והיה אם שמוע

אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא יתיב וקאמר דילמא כי מילט יהושע הכי לט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א"ל אליהו אין אמר ליה השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא דכתיב (דברים יא, טז) וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' וההוא גברא אוקים ליה עבודת כוכבים על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא מיד (מלכים א יז, יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו' בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא וקם ואזל (מלכים א יז, ב)
סנהדרין קיג א.

השאלה היא, אם התורה מתנסחת באופן ברור על כך שלא יהיה גשם במצב של "אם לא תשמעו", מדוע ירד גשם בזמן אחאב, כפי שעולה מהמדרש? השאלה היא כללית יותר על פרשת קריאת שמע. האם תמיד היתה קורלציה בין המצב הרוחני למצב הגשם?

שאלה צדדית במישור הפרשני, מה רצה אליהו להשיג בגזירתו?

בגמרא זה מוצג כקללה של משה ולא של הקב"ה. ייתכן שזו בקשה שלו שלא קוימה על ידי הקב"ה. ומזה עושים קו"ח לחיאל. כלומר הקב"ה החליט לא לקיים את קללתו של משה. ואולי זה הסבר מדוע באמת אין קורלציה בין קיום המצוות לגשם, כי זו רק קללה של משה ולא הבטחה של התורה.
אמנם יש כאן חידוש שיש פסוקים בתורה שנאמרו על ידי משה לא על דעתו של הקב"ה.
אליהו רצה לקלל כמו משה, שכן גם הוא חשב שעל ע"Z מגיע עונש של בצורת. ומעניין שאת קללתו הקב"ה כן קיים, שלא כמו משה ולא חיאל. ואולי זה בגלל האמירה של חיאל שעלולה הייתה להביא לכפירה.
באמת מעניין שהגמרא עצמה אומרת כאן שהבטוחה של התורה לא מתקיימת. זה נוגע לכל הוויכוחים איתי כאן באתר על הבטחות התורה ועל מעורבות של הקב"ה בעולם..
אמנם לפי דרכי יש שינוי מדיניות של הקב"ה, ועם הזמן הוא מתערב פחות ופחות. עד שבימינו זה כבר כמעט לא קורה. לפי"ז הבטחות התורה נאמרו לזמנם.ואולי לכן לא קוימו בזמן אחאב.

לסיכום, ממ"נ יוצאת כאן "כפירה בעיקר": או שיש חלק בתורה שנאמר על ידי משה לא על דעת הקב"ה, או שיש שינוי מדיניות של הקב"ה בהשגחתו בעולם.