אובייקטביזם (ראנד)

בספריה (כמו כולם, קראתי אותם בגיל הנעורים. כתובים לא רע, אבל מאד פתטיים – כלומר מלאי פאתוס מוגזם. הדמויות שלה מתוארות כמלאכי השרת) יש בעיקר שתי תמות: מימוש עצמי ואוטונומיה. שתי אלו אינן שקולות לאגואיזם, ולגביהן אני לגמרי בעד. אבל בהגותה (שאיני מכיר לפרטיה, אף שקראתי כמובן את משה קרוי שלקח את זה לקצה) האגואיסטית אני מפקפק מאד. תחושתי היא שהיא עברה תהליך של חזרה בתשובה ולכן הגיעה לקצה. אומרים שמי שבגיל 17 אינו קומוניסט אין לו לב ומי שבגיל 23 עדיין קומוניסט אין לו ראש. היא עברה את השלב הראשון, ואכן התג ברה ויצאה ממנו. אבל יצאה לקוטב המנוגד, אינדיבידואליזם קיצוני. כמו כל קוטב הוא קיצוני ושגוי. לכן הפתטיות בתיאור הדמויות. כמו כל בעל תשובה היא מתארת את עולמה העכשווי בצורה מפארת ומושלמת.
רבים מניחים הנחה תיאורית-עובדתית, שלפיה אדם פועל רק ממניעים אגואיסטיים (אני חולק על כך. ראו בטור 120). לפי הנחה זו הדיון אינו עולה. משנה אגואיסטית רק אומרת לאדם על תתכחש למה שאתה ואל תדחיק. אתה בין כה וכה פועל רק למען אינטרסים..
אבל אפשר לכפור בהנחה הזאת כתיאור עובדתי של האדם, ובכל זאת לדגול בכך כהתנהלות ערכית: על האדם להשתדל לפעול בצורה אגואיסטית גם אם הוא רוצה לעשות אחרת. זהו אגואיזם 'רציונלי' (נכון יותר: רציונליסטי. ממש לא רציונלי) זו סתם שטות בעיניי, ואיני רואה צורך להתמוודד עמה.
יתר על כן, בשיעוריי על מוסר אמונה והלכה שניתנים כעת הארכתי טובא להסביר שגם אם אדם פועל למען הסיפוק בהיותו מוסרי המעשה שלו כבר אינו מעשה מוסרי. הוא צריך להיעשות ללא שום אינטרס, חומרי או נפשי. רק לעשות האמת מפני שהוא אמת (רמב""ם רפ"י מהל' תשובה).
לכן התנהלות של אגואיזם רציונליסטי בעצם אומר לנו אל תתנהלו באופן מוסרי (כלומר רק מוסר שלילי, לא לפגוע באחרים, ולא מוסר חיובי – לסייע לאחרים ולהתחשב בהם). לכן השאלה שלך שקולה בעיניי לשאלה האם ראוי להתנהג באופן מוסרי (גם חיובי). תשובתי: כן.