דרישת התורה לאור דברי הרמבם

כן, כוונתי לדרשות סומכות.
אכן אלו שאלות נפרדות. האם הרמב"ם מודה לכסף משנה, כאשר לכאורה מגמותיהם הפוכות- הרמב"ם אומר שלכל בי"ד גדול הרשות בידו לדרוש את התורה, ואילו הכסף משנה אומר שלמעשה דבר זה ניתן לעשות רק באותו דור אך אחר כך כבר לא ניתן לחלוק. האם הרמב"ם יודה לכסף משנה (ובעצם דבריו מצומצמים בהרבה)?
לדוגמה הרב קוק (אגרות א, צ) כותב שהדבר יתרחש רק כאשר נהיה שלמים רוחנית וגשמית. האם הרב אומר שלא צריך לחכות לכך?

השאלה לגבי פשט או מידות- האם לפי הרמב"ם הלימוד יהיה בדרך של לימוד ע"פ י"ג מידות או שאף פשט התורה עצמו יהווה פרמטר?
לענ"ד, ובמחילת כבוד הרב, להגיד הדברים פשוטים לא מסייע לי, שכן לי הדברים אינם פשוטים.

(לעניין הבאת היום בעצמנו, הרב קוק באגרת שם כותב שמי שיעשה זאת לפני הזמן הוא ממהרסי העם.)
חיפשתי מקורות בעניין אך מצאתי רק את דברי הרב קוק. אם לרב יש עוד מקורות אשמח.
תודה רבה

אין שום סתירה בין הרמב"ם לכס"מ. להיפך, הכס"מ יוצא מנוקדת המבט של הרמב"ם שכל דור יכול לחלוק על קודמיו, ולכן הוא מקשה מדוע האמוראים לא חולקים על תנאים ואנחנו על האמוראים. על כך הוא עונה שקיבלנו על עצמנו את סמכותם. לכן כולם מסכימים שכל דור יכול לדרוש דרשות ולסבור סברות ולפרש פרושים. אמנם לעניין הסמכות, אם תהיה דרשה נגד התלמוד היא לא תתקבל להלכה. אבל ה לא ייחודי לדרשות. בדיוק כך גם לגבי פסיקות ופרשנויות לא מדרשיות.
הרב קוק מעלה היפותזה מסברתו שלו. זו זכותו כמובן, אבל אין לה בסיס הלכתי. זו לא דרישה הלכתית אלא הערכה רוחנית למה שיקרה. כפי שכתבתי, אין מגבלה הלכתית על שימוש בדרשות. וכך גם לגבי הבאת היום בעצמנו. מי שיכול לפסוק ולפרש ולסבור יכול גם לדרוש, כל עוד יש לו את המיומנות. זו רק שאלה של ידע.

עדיין לא הבנתי את השאלה. מה שיעשו בעתיד זה מה שעשו תמיד: פרשנות שיש בה מרכיבים פשטיים ומרכיבים מדרשיים. מה השאלה? אתה חושב שיעשו רק מדרש בלי פשט, או להיפך? למה? אני ממש לא מבין על מה הדיון.

מקורות למה אתה רוצה? לא ראיתי בדבריך שאלה שטעונה ליבון, ולחכן כתבתי שאין מקורות וגם לא צריך. אם יש שאלה מסוימת, אשמח שתכתוב אותה ונראה. בינתיים לא ראיתי כזאת.

אם הרב מדבר על דרישת תורה ללא נ"מ למעשה, לא לזה כוונתי. ובווודאי שניתן לעשות זאת, ואין בכך חידוש.

אני לא חושב שהרמב"ם מדבר על דרישת בי"ד סתם, אלא דרישת התורה להלכה למעשה. זוהי כוונתי- האם זה יתחדש, או שבי"ד לא יעשו זאת יותר לעולם, מפני שקיבלו עליהם את הדור הקודם, כדברי הכסף משנה?

אם הבנתי נכון- הרב לא מסכים שהדבר הזה יתחדש בעתיד?

לגבי י"ג מידות- כמה הרב חושב שהן ביטוי לפשט התורה, וכמה הן דרשות אחרות, שלא מבטאות את ההבנה הפשוטה בתורה?

אני לא מבין את הדיון הזה. הסברתי שלדעתי זה כן יכול לחזור ושאין שום סתירה בעצם ביצוע דרשה מול סמכות התלמוד אלא במקום שתוצאת הדרשה סותרת את ההלכה התלמודית. בדרשה חדשה אין שום בעיה פרט למיומנות. וגם ביחס לסמכות התלמוד היא יכולה להשתנות כשהדור יחליט שהתלמוד איבד את סמכותו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. כמו שניתן לחדש את הסמיכה ניתן גם לחדש את הסמכות לחלוק על התלמוד.
דרש אינו ביטוי לפשט אלא מישור הסבר מקביל. הארכתי בזה בתחילת השער השני בספרי רוח המשפט. ראה גם סדרת מאמריו של הנשקה בהמעין תשל"ז-ח.