האינטואיציה שלי אומרת שספר התורה נראה כמו יצירה אנושית

יש בעיה לשער שבמתן תורה ניתנו ההלכות ואולי כמה קווים מנחים ויג מידות, ובהמשך נכתבה התורה כזכרון דברים?
נשמע לי סביר יותר וזה מסביר הרבה מאוד כשאפשר להניח תוספות ושגיאות אנושיות וכתיבה של אירועים לא רלוונטיים.
חוץ מלהפוך לאפיקורס דה יורה, זה משאיר אותך דתי רגיל. אולי עם קצת פחות יראת כבוד לטקסט.

כך הנחתי עד היום, היה נשמע לי תיאוריה שמתיישבת טוב עם ממצאים וניתוחים מודרניים. יש עם זה בעיה?

הרב, אלהים לא עובד אצלנו וזה טוב ויפה. ועדיין, אם לאלהים היה קריטי שנעשה את מה שהוא רוצה שנעשה – הוא לפחות היה יכול להבהיר את רצונו בצורה ברורה יותר.
ספר שאלהותו מוכחת מתוכו היה מייתר את הדילמות המחשבתיות (האם התורה אמת) ומשאיר רק את הדילמות האישיות-יצריות, ובכך מקיים את הערך שבמעשים בחיריים.

אני מניח שאינך מקבל את ההנחה המחב"תית שהדברים בכוונה עמומים כדי שתהיה לאדם בחירה לא להאמין.

לא הבנתי את השאלה. אתה מצהיר על עמדתך, אז זוהי עמדתך. למה כוונתך ב'בעיה'? אני לא מסכים.

ב'בעיה' הכוונה שאולי יש פגם הסתברותי. אם אתה לא מסכים אז לדעתך יש 'בעיה' בעמדתי

אתה מסכים שזאת הנחה סבירה יותר מ"כל התורה הנתונה בידינו" נמסרה במעמד הר סיני מילה במילה?
אם לא, אתה מאמין "שכל התורה" וגו' או שאתה מציע אלטרנטיבה אחרת?

איני רואה כאן בדל קשר להסתברויות. יש שיקולים של סבירות. בעיניי עמדתך הרבה פחות סבירה מהעמדה המסורתית. ובכלל, איני רואה שום סיבה להפריד בין החלק ההלכתי (המצוות) לחלקים אחרים. כבר כתבתי שאני לא נוטה לקבל שכל התורה שבידינו היא מסיני מילה במילה.

טענות שמופנות כלפי אלוהים יש להפנות אליו. לא מזמן החזרתי את המנדט שקיבלתי להיות שגרירו.

קראתי לא מעט תכנים של הרב ומספר ספרים מדהימים. משום מה לא נתקלתי בנושא עדיין. איפה מוצגת משנתו של הרב? (אם יש מקום אחר מלבד המצוי הראשון, שאין בידי כרגע)

משנתי באיזה עניין?

מה ניתן ומה לא ניתן במעמד הר סיני.

ואולי אם יש התייחסות מלמעלה לביקורת המקרא – למרות שקראתי שהרב מציין שוב ושוב שזה לא תחום עיסוקו. (אולי לא התייחסות לטענות קונקרטיות אלא יותר התייחסות כללית לתחום)

כתבת שאתה לא נוטה לקבל שכל התורה שבידינו התקבלה מילה במילה, אבל גם לא הסכמת עם ההשערה שלי. אשמח לראות את דעתך ביתר פירוט אם יש.

במצוי הראשון תיארתי בקיצור את משנתי בעניין וגם את יחסי לביקורת המקרא. ככלל, אני נוטה לתפיסתו של יהודה שורץ שהובאה שם.
ראיתי כעת מאמר של הרב יואל בן נון כאן: https://www.knowingfaith.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA
מקובלנו שהתורה וכמה מעיקרי תושבע"פ ניתנו בסיני. יש פסוקים שניכר בעליל שהם תוספות מאוחרות (הבולטים שבהם, "עד עצם היום הזה"). מעבר להם יש חזקה שהכל מסיני, ולכן כל עוד לא תובא ראיה טובה על פסוק זה או אחר הם כולם בחזקתם. איני רואה שום היגיון באמירה שהפסוקים ההלכתיים הם מסיני והשאר הוא תוספות.