אדם כגרגיר חול כלפי אלוהים ?
הרב טוען שלאחר שהוכחנו את קיום האלוהים, לא הגיוני שהוא יברא את העולם ללא סיבה, שכן הוא יצור תבוני. לכן, חייבת להיות סיבה לקיום האנושות.
אך עולה השאלה:
האם הרב סבור שלכל גרגיר חול בעולם יש משמעות, מטרה וסיבה שלשמה אלוהים יצר אותו?
סביר להניח שלא. אם כך, מי קבע שאין הבדל בין גרגירי חול לבני האדם ולאנושות?
ייתכן שבעינינו האדם והאנושות חשובה, אך בעיני אלוהים – לא. בדיוק כפי שבעיני גרגירי החול עצמם הם חשובים, אך בעינינו הם חסרי חשיבות.
ולכן יוצר הגיוני שהאנושות כולה היא כגרגיר חול אחד ביחס לאלוהים, ואין הכרח שתהיה לה משמעות.שהרי אלוהים גודלו הוא "עצום" דבר זה נתמך בגודלו העצום של היקום, המעיד על גודלו האינסופי של אלוהים. לכן, סביר להניח שאנחנו חשובים בעיניו כגרגיר חול, ואין סיבה באמת להניח שיש סיבה לבריאתנו (מלבד הראייה הסובייקטיבית שלנו את עצמנו).
אני לגמרי מסכים. מי אמר שלכל אחד יש סיבה? יש סיבה למכלול שקיים. גם בראשונים יש דיונים על ההשגחה האם היא על פרטים או על כללות המין.
לכן אמרתי האנושות אולי גם כלל האנושות כלפי אלוהים היא כגרגיר חול. דבר שהוא הגיוני יוצא מגודלו העצום של אלוהים
טענתי היא שלבריאה יש מטרה. איני נכנס לשאלת הרזולוציה. לא מבין את הדיון הזה.
גם אם יש מטרה לבריאה בכללותה, אין סיבה להניח שאנחנו חלק משמעותי ממנה. הסיכוי שדווקא אנחנו במרכז התוכנית האלוהית הוא קטן מאוד, כמעט אפסי, בדיוק כפי שאין לגרגיר חול בודד תפקיד מיוחד בתוכניותינו.
לא מבין לאן הדיון הזה הולך. קודם כל יש סיבה. אנחנו היחידים שיש לנו בחירה, וכנראה מצופה מאיתנו לעשות בה שימוש. מעבר לזה, ההתגלות מעבירה לנו מידע שאכן יש לנו מטרה (לקיים מצוות), ולכן אין סיבה להתלבט פילוסופית בשאלה הזאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer