בגדר שותפות, ולגבי גר

ידוע דחקרו האחרונים בגדר שותפות, האם יש לכל אחד חלק בחפץ (אלא שלא ידוע איזה חלק), או שכל אחד בעלים על כל החפץ. 
ונ״מ (בין היתר), אם אחד היה שותף עם גר, ומת הגר בלא יורשים, האם חלקו נעשה הפקר וכל אחד יכול לזכות בו (זה אם נאמר כהצד הראשון, מפני שמלכתחילה היה לחבירו בכל מקרה רק חלק מהחפץ) או שאוטומטית חבירו נעשה בעלים על כל החפץ (זה אם נאמר כהצד השני, מפני שכבר מלכתחילה הוא היה בעלים על כל החפץ זה רק נוכחות הגר שעשה שהוא שותף עמו). 
 
והנה לכאורה יש בבב״ק (מט: לעמלה קודם הנקודותיים) מקרה שאשה שהייתה נשואה לגר, והכה אדם את האשה ויצאו ילדיה, שהוא חייב לשלם דמי וולדות לגר (הבעל) ושבח וולדות חצי לאשה וחצי לבעל. והנה הגמרא כותבת, שאם קודם כל מת הגר ואח״כ הוא הכה את האשה ויצאו ילדיה, הוא חייב מ״מ את כל שבח ולדות לאשה, ולא אמרינן שהוא חייב רק חצי לאשה וחצי השני הוא יכול לתפוס (מדין זה שהחלק שהיה שייך לגר נעשה במיתתו הפקר), מפני ״דשייכא ידה בגוייהו זכי בהו בכולהו״ דהיינו שהאשה היה שותפת עם בעלה הגר בדמי שבח ולדות ועכשיו שבעלה מת היא נעשית בעלים על כל דמי שבח הולדות. 
 
לכאורה ניתן להוכיח מהגמרא הזאת כהצד השני בחקירה דלעיל ?