דתיות שלא לשם שמיים

קראתי את ספרו של שלום צדיק "קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית" ויש לי מספר שאלות שברצוני להפנות אלייך.
 

1. בספר מוצע למעשה מודל "דתי" שנועד להעניק לאנשים שלא מאמינים את היתרונות החברתיים (לדעת הסופר) של החברה הדתית –  דחיית ודיכוי להט"ב, נישואים בגיל צעיר, סגירות מינית וכיוצא בזה. האם אדם שאינו מאמין אך משתתף בתפילות בשביל להשיג תוצאה חברתית – חינוכית שכזו עליו ועל ילדיו יכול להספר למניין? האם יש ערך בקיום המצוות שלו וניתן לצאת ידי חובה ממנו?
2. האם לדעתך המודל שמוצג יעיל בפועל? האם אפשר לחנך ילדים על מין "שקר לבן"? 
3. באופן כללי, נראה לי שבאופן סמוי המודל הזה משרת בעיקר סוג אחד של אנשים – גברים, אולי חלשים ו'אטרקטיבים" פחות, שמעדיפים את המודל הדתי של חתונה בגיל צעיר ונאמנות מינית מוחלטת על פני שוק הדייטינג החילוני בו אין להם סיכוי להצליח. או, לחליפין, אנשים (בפועל, גברים) הומופובים מאוד שמשתמשים בדת ככלי למנוע שחרור מיני. האם זו נראית לך אבחנה נכונה?
4. בנוסף, האם אתה רואה הקבלה בינו לבין מודל של "Cultural Christians" –  שתואר כך בכתבה במגזין אמריקני: they embrace a secular vision of Christian values—tradition, conventional families, and small government—all without the spiritual commitment or conviction… Cultural Christianity’s true believers tend to be drawn to the idea that the faith exists strictly as a rejection of liberal cultural hegemony;