העונה אמן כמברך ממש

א- אם רוצה לצאת י"ח?
מה פתאום, זה הכי גרוע לרמב"ם זה אמן יתומה, וכ"פ שו"ע קכד
ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש"צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אע"פ שיודע איזו ברכה מברך הש"צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה.

ב- ראיתי שגם הרמב"ם נשאל וענה אך לא היבנתי תשובתו

בשו"ת הרמב"ם (מכון ירושלים) סג, 
וז"ל "אם ענו אמן האם יחשבו כמי שעונה אמן אחר ברכותיו אם לא… ואין זהדומה לעונה אחר ברכותיו כי כל העונה אמן צריך בודאי שישמע הברכה בהכרח ולולא זאתהרי היתה אמן יתומה, וכל השומע ברכה צריך לענות אמן אף אם אינו מחוייב באותה הברכהוכבר יצא ידי חובתה", 

נ' שהרמב"ם לא מסביר למה זה לא דומה, אלא רק מוכיחשברור שאין בעיה, כי הרי מה האפשרות, כל שומע ברכה חייב לענות אמן, וכל מי שמתכוןלצאת, ובפרט אם רוצה לענות גם אמן, חייב לשמוע הברכה.

ולכאורה התשובה היא שאין כאן איסור של העונה אמן אחר ברכותיו, כי זה נאסר רק במברך ממש, ולא בשרק שומע, ואף שאמרנו שבעונה אמן נחשב כמברך,לא לענין שיאסר לו לענות אמן,

ג- וברור שהפלפול שהבאתי לעיל זה סתם פלפול ישיבתי,

ג- אגב- האם גיטו וידו באין כאחד, קשור לכלל כל חלות שאם היא חלה היא לא חלה – אז היא לא חלה?

לא מבין מה אתה רוצה. הרמב"ם מדבר כשהוא רוצה לצאת יד"ח ושמע חלק מהברכה וענה אמן.

נראה שהרמב"ם עונה בדיוק מה שעניתי לך. הוא עונה אחר המברך ולא אחר עצמו ולכן אינה אמן יתומה.

ג. לא רואה שום קשר