בהגיון של רובא דאית ליה קמן

שלום וברכה,
מקובל על רוב הפוסקים והמפרשים (ויש לדון אם זהו רובא דאיתא או ליתא קמן בפנ"ע ואכמ"ל), שרובא דאית ליה קמן הוא חזק יותר מדליתא קמן.
לדוגמא, אם מצאנו חתיכת בשר בעיר, אם בעיר ישנן עשר חנויות המוכרות בשר כשר ואחת המוכרת טריפה, אנו מכריעים שהבשר כשר, כי מסתבר שהוא הגיע מאחת מחנויות הרוב – המוכרות כשר. אך דא עקא, יש כאן הנחה שאנו צריכים לבדוק מאיזו חנות הגיע הבשר ואנו מסתמכים על הרוב הרלוונטי לכאורה בעניין ספציפי שאנו רוצים להכריע את הספק לגביו – האם יש רוב חנויות כשרות או לא. זה לכאורה הנחה נוחה אך לא בהכרח נכונה.
נניח שמבין עשר החנויות בעיר, תשע מוכרות גם ירקות ואחת מוכרת רק בשר, האם נניח כעת שחתיכת הבשר שנמצאה הגיע מאחת מהחנויות שמוכרת גם ירקות – כי רוב החנויות מוכרות ירקות? ואם תשע חנויות צבועות בצבע לבן ואחת בצבע כחול, נצטרך להכריע שהבשר יצא מחנות הצבועה בלבן כי רוב החנויות צבועות בלבן, וכן הלאה. הרי על פי אינדיקציות ומאפיינים שונים אנו נגיע להכרעה שהבשר הגיע מחנויות שונות – יוצא שאנו לא באמת יכולים להשתמש ברוב כזה כדי להכריע מהיכן הבשר הגיע וחוזקה לכאורה של הטענה נמצא בעוכריה.
לעומת טענת זאת רובא דליתא קמן הגיונית הרבה יותר, רוב בעילות הולכות אחר הבעל, רוב בהמות אינן טריפה, רוב קוני השוורים קונים לחרישה וכו'. זהו רוב המתבסס על הנחה רחבה של המציאות ולכן מאפיינים ואינדיקציות שאינם רלוונטיים לא יהוו בו כשל.
לכן מן הראוי היה שאם מצאנו בשר בעיר, נבדוק אם רוב הבשר בעיר כשר או טרף ונכריע לפי זה את כשרות הבשר, לא שנחפש מאין הוא בא ונשתמש במאפיינים נוחים לבדיקת הרוב.
תודה רבה!
לביא