חיים על פי התבונה?

בסיטואציות רבות אני מוצא את עצמי מתלבט בלי סוף בין אפשרויות בנושאים חשובים וקריטיים בחיים וגם בסיטוציות יומיומיות פשוטןת . בלי יכולת להחליט מה נכון עד ש"משהו קורה מעצמו". אי אפשר להבחין מה נכון שכלית, מה הגיוני, מה מגיע מרגשות, מדמיונות וכן הלאה. איני חושב שזו בעייה אישית שלי, אלא שזה קורה לכל אדם אבל העוצמה של הבלבול תלויה ביכולת החשיבה והדמיון שלו (אם עוצמתם רבה יהיה לו קשה יותר) . אני שואל 1. האם אפשר ,בכלל,  לכוון את החיים על פי התבונה וההיגיון. האם אפשר לסמוך על כושר השיפוט והמחשבה שלנו? 2. איך יודעים אם קיבלתי החלטה מושכלת או אימפולסיבית ונובעת מרגשות? הרי גם האינטואיציה שלי שקיבלתי החלטה מושכלת לא שונה מ"הרגשה", ודאית ככל שתדומיין. אם אין דרך לדעת, האם האמירה ש'צריך להחליט החלטות מושכלות' לא קצת ריקה מתוכן? 3. אפשר לומר שעלינו ללכת עם מה שסביר, גם אם אין ודאות. אבל מה לעשות שהאופציות באמת שקולות? 4. אם ברור לי שהרגשות והדמיון משחקים לנו בשכל, איך יהיה לנו עוד אמון ב"סביר" הפושר הזה? למה שנאמין לזה? 5. אולי הדבר המתבקש הוא שאין לנו דרך לדעת כלום , למעט האינסטינקטים שלנו