בית דין ודיינים בימינו

על הצד שזה דאורייתא כיצד א"כ אפשר לקיים את הציווי דאורייתא כיום בימינו (שגם נפסק כמובן ברמב"ם כאחד מהתרי"ג מצוות) והיא מצוות "לא תגורו מפני איש"? ממנפ"ש אם אין לדיין איזו הגנה כל שהיא (כמין הבטחה שמימית שעל אף שאין סומכים על הנס כאן שאני, והתורה מתירה לך ואף מבטיחה לך שלא יעונה לך רע מעצם פסיקת דינך, ואתה אכן יכול לסמוך עליה) אזי לו יהא שכל הציווי הינו אפילו רק בלב בלבד, זה לא ייתכן שהרי לא ניתנה התורה למלאכי השרת, וכי אם בעל דין שמתדיין לפני הינו גברא אלימא ומאיים עלי ואני יודע שהוא יממש את איומיו ויש גם קבלות על אלימותו כאחד ממשפחות הפשע, שייך להגיד לדיין כבן אנוש אל תפחד? כ"ש שהציווי הינו גם לפסוק ללא מורא וללא התחשבות עם העתיד? ואם יש כזו הבטחה שמימית מה נאמר העידנא בימינו? שזו תקופת הסתר פנים ואין ניסים? וכי בטלה מצווה דאורייתא זו?? ואשר על כן צריכים הדיינים בימינו לפחד ככל אדם ולא לפסוק את הדין לאמיתו אם יש עליהם איומים ממשיים? אלא אם כן תדחוק ותאמר שכל מצוות התורה זה דווקא שיש לדיינים שומרי ראש חמושים, (אני מניח מן הסתם שככה זה בבתי משפט של ימינו לא שבדקתי) אבל דיין למשל כר' ניסים קרליץ זצ"ל יצטרך לעוות את הדין מחמת שאין לו שמירה פיזית אנושית ואין סומכים על הנס?

לא יודע מניין הוצאת את ההבטחה האלוהית. אני לא מכיר כזאת. אולי הבטיחו לך בסוד. מה שאני יודע הוא ש"לא תגורו" הוא ציווי על הדיין לשפוט ולא לפחד, וממש לא הבטחה. להיפך, הפוסקים סייגו את החובה הזאת במצב שבו נשקפת לחייו סכנה. מרחיקי הלכת חייבו אותו לדון כשיש ספק סכנה אבל לא בוודאי. רובם טוענים שאפילו ספק פיקו"נ לא מחייב.
אז מה כן? כמו שכותב הרדב"ז על הלכה זו, חובתה של החברה להגן על הדיין ולא של הקב"ה. וזה מה שאמור לקרות גם כיום, אם הייתה מערכת בתי דין הלכתיים. אבל אין, ולכן באמת אין טעם ללכת אליהם. גם מהסיבה הזאת ומעוד הרבה סיבות.

אז למי אתה ממליץ ללכת? היום כשיש דין ודברים למשל בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו?

אין לי המלצות. כל אחד יחליט בעצמו. אני רק טוען שאין איסור ללכת לבתי משפט ולא צריך רשות. ראה טורי על איסור ערכאות וטיעוני פאסט נישט.