בעניין גדר כישוף וקיומו במציאת
שלום הרב.
אני מבין בפשיטות שאיסור כישוף הוא האיסור לפעול דבר שלא בדרך הטבע וחוקיו. ייתכנו שתי אפשרוית, או שניתן לבצע מעשים כאלו או שלא ניתן. אם ניתן לבצע מעשים כאלו אז הרי הם חלק מן הטבע. כלומר, יתבבר (להפתעתנו) שאחד מוחקי הטבע הוא שאם עומד אדם בשעה פלונית ולוחש לחש פלוני ועושה מעשה פולני אזי מתרחשת פעולה פלונית. נראה לא סביר שההבדל בין כישוף לסתם מעשה הוא במידת הפופולריות של חוק טבע כלשהו. אם כן מה המשמעות של כישוף במקרה זה?
אפשרות שנייה, לא ניתן לבצע כישוף. אם כן כל מעשה כישוף הוא "אחיזת עיניים" אלא אם כן גם המכשף עצמו לא יודע שמה שהוא עושה זה אחיזת עיניים. לפי אפשרות זו איך צריך לפרש את דברי הרמב"ם, שמקובל לאמר (בצדק?) שאחז בדרך זו, "המכשף, חייב סקילה. והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים, והוא שיראה שעשה והוא לא עשה, לוקה מכת מרדות" (הלכות ע"ז פי"ד הט"ו)?
ובבאיזו אפשרות הרב מאמין?
זו מחלוקת עתיקה בין הראשונים, ועמד עליה בהרחבה רבה מאד בספר 'וישב הים' לר' יעקב הלל המקובל מירושלים.
שיטת הרמב"ם וסיעתו היא שאין ממש במעשים אלו, ויסוד האיסור הוא להיות שוטה/תמים שמאמין בהם. ומה שהבאת בשמו הוא חילוק בין מצב שאני אוחז עיניים בלי לומר שזה סתם רמאות לבין קוסם כמו בימינו שמודיע שהוא סתם מרמה. לשיטת הרמב"ם כל מה שעובד מותר. אבל לא כל מה שחושבים שעובד באמת עובד (יש לא מעט שוטים שהולכים אחרי 'טכניקות' שונות של רפואה אלטרנטיבית וכדומה, שבעיניי זה דומה לאיסורים הללו).
שיטת הראשונים החולקים (מקובל שכך סבר הרמב"ן למרות שככל הזכור לי יש אצלו קצת סתירות בזה) היא שיש בזה ממש. טענתם היא שיש כוחות ששייכים לסיטרא אחרא (הצד האחר, לא של הקב"ה והטבע), ויש איסור להשתמש בהם. הם סבורים שאלו כוחות שקיימים אבל אינם חלק מהטבע אלא מצד אחר שלו. השאלה הגדולה כאן היא שאלת הדיאגנוזה: איך תדע האם הכוח שבו אתה משתמש הוא כוח אמתי מהצד הנכון או כוח אמתי מהצד הלא נכון. לא יודע.
אני כמובן נוטה לתפיסת הרמב"ם, למרות שיש לומר ביושר שזה לא הפשט הפשוט במקורות המקראיים וחז"ל.
מה עם העלאת שמואל באוב? אם אין ממש במעשים אלו אז מה בעצם קרה שם?
ראה ברד"ק על המקום בשם הגאונים שבעלת האוב עבדה על שאול
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer