. גם שם עתרו לבג"ץ נגד הרבנות שהתנגדה למינוי אישה למועצה הדתית בירוחם. יכולתם להתרשם ששורר קונצנזוס רבני מקיר לקיר, חרדים ושאינם כאלו, שהדבר אסור (שהרי יש בזה איסור חמור ומפורש בתורה, כידוע. ועוד ידוע שהגברים שם הם כולם מאורי הדור בתורה ויראה). גם שם בראש ההרכב ישב השופט מנחם אלון, יהודי שומר מצוות ותלמיד חכם, והם פסקו, כופרים שכמותם, שיש לאפשר לנשים להיבחר למועצה הדתית. גם שם הקולות הצפויים נשמעו, אבל מיד אחר כך מינו נשים בכל רחבי הארץ והכל בסדר. הזכרתי כאן בעבר שבתקופת מגוריי בירוחם, הקהילה החרדית התעקשה למנות מטעמה למועצה הדתית אישה חילונית נגד גבר דתי. איסור הייהרג ואל יעבור התאדה כלא היה. ההבדל הוא שאצלנו מדובר בצעד שהרבנות הראשית עצמה צריכה לעשות, ולכן כאן, בניגוד לבג"ץ שקדיאל, תהיה התחמקות ואז האיסור החמור יתאדה.

עליי להזכיר שהשופט סולברג (שכמו הרב זייני גם אני מכיר אותו עוד מילדותו בחיפה. ועוד גילוי נאות: בני, משה, התמחה אצלו בעליון. ועוד גילו נאות: אין ולא היה לנו שום קשר אישי), הוא לא רק אדם דתי וירא שמים, אלא גם שופט בעל מדיניות שמרנית מובהקת (לא בכדי הוא תקוותם של השמרנים ואנשי הימין בבית המשפט העליון). כלומר הוא לא נוטה להתערב בהחלטות של גופים שלטוניים אלא במקום שהדבר הכרחי ואין מנוס. גם זה אומר משהו על טיבה של ההחלטה שהתקבלה שם.

במקום להסביר מה דעתי בעניין, למי שבכלל צריך הסבר, אתייחס לטענותיו המופרכות של הרב זייני, שההיגיון שביסודן עומד ביחס הפוך לנחרצות שלו לגביהן (כך זה בדרך כלל), אחת לאחת.

כפייה חילונית

בראש ובראשונה, הרב זייני מסביר שיש כאן כפייה חילונית. אז אולי כדאי להסביר לו כמה דברים יסודיים שהוא שכח. רוב אזרחי מדינת ישראל הם חילונים שאינם מחויבים להלכה. גם אם מיעוטם היו כאלה, עדיין במדינה דמוקרטית לא כופים על אזרחים נורמות דתיות שהם לא מחויבים להן (וגם כאלו שהם כן מחויבים להן). לכן הרבנות הראשית בחטא הורתה ובחטא קיומה. במוצהר, כל עניינה הוא לכפות על הציבור החילוני נורמות דתיות שהוא אינו חפץ בהן. שלא במוצהר, כל עניינה הוא ג'ובים לאנ"ש ושחיתות ולהרבות ככל האפשר חילול השם והחרבת הדת. בכל אופן, זהו גוף שהוקם על ידי המדינה (החילונית), ואת סמכותו הוא מקבל (לצערי) מהמדינה ומחוקיה. הרבנות הראשית אינה גוף דתי בשום מובן שהוא. זהו משרד ממלכתי חילוני שאמון על כמה תפקידים, כולם מיותרים, שהמדינה החליטה עליהם בלחץ גורמים דתיים אינטרסנטיים. אין צורך לומר שגם נושאי התפקידים שם לא נבחרים על בסיס התאמה לתפקיד אלא על בסיס קשרים ושיוך מפלגתי. אף אחד לא שוקל שם את התאמתם לתפקיד, את רמתם התורנית ושאר שיקולים ענייניים רח"ל. להיפך, התרשמותי שמקפידים לשים שם אנשים לא ראויים רק מפני שזה מוודא שהגוף יישאר לנצח בלתי רלוונטי וימשיך לספק שירותי תעסוקה לאנ"ש. בניגוד למה שחושבים רבים, גלימות מוזהבות לא הופכות עמי ארצות חפים מכל כישורים ומידות לתלמידי חכמים. לכן כל אמירה שיש לגוף הזה מעמד או סמכות דתיים, שלא לדבר על "לא תסור" או "גדולי הדור" ושאר ביטויים מבזי תורה שמשמשים בהקשרים אלו, הם חוסר הבנה מוחלט. זוהי רבנות מטעה"מ, במובן הכי ירוד של המושג הזה בספרות החרדית (ששם הוא משמש לפעמים בצורה ממש מוטה וללא קשר לעובדות). בנדון דידן, הרבנות מטהע"מ שעד הקמת המדינה ועד ימינו היה ביטוי שנודף ממנו ריח של נבלה סרוחה, הפך כאן אצל החרדים ושותפים (צ"ל ועוזריהם) לאידאל נשגב.

דא עקא, במסגרת הכפייה הדתית המכוערת שתוארה כאן, הגוף המסואב והמיותר הזה מקבל סמכות מונופוליסטית מטעם המדינה להעניק הסמכה לרבנות ולמנות רבנים (ברגע האחרון נמנעה חקיקת חוק הרבנים – חוק התעסוקה למשתמטי ומושחתי ש"ס), וכמובן גם לרשום נישואין ולהכיר או לא להכיר בנישואין,  מונופול על כשרות, ווטו על גיורים וכדומה. כל בר דעת יודע שאין לבחינות ולמינויים הללו שום משמעות, ובטח שהם לא מעידים על מאומה. אלא שהחוק נתן למינויים ולאישורים של הגוף המסואב הזה מעמד חוקי. כך מי שנבחן אצלם יכול להתמנות מינויים שונים (אלא אם יש לו דרך עקיפה חרדית כמובן. החרדים פטורים מהכללים הללו, שהרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר), והבחינות הללו קיבלו מעמד של תואר אקדמי, מה שמקנה גם תנאי שכר ומשמעויות נוספות במשק הישראלי. כך גם במכון הגבוה לתורה בבר אילן שאלו אותי וחזרו והמליצו לי לעשות בחינות של הרבנות (זה תנאי שם, אלא אם יש לך דוקטורט. זה מה שהציל אותי). אין צורך לומר שסירבתי. אגב, אני נתתי אישור לתלמידים שלמדו אצלי הלכה להיבחן ברבנות. ללמדכם על העקביות המופלאה שלהם.

לכן כל מהותו של הגוף המסואב ומחלל השם הזה הוא כפייה דתית כמובן. לגבי אמירתו של הרב זייני שהתערבות בג"ץ בדרך התנהלותו החשוכה היא כפייה חילונית, הדבר הכי מפרגן שאני יכול לומר עליה הוא שהיא אינפנטילית. הרב זייני כנראה מצפה שהציבור החילוני ייתן את הסמכות לנהל את חייו לגוף רבני חשוך שמייצג כעשרה אחוז מאזרחי המדינה, שיחליט עבורו מי מקבל כסף מהמדינה ומתי, מי נשואי ומי לא, מי רשאי להינשא ומי לא, מי יהודי וזכאי לאזרחות במדינה לפי חוק השבות ומי לא, ואחרי כל זה גם ייתן לו את הסמכויות הללו באופן מוחלט. בלי יכולת לפקח על דרך התנהלותו ובלי להביע עמדה בנושאים אלו. תתכופפו ותשתקו.

אני חייב להוסיף כדי לחדד, שעקרונית יש לבג"ץ סמכות וזכות להתערב גם בהחלטות בעלות אופי דתי והלכתי מובהק. זו לא מעורבות בעניינים דתיים אלא בענייני משרד ממשלתי. אדם שלא חפץ בהחלטות החילוניות של בג"ץ (ובפרט של סולברג החילוני הכופר), ייכבד ויתנהל בעצמו ולא באמצעות מוסדות המדינה. בג"ץ לא אמור להתערב בפעילותם של בתי דין דתיים של קהילה זו או אחרת (אלא אם יחצו קווים אדומים), אבל כשמדובר במשרד ממשלתי חילוני כמו הרבנות הראשית, בג"ץ חייב להתערב ולמנוע אפלייה והתנהלות לא תקינה (כלומר לסגור את המוסד. התנהלות תקינה לא נצפתה שם מזה כחמישים שנה).

