בעיית הדואליזם

הוא לא שאל האם יש אינטראקציה בין תופעות רוחניות לתופעות חומריות. ברור שיש. הוא שאל כיצד אינטראקציה כזאת עובדת, בהינתן שתופעות אלו הן תולדה של שתי סובסטנציות שונות אחת מהשניה, סובסטנציה חומרית וסובסטנציה רוחנית.

אני שואל איך זה אפשרי פילוסופית. אם הקושי הוא כה חמור, אולי שכלי יותר לקבל הסבר מטריאליסטי או אידיאליסטי (או מוניסטי).
נגיד והרוח משפיעה על החומר, מתי זה קורה בדיוק? איך זה בכלל אפשרי והאם זה קביל?

אני שואל בעקבות עיון בספרו של ריצ׳רד טיילור, ״מטאפיזיקה״, שם הוא מעלה את הטיעון הזה ואומר שהשקפה דואליסטית לאו דווקא סבירה יותר מהמטריאליסטית.

איך עובדת אינטראקציה בין רוח לרוח אתה כן מבין? אנחנו לא יודעים לתאר מכניזמים של תהליכים רוחניים. שום קשר לכך שמדובר בסובסטנציות שונות. גם אור וחומר הן סובסטנציות שונות ואין שום בעיה להבין אינטראקציה ביניהן. השאלות הללו הן סיסמה בעלמא. אנשים מחפשים הסבר מדעי, אבל מדע עוסק בחומר ולכן לא יכול להסביר את הרוח. אין קשר לשאלה האם זו אינטראקציה בין שתי סובסטנציות או לא.

נראה לי הפרדוקס הוא: אם הרוח פועלת פיזיקלית אז היא שוב פיזיקה ולא רוח. אם אני מחליט בנפשי להזיז את היד, אז אחד מן השניים, או שהחלטתי היא גורם פיזיקלי כי הרי היא הניעה אלקטרונים, או שהחלטתי היא רוחנית ולא השפיעה על החומר. אין אופציה ג'. אם הייתה השפעה על הפיזיקה על ידי מישור שמהותית הוא לא פיזי מה איפה הייתה הסיבה הפיזית להשפעה? או ברזולוציה יותר מוחשית, מי בעט בכדור?

שום פרדוקס. סתם הנחת המבוקש. אתה מניח שאם זה פועל על עצם פיזיקלי אז הוא עצמו פיזיקה. אבל זו אינה אלא אותה הנחה במילים אחרות, כלומר אתה מניח שלא תיתכן פעולה בין רוח לחומר. איני רואה שום סבה בעולם להניח זאת. אל תניח ולא יהיו לך פרדוקסים.

ההנחה שלי היא פשוט חוקי הפיזיקה. עצם לא נע בלי שיופעל עליו כח פיזיקלי. כמובן שאין שום פרדוקס אם פשוט נקבל חריגה מחוקי הפיזיקה, אבל נצטרך לציין שבשביל דואליזם אינטראקציוניסטי אנחנו שוברים את הפיזיקה כמו שהיא מוכרת לנו.

מלבד זאת, אני לא חושב שההשוואה לאור וחומר היא נכונה. ההבדל פה הוא יותר מהותי, כי הרוח היא באופן מהותי מישור אחר מחומר, כמו שאתה טוען נגד אמרגנטיות מן החומר אל הרוח, כך בדיוק תטען נגד אמרגנטיות של פיזיקה מן הרוח.

אבהיר: נראה שהטענה נגד אמרגנטיות תקפה גם לגבי היכולת של חומר לחולל שינוי במישור זר (רוח) גם בהינתן קיומו. לא רק נגד היכולת לחולל את המישור עצמו.