מדוע התורה אסרה לאכול מאכלים מסוימים?

איני מכיר את הרב שגיא מזוז, אם כי ראיתי שהוא מופיע כאן באתר מדי פעם וגם התכתבנו קצת.

מציע גם את האפשרות של הרב קוק בצמחונות
ושם תוך כדי חרוזים מצליח להסביר כמעט את כל המצוות הלא מובנות בכיוון הזה
משעטנז נבילה בשר בחלב כיסוי הדם וכו'

הדגש על "מצליח". אני הייתי מתקן ל"מנסה". בזאת הוא מצטרף לרמב"ם ועוד שנכשלו בניסיונות הללו.

אפשר היה לאסור ולהתיר הפוך לגמרי, אבל הפלפולים הם לא ריקים לגמרי. הטעמים הם קלושים ולא מספיקים כטעם עצמאי, אך מכיוון שצריך איזה מיון, אז טעמים קלושים מספיקים בשביל מיון.

למה צריך? אפשר לא לעסוק בטעמים הללו, ולא יקרה כלום.
יתר על כן, אם הם קלושים אז כנראה שלא אלו הטעמים המקוריים של הקב"ה. אז מה מועיל לך להעלות טעמים קלושים כאלה? לא עדיף להישאר בצ"ע?
בדומה לזה הערתי לא פעם על התפיסה המקובלת לגבי דרשות מפוקפקות מהפסוקים שמתורצות בכך שמדובר בדרש מקיים ולא יוצר. אבל גם אם ההלכה ידועה לנו, ההצעה שזוהי הדרשה שהיא המקור שלה לא נכונה אם הדרשה מפוקפקת. אפשר וראוי יותר לקבל את ההלכה בלי להצביע על מקור. הצבעה על מקור מפוקפק רק כי יודעים שהתוצאה אמתית לא מועילה ולא נכונה.

השאלה אם לעסוק בזה או לא, זה עניין אישי.

לא אמרתי שאני או אנחנו צריכים מיון, אלא התורה "צריכה" למיין (שהרי היא לא תאסור לאכול הכל), בשביל מיון מספיק טעמים קלושים, כי האלטרנטיבה היא חלוקה רנדומלית לחלוטין.

השאלה האם לעסוק או לא אינה עניין אישי. לא דיברתי על תחומי עניין, אלא על כך שבין כה וכה לא תוכל להתקדם בהבנה אז בשביל מה להשקיע בזה זמן ולכתוב ולומר דברים קלושים.
הטעמים הם קלושים לא רק ברמת ההיגיון (מה הנזק שזה מביא) אלא גם בגלל שהם לא מתאימים לפרטי הדינים עצמם, ולכן ברור שאלו לא הטעמים הנכונים. ודברי הרמב"ם הידועים על שרירותיות הפרטים אינם סבירים מכמה טעמי.
מה שהצעת כאן מתאים אולי לדברי פותח השרשור. התורה אוסרת כדי לאסור משהו בלי קשר למה, ולכן אפשר גם להתבסס על טעמים קלושים (למה לא בלי טעמים בכלל?).

פותח השרשור ציטט את מה שאני כתבתי (גם הפיסקא של "אני לא מקבל וכו'", זה חלק מציטוט הפוסט שלי), ככה שהגיוני שמה שהצעתי מתאים לדברי פותח השרשור (:

הטעם עצמו למה חזיר נאסר וכבשה לא, לא מעניין אותי (מבחינה מהותית). מה שמעניין אותי שיש טעם למה לתורה עיקרון שישנם מאכלים אסורים (לצרף את הבריות, לחנכם שלא הכל מותר, לזכור שאנחנו עבדיו של הקב"ה וכו' וכו') ושיש טעמים (קלושים) בקטלוג האסור והמותר.

שאלת, למה לא בלי טעמים בכלל? עניתי על זה. עדיף טעמים קלושים מאשר בחירה אקראית לחלוטין.

אה, אז לא הבנתי את הדוברים. חשבתי שהקטע האחרון הוא שלו.
בכל אופן, לעמדה זו (שצריך לצרף את הבריות בציות לקב"ה) כבר התייחסתי למעלה. לדעתי היא לא סבירה.

הטעם המרכזי שבטעמיהם של איסורים בתחום המאכלים לפי הרמב"ם הוא איפוק (לא הכל מותר).
כפי שכתב בפרק המסווג את קבוצות המצוות: "הכוונה בכל זה היא לקטוע את התאווה וההפקרות
בבקשת המטעמים, ואת הפיכת תאוות האכילה והשתיה לתכלית" )ג,לה 13 (. טעם זה כבר נידון בהרחבה בפרקי ההקדמות לטעמי המצוות כדברי הרמב"ם: "עוד מכלל מטרות התורה השלמה – לזנוח את התאוות, לזלזל בהן ולמעט בהן ככל האפשר, ושלא לפנות אלא להכרחי שבהן. וידוע לך שרוב תשוקת ההמון והפקרותו אינו אלא בתאוות האכילה והשתייה ויחסי המין" )ג,לג 1(. ושם מנה את הנזקים הנובעים מהליכה אחר התאוות. העיקרון "לקטוע את התאווה" מחייב מיעוט באכילת מאכלים, והשאלה מהם המאכלים שעליהם תטיל התורה הסתייגויות מאכילתם כדי ללמד את האדם להתאפק, היא שאלה משנית, והרמב"ם דן בה בפרק ג,מט. זה אינו הטעם הראשי

לעניין הטעמים הרפואיים הבאים בפרק ותקפותם בימינו, ראוי לציין שדברי הרמב"ם, כאחד
מגדולי הרופאים בתקופתו, משקפים את הידע הרפואי בימיו. הנושא נידון הרבה מבחינה
מדעית במהלך הדורות, ולא נכנסנו לכל פרט בעניין זה. העיקרון שיש ליטול הוא העובדה
שהרמב"ם נימק מצוות לאור התבוננות בטבע ולאור