אם התכופפות כזאת לא מתרחשת רח"ל, כלומר אם בג"ץ מעז לקבוע נורמות התנהלות תקינות למשרד הכפייה הדתית מטעם המדינה, אליבא דהרב זייני, זהו מצב של כפייה חילונית. קשה להאמין, אבל זה מה שהוא טוען. להזכירכם, מדובר באדם נבון, תלמיד חכם מובהק, אינטליגנטי מאד, דוקטור למתמטיקה. לכל הדעות אדם שאמור להבין משהו בחשיבה הגיונית ותורנית, ואין ספק שהוא אכן מבין. על כך ודכוותה אמר מרן הרב הראשי ג'ורג' אורוול קשישא זצ"ל שיש טענות כל כך מטומטמות שרק אינטלקטואלים יכולים לטעון אותן.

הערה ראשונית לעצם השאלה

מעבר לשאלת הסמכות ומיהו כאן הכופה, יש לדון בשאלת רבנות של נשים כשלעצמה. אקדים שהדיון אינו על מינוי שלהן למשרת רבנית אלא על הבחינה כשלעצמה, ובפרט על הבונוסים שהיא מעניקה גם למי שלא מונה למשרת רב. השאלה היא האם מותר להן להיבחן ולא האם מותר להן לכהן כרב. בג"ץ עצמו מעיר זאת, כשהוא מניח (שלא בצדק) שמניעת מינוי נשים הוא ודאי החלטה הלכתית וככזו היא מסורה לרבנות. נראה שהם סבורים שיש מניעה הלכתית למנות נשים לרבנות.

בהמשך אעיר גם על כך, אבל כאן רק אחדד שוב שמדובר על מינוי נשים לתפקיד של פקידה ממשלתית ולא של רב. רב עיר או רב שכונה הוא פקיד מטעם המדינה, ואין בינו ובין רב מאומה. היכן מצאנו איסור על נשים להיות פקידות? האם חזרנו לאיסור מסירת שררות לנשים? גם אם היה כזה (ואין), כדאי קודם כל לבטל את בג"ץ שהרי מכהנות בו נשים, שלא לדבר על עדות נשים בבתי משפט (ולא רק בבתי דין), ובעצם לסגור את בתי המשפט ולהחליפם בבתי דין. כך גם לגבי נשים בתפקידי שררה רח"ל במשק ובשירות המדינה בכלל. לגבי הפוליטיקה, שם ברוך השם אנחנו בדרך הנכונה להצלה גדולה, שכן מעט הנשים שנמצאות בתפקיד בממשלה הזאת בדרך להיעלם (אמנם לגבי הנשים שכן נמצאות שם כיום, אולי טוב שייעלמו).

האם הדיון הוא הלכתי?

הדיון כאן הוא בעליל לא הלכתי. הרב זייני עצמו לא מעלה טענה הלכתית אחת, שכן אין כזאת. אם כך, אפילו לשיטתו ממש לא ברור לי מדוע ההחלטה צריכה להימסר לרבנות ולגוף דתי. זוהי מדיניות של כמה אנשים לובשי שחורים (חלקם אומרים הלל ביום העצמאות), אבל ממש לא עמדת ההלכה ו/או התורה. בעניין זה יש לפחות חילוקי דעות  בקרב רבנים. אז למה ההחלטה צריכה להימסר לגוף רבני חשוך שפועל מטעם המדינה, ובפרט כשהוא לא גוף שמייצג את הציבור הדתי, ובוודאי לא את זה החילוני. הוא מייצג כמה אינטרסנטים, ומתנהל על ידי אישים שרובם בעלי רמה תורנית מדרג ג. אלו אמורים לקבוע את המדיניות התורנית של כולנו, ולכפות אותה עלינו? האם זה הגוף שהציבור הדתי היה רוצה שיקבע עבורו מה נכון ומה לא?!

עד כאן הרב זייני בעצם טען שבלי קשר לדיון המהותי האם נשים יכולות לכהן ו/או להיבחן, יש כאן שאלה של סמכות וכפייה. לא ייתכן, הוא טוען, שגוף חילוני יקבע בנושא כזה, גם אם קביעתו הייתה נכונה. לטענתו זוהי כפייה חילונית, והסברתי מדוע זוהי שטות. כעת נעבור לסוגיה עצמה.

טענותיו של הרב זייני: האחדות

הרב זייני מעלה כמה טענות מדוע נשים לא אמורות לגשת לבחינות לרבנות (אני מתייחס רק למה שמובא בכתבה).

פילוג העם:

בנוסף אני תמה איך הוא לא מבין את התוצאה הבלתי נמנעת של פסק הדין הזה שתהיה קריעה של עם ישראל לזרמים העוינים זה לזה, כבעבר פרושים, צדוקים וביתוסים. זה יפרק את הרבנות הראשית לישראל וזה יפלג את העם – ואני יודע שאחדות העם חשובה בעיני השופט סולברג.

זה ממש נהדר. נראה שלדעתו המצב העכשווי שבו מדירים 50% מהציבור בגלל טעמם של 10% הוא מצב של אחדות מופלאה. זוהי דרכם של דמגוגים מאז ומעולם: לקרוא לכולם לאחדות, כלומר כולכם תצטרפו אליי, לדרכי ולדעותיי, כדי לא לפגוע חס ושלום באחדות. במובן הזה גם קורח שאף לאחדות. אני בטוח שאם משה ואהרון היו מסכימים אתו ומקבלים את כל דרישותיו הוא לא היה מעורר שום מחלוקת.

טענותיו של הרב זייני: מצוות עשה שהזמן גרמן

כעת אנחנו מגיעים לטענה מפתיעה ומופלאה ממש:

קודם כל מבחינה הלכתית אישה לא מחויבת בכל המצוות, היא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, ובקושי מחויבת ברבע המצוות. איך אדם שאינו מחויב במצוות רוצה להרשות לעצמו לשפוט ולהכריע בכל הנושאים ההלכתיים כולם?! האם מוכר לכם שופט שאינו מחויב בכל החוקים?!

מהו הגבול? אם היא הייתה מחויבת ב80% מהמצוות אז כן? למה שתוכל לפסוק ב-20% הנוספים? לפי ההיגיון ה"בריא" הזה ישראל אינו יכול לשבת בסנהדרין. אתם יודעים כמה מהמצוות נוגעות לטומאת כהן ולמקדש וקדשיו? די מדהים, לא?! וזוהי הטענה העיקרית והראשונית שלו בסוגיה. אני כבר לא מדבר על כך שהרבנות הראשית אינה פוסקת בשום נושא שנוגע למצוות שהזמן גרמן. היא עוסקת בדיני מעמד אישי (גיטין וקידושין, גיור), ובכשרות. כל אלו נושאים שנשים בהחלט חייבות בהן. אגב, האם גברים יכולים לפסוק בדיני נידה, זבה ומקוואות? אבל ניכר שהרב זייני אינו מטריד עצמו בזוטות הללו. כשמגייסים טיעונים מונפצים מן הגורן ומן היקב אין לנו את הפריבילגיה לבדוק אותם בציציותיהם. וזה הטיעון העיקרי שהאו מציג ראשון ובאופן הכי מפורט. לא יאומן.

טענותיו של הרב זייני: מינוי נשים למשרה רבנית

הטיעון השני שלו הוא:

שנית, התורה פסלה אישה מלעמוד בראש מערכת רבנית, ולכן לא מובן איך שופט שאינו פוסק הלכה מתערב בהלכה וקובע מה היא צריכה לפסוק?!

אני ממש סקרן לראות היכן התורה פסלה אישה מלעמוד בראש מערכת רבנית. איזו מערכת רבנית יש בכלל בתורה? בראש הסנהדרין? לפי אותה הלכה (שלא באמת קיימת לדעתי) אישה לא יכולה לכהן גם כדיינית מן השורה. ובכלל, בחינות לרבנות אינן עמידה בראש מערכת רבנית. מדובר במתן כושר להורות הלכה, ולא כושר לעמוד בראש שום מערכת, ובוודאי לא לכהן בה בפועל.

מעבר לזה, עצם ההנחה שלו (וגם של שופטי בג"ץ עצמם, מכללא) שמינוי נשים לכהונה רבנית אסור הלכתית, גם היא אינה נכונה לדעתי. אין שום מניעה למנות אישה לכל שררה, כולל הוראת הלכה. אכן, הרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ה כותב זאת לגבי נשים (כמו גם גרים). אבל לדעתי זה רק מפני שבעבר היה מקובל שאישה לא תחזיק במשרה של שררה. במאמרי לגבי מעמד הגר (שגם לגביו יש אותה הלכה, ואני ממש כמיה לראות את הרב זייני ואת הרבנות הראשית בכלל יוצאים נגד מינוי גר לתפקיד ממלכתי או אפילו בחינתו לרבנות), הסברתי שלא מדובר בהלכה אלא בנורמה חברתית שקיבלה גושפנקה הלכתית, ובצדק רב בהינתן אותו מצב ששרר אז, ואף הוכחתי זאת בכמה וכמה ראיות. הוא הדין לגבי נשים.

אעיר שבטור 712 שבו עסקתי בקשרים בין דת לתרבות, הראיתי שנורמות תרבותיות שונות נכנסות לתוך קורפוס נורמות דתי-הלכתי ומקבלות שם, שלא בצדק, מעמד מחייב ואל-זמני. דומני שמעמד הנשים הוא אחת הדוגמאות המובהקות לכך. גם אם במקומות שבהם יש הלכה ברורה ומוסכמת ושברור שמדובר בהלכה לכל דבר ועניין, יש אולי מקום לחשוש לשינוי ההלכה מפאת שינוי הנסיבות (ראו במאמרי על שינוי תקנות ובטורים 475480 על אורתודוקסיה מודרנית), הרי שבמקום שבו אין מניעה הלכתית ממשית, ודאי שאין סיבה לחשוש לזה.

כמו שכיום ברור לכל בר דעת שנשים יכולות ללמוד תורה, למרות מאמרי חז"ל החריפים בעניין זה, אין שום סיבה לא למנות מי שראויה לכך (אבל לא למנות אותה רק בגלל שהיא אישה בשם השוויון הקדוש, כפי שנוטים לעשות כיום) לתפקיד רבנית. לדעתי אין שום מניעה למנות אישה לרבנית, ואף לעמוד בראש כל מערכת שהיא. אגב, לתפקיד דיינית, יש כבר תוס' שקובע שנשים כשרות (בנידה מט ע"ב, י"ז ע"א ועוד, לומדים זאת מדבורה הנביאה), אף שכידוע נחלקו עליו רבים כדאי הוא לסמוך עליו בשעה שנראה שהוא צודק וכשהשעה צריכה לכך.

השאלה הקשה

הראיון עם הרב זייני מסתיים כך:

הרבנות הראשית לישראל היא גוף ממלכתי, היא לא יכולה שלא לציית לפסק בג"צ. מה הרב מציע לה לעשות?

אם הרבנות הראשית תסכים לבצע את הפסק הזה היא תאבד במקום את מעמדה כרבנות הראשית. כל יהודי דתי יהיה רשאי לחלוק עליה בכל תחום, כיון שהיא הופכת לחילונית! זה בדיוק מה שהחרדים עשו במשך עשרות שנים, ודווקא עכשיו שופט דתי נותן להם את הגושפנקה לכך.

לשפשף את העיניים ולא להאמין. כיום לא נכון שכל יהודי יכול לחלוק ואף חולק עליה? הנה, הרב זייני עצמו חולק עליה כאן (גם בהמשך). האיש חי בלה-לה-לנד, כאילו מדובר כאן באיזו סנהדרין שנאמר עליה "לא תסור", ולא בכנופיית פקידים מושחתת. החשש שלו שהרבנות תהפוך לחילונית הוא בדיחה בפני עצמו. הרי כפי שהסברתי כל כולה חילונית, שכן היא הוקמה ויונקת את סמכותה מכוח החוק החילוני. איכשהו הרב זייני מציג כאן תפיסה ציונית-דתית נאיבית כאילו הרבנות הראשית היא חזרת שופטינו כבראשונה. משל הייתה כאן סנהדרין שמקבלת את סמכותה וכוחה ממרום. לא יאומן.

הנה ההמשך:

כלומר, הרב אומר שאסור לרבנות לציית לפסיקת בג"צ?

יש בדבר משום כפייה על כלל ישראל נגד ההלכה, ולכן חל על זה דין 'יהרג ואל יעבור'!.

לא יאומן. השטות הזאת, שלא רק שאיננה מחייבת אלא גם לא נכונה, הופכת אצלו לעקרון יסוד כל כך חמור עד שנאמר עליו ייהרג ואל יעבור. ממש גזירות שמד.

אין פלא שגם המראיין לא נותר אדיש:

עד כדי כך?

אם בתי הדין לא יפסלו את הפסק הזה, דינם כבתי דין של ערכאות הפסולים לדון כל דין תורה. אנחנו לא רוצים רבנות ראשית 'מטעם', כמו שהיה בגלות. זוהי כפייה שהיא ביסוד של הפוסט-מודרניזם הבא לבטל כל הבדל מכל סוג שהוא בין גברים לנשים, בין יהודים לגויים – אין אנטיתזה גדולה מזו לכל התורה כולה.

הרב זייני מסביר לנו שאנחנו לא רוצים רבנות מטעה"מ, ולכן הקמנו במו ידינו מוסד שכל כולו כזה. לא רק שהקמנו, אלא נילחם בכל כוחנו, עד מסירת הנפש ממש, בכדי לשמר את מעמדו ולא לפגוע בו. שוב אי אפשר להימנע מפנינה נוספת של אורוול קשישא: "מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח".

והוא מוסיף:

הטענה לפיה מדובר באפליה היא ביטוי לבורות נוראה ביהדות, שהרי כל התורה היא הבחנה בין כהן ללוי, בין לוי לישראל, בין יהודי לנכרי, אפילו בין סתם נכרי לנכרי עובד עבודה זרה, ועוד כהנה רבות! האם בשעה שיקום בית המקדש הבג"ץ ימנע מאתנו לפסול נכרי מלשמש כהן גדול?! ולמה לא מחייבים אשה בברית מילה כדי למנוע הפלייה? אנחנו אמנם ב-14 ביולי יום המהפכה הצרפתית שהשוותה בצורה עיוורת בין כל אחד ואחד, אבל אין זו דרכנו, כי אם כבר, מדוע לא להתיר לגוי להיבחן גם הוא, אפילו לאיש חמס המבדיל? ומדוע לא למנות גוי רב?

גם כאן רואים אוסף אי הבנות מחפירות ממש. אף אחד לא טוען שהתורה שוויונית. גם המציאות אינה שוויונית, שהרי לנשים יש אברי מין אחרים (אפרופו הדוגמה הטיפשית של ברית מילה לנשים) ופחות כוח מגברים. השאלה שעל הפרק אינה שוויון כשלעצמו אלא מה עלינו לעשות כשכן אפשר להגיע לשוויון? האם גם אז יש להילחם על אי השוויון כאילו היה זה ערך עליון? האם לדעת הרב זייני אי שוויון הוא ערך יהודי? לכל היותר, ניתן לטעון שבמקום שבו צריך ואין ברירה לא נפעל באופן שוויוני. אבל להפוך את אי השוויון עצמו לערך מחייב זה בלבול מושגי. אין צורך לומר שמבחינתי הניסוח הזה הוא רק חסם תחתון: עקרון השוויון הוא ערך דמוקרטי ומוסרי, ולכן כל יהודי צריך להיות מחויב אליו (ולא רק לא בהכרח להתנגד לו), למעט המקומות שבהם יש מניעה הלכתית או אחרת (וגם שם ראוי לחפש מוצא, באם קיים כזה. במקרים לא מעטים הוא קיים).

בשולי דבריי אוסיף שאין שום מניעה שגוי ייבחן גם הוא ברבנות. להיפך, עקרון השוויון אומר שאם הוא עובר את המבחן יש לו ידע הלכתי ומגיעות לו כל הזכויות מטעם המדינה. האם למנות אותו כרב בפועל? זו כבר החלטה שמסורה לקהילות השונות (לדעתי הוא לא גרע מבוט של LLM).

הוא מסיים:

וההשלכה של פסק כזה עלולה להיות מרחיקת לכת, כי אם היהודים הדתיים יחושו שראש הפירמידה של מערכת המשפט פוגעת בחייהם הדתיים וכופה עליהם כפייה חילונית ברוטאלית, איך ירגישו?!

אחזור כאן על מה שהסברתי למעלה: יש כאן לכל היותר מיתון של הכפייה הדתית, ובוודאי לא כפייה חילונית.

מילות סיום

השאלה שמתעוררת כאן היא איך ייתכן שאדם שהוא תלמיד חכם מובהק, אדם כל כך משכיל ואינטליגנטי, מגיע לדבר כאלה שטויות? איך נוצר המצב שבו הוא מגיע למסקנות כל כך קיצוניות ומופרכות על בסיס טיעונים שלא מחזיקים ולו טיפת מים? המימרא של אורוול מלמעלה (על השטויות של אינטלקטואלים) לא נראית לי הסבר מספק לכך.

אני חושב שאשתמש כאן בפרפרזה על דבריו של דוקינס. הוא כותב שבכל קבוצה יש אנשים טובים שמתנהגים טוב ואנשים רעים שמתנהגים רע. אבל רק בקבוצות דתיות תמצאו אנשים טובים שמתנהגים רע (כי הם סבורים שהדת שלהם מחייבת אותם לזה). בטור הבא אגע בזה מזווית שונה, וכאן רק אומר שהמימרא הזאת מקוממת ומעצבנת ולא מדויקת, אבל עלינו להודות ביושר שיש בה משהו. כשלעצמי הייתי רק מחליף את ה"דתיות" ב"קנאיות" או "פונדמנטליסטיות/דוגמטיות". כעת בפרפרזה על דברי דוקינס אומר שבכל קבוצת אנשים יש חכמים שאומרים דברי טעם וטיפשים שמדברים שטויות. רק בקבוצה קיצונית, מגמתית ומוטה (כנסייה), יש אנשים חכמים שמדברים שטויות.

4 תגובות

  1. אני חושש שהתפספסה פה נקודה קצת יותר מהותית. הרב חזר על ביקורתו לגבי אופן ההתנהלות של הרבנות הראשית ואנשיה והאופן הפסול שבה היא פועלת אבל מחילה אפשר לקחת את הפרשה הזו למקום יותר ענייני…

    מבלי להתייחס לטענות שהרב הביא בשם הרב זיני, יש פה שאלה שכן צריך לתת עליו את הדעת – ההתערבות של בית המשפט בתחום ניהול הדת במדינה. העבודה העיקרית של הרבנות הראשית בישראל היא לספק שרותי דת שונים לאזרחים הדתיים באופן מרוכז (אפשר לטעון שזה פסול שהיא כופה זאת גם על הלא דתיים, וכמובן זה שהיא מתנהלת בצורה מופקרת ללא פיקוח – אבל זה לא טורף הדיון). עכשיו מגיע השאלה האם בכלל יש לגיטימציה לבית משפט לבוא ולהכתיב לגוף הדתי איך להתנהל. אני לא יודע מה עמדת הרב לגבי שאלת השיוויון ביהדות (אני סבור שהרב חושב שאין גישה חד משמעית שעולה מן המקורות אבל איני יודע) אבל לענ"ד שיוויון הוא לא ערך מרכזי שמכתיב כיצד תראה ההלכה. וכעת בא בית המשפט ממקום חיצוני ומכתיב לגוף הדתי כיצד להתנהל… ומחילה אני לפחות לא חושב שזה הדבר הנכון.
    האם לא צריך לבצע שינויים כאלה ואחרים ברוח הזמן בהלכה? ברור שכן. הרב בעצמו סובר שמוסר ודת הן שתי קטגוריות בלתי תלויות שצריך למצוא את דרך האמצע ביניהן עד כמה שאפשר בקונפליקטים. אבל זה לא צריך לבוא מבית המשפט אלא מן ההלכה או מן הרבנים עצמם – להביא טיעונים הלכתיים (בין מן המקורות ובין מן השכל הישר) ולהכריע בעזרת ההלכה לכאן או לכאן (כפי שהרב עשה בעצמו בחלק השלישי בטרילוגיה). אבל זה שבית המשפט מרשה לעצמו להתערב בשאלות שכן יש להן התייחסות בהלכה (כפי שהרב הביא בשם הרמב"ם) זה פתח שלילי מאוד לדעתי. דוגמא קיצונית לכך היא המאבק על השחיטה הכשירה באירופה, שאנטישמיים כאלה ואחרים אסרו בחוק לגמרי משום שהם סברו שהיא מתעללת בבעלי חיים. זו אומנם דוגמא קיצונית אבל להכתיב כיצד ההלכה תתנהל לא ממקום שמכיר בסמכות ההלכה זה יכול להביא לאסון ממש.

    הנקודה שלי היא שאפשר לקחת את הסוגיה הזו לדיון יותר ענייני ואני קצת לא מבין מה המטרה של הטור. יש פה סוגייה עניינית שאפשר לדון עליה בצורה עניינית, אבל להביא טיעונים מרב כזה או אחר ולהאריך להפריך אותם, ולדון לגופה של ההתנהלות של הרבנות הראשית נראה לי קצת שיח רדוד.

  2. "נתברר בבהירות שאין למעלה הימנה, ששילובה של הדת במנגנון השלטוני של מדינה חילונית וביסוסה של המציאות הדתית על מנגנון זה אינו אלא פרוסטיטוציה של הדת לסיפוק אינטרסים שלטוניים, מפלגתיים, כיתתיים ואישיים. נתגלה, שיחסן האמיתי של המפלגות הפוליטיות ה"דתיות" להנהלה הדתית "הרוחנית", שבשמה דגלו ואותה רצו לעטוף במעטפת של קדושה – יחסם של הדתיים-לאומיים ל"רבנות הראשית" שלהם ושל האגודאים ל"מועצת גדולי התורה" שלהם – הוא כיחס הסרסור לקדשה המחזיקה בו: כשאין לו טובת-הנאה ממנה, הוא בועט בה." (ליבוביץ)

  3. עניינית, אני מסכים אתך. אין שום סיבה הגיונית שנשים לא ייבחנו, וההחלטה של הרבנות שגויה. מובן מאליו גם שאין שום איסור לחלוק עליהם ולהסמיך נשים מחוץ לרבנות הראשית.

    אבל לגבי התערבות בג"ץ, זה הדיון על גבולות הסמכות שלו, שהיא אחת מהסיבות לצורך ברפורמה. יש גוף שתפקידו ע"פ חוק הוא לטפל בנושא הסמכה לרבנות. בג"ץ לא אמור להתערב במקרה של טעויות, אלא במקרה של חוסר סבירות קיצוני. ואי-אפשר לקרוא חוסר סבירות קיצונית לעמדה שחלק גדול מהרבנים אוחזים בה. לא מדובר כאן על הסמכות הדתית שהרבנות מתיימרת לה, אלא על הסמכות החוקית שהוענקה לה ע"י המדינה.

  4. הוראת תורה בשכר היא חילול ה' וביזין הדת ממילא, בלי קשר אם המחלל והמבזה הוא זכר או נקבה. כל דברי רב שכיר בחזקת שקר על כל פנים. אם כבר עדיף מורא הלכה בחינם ונקבה מאשר זכר בשכר.

השאר תגובה

Back to top button