אלוהים גדולה

ראיתי ששאלו את אחד הרבנים מדוע מתייחסים לאלוהים בלשון זכר ולא נקבה, וזה מה שהוא ענה:

"זכר פירושו פועל, ונקבה פירושו נפעל. לכן לא יתכן לדמותו לנקבה, כי אין הוא נפעל מהנברא. על זה נאמר נוקב שם ה', כלומר עושה אותו נקבה, יומת. יחד עם זאת השכינה היא המימד של השתתפות האלוהות במעשי התחתונים, ויש כלפיה דימויים נשיים."

האם יש לחשוש מקריאה ופנייה לאלוהים בלשון נקבה לאיסור נוקב שם ה' או מזלזול בו כביכול?

אלה וורטים בעלמא. נוקב פירושו מקלל כמובן. אכן מקובל לפנות אליו כזכר והשכינה כנקבה. איני רואה שום סיבה לשנות את זה, שכן כל הדיון הפמיניסטי הזה נראה לי חלול ומיותר. איני רואה בזה שום חשיבות, אבל גם לא ראה איסור על פנייה בנקבה.

מכיון שהנקבה חלשה יותר מהזכר, וכדברי הגמרא בברכות ״תשש כוחו כנקבה,״ לכאורה יש בזה בזיון לאלקים אם מדברים עליו כנקבה.

גם זכר יש בו תשות כוח מול אלוקים.

בודאי, אבל מבין האופציות שיש (להשתמש במונחים של זכר או של נקבה) צריך להשתמש במונחים של זכר, אחרת זה בזיון מיותר.

חלש מאד. לנשים יש חוזקות משלהן, גם אם לא פיזיות.
אתה כנראה צריך לפנות אליו כהוד אגרופותו, כי מתאגרף הוא הכי חזק. ואולי פשוט לקרוא לו מוחמד עלי.

הגמרא בברכות דורשת מהפסוק ״מבלתי יכולת ה׳״ המתבטא לכאורה בלשון נקבה לגבי הקב״ה (לדעת הגמרא המלה יכולת היא לשון נקבה) שיגידו האומות עליו ״תשש כוחו כנקבה.” מכאן שלא ראוי להשתמש בלשון נקבה כשמדובר באלוקים.

אחרי שרגילים לפנות בלשון זכר ובפסוק שמדבר על חוסר יכולת פונים בלשון נקבה אז יש פה איזו הדגשה שחוסר היכולת מבטא תכונה נקבית של חולשה יחסית. אם מלכתחילה הפנייה הייתה בלשון נקבה או שהייתה בפסוק שלא עוסק בחוסר יכולת (אלא למשל בתכונת האלוה כמוליד החיים) אז לא היה בזה גנאי. אם כי אין להכחיש שבימי התנ"ך וחז"ל עד ימינו אנו עוד נוכחת התפיסה שגבר הוא מעל אישה במובנים כלשהם, דומם צומח חי מדבר ישראלית ישראל.

הגמרא אומרת שהשימוש בלשון נקבה רומז לכך שהגויים יראו חוסר יכולת. הם לא רואים חוסר יכולת בגלל השימוש בלשון נקבה. אין שם שום אמירה על כך שלשון נקבה היא גנאי, אחרת היו צריכים לא לכתוב כך את הפסוק.
יתר על כן, מכיוון שבימינו המצב הוא שונה איני רואה שום סיבה לחשוש להיררכיה שנהגה בבבל של לפני אלפיים שנה.