למה הבחירה בטוב לא יכולה להיות משמעות קיומינו?
"מאידך, המטרה הזאת לא יכולה להיות תיקון שלנו עצמנו, שהרי תמיד קיימת האפשרות שלא יברא אותנו כלל, ואז אין את מי לתקן (אין את החוסר שדורש תיקון). לכן המטרה הזאת צריכה להימצא מחוץ ליקום שנברא."-
למה זה לא סביר שהמטרה היא שנבחר בטוב?(אם המטרה היא הבחירה החופשית- נשמע לי סביר שבתוך הבחירה החופשית המטרה בבחירה החופשית היא שנבחר בטוב…) – אם אני מגיע מנקודת הנחה שהמטרה היא *שנבחר* בטוב – אז זה ברור לי שזה שהוא לא יברא אותנו לא יענה על המטרה.
בנוסף "המסקנה היא שעצם העובדה שנבראנו אומרת שגם אנחנו ומעשינו ובחירותינו מהווים אמצעים למשהו שמחוצה לנו, גבוה מאיתנו. מעשינו אמורים לקדם גם עקרונות אחרים שנכנה אותם כעת "דתיים", לא רק מוסר"-
אז לפני שקיבלנו את התורה לא הייתה מטרה\או מעשים לחיים?
למה צריך שנבחר בטוב, מעבר לעצם עשיית הטוב? זה עצמו כנראה בא לשרת מטרה כלשהי. אכן, לפני קבלת התורה לא בשלה השעה. המטרה היא של העולם כולו והאנושות כולה ולא של אדם או קבוצה מסוימת. יש חלוקת משימות ובכך מתקיימת המטרה הכללית. החלוקה היא גם על פני ציר הזמן. הדורות הראשונים בנו קומה יסודית ואז ניתנה התורה.
אולי אלוהים יצר אותנו בצלמו הכוונה שאלוהים חש בטוב כשאנחנו חשים בטוב, והוא חש הנאה כשאנחנו נהנים, וסבל כשאנחנו סובלים, ולכן המטרה שלנו היא בסך הכל לדאוג לכמה שיותר טוב והנאה עבור כמה שיותר בני אדם? זה תואם את המצפון והמוסר שנבראנו איתם, וזה נשמע לי יותר הגיוני מאשר זה שאלוהים מרוויח משהו מזה שנלפף עור של חיות מתות סביב היד שלנו והסיבה היא פשוט ״ככה הוא רוצה״.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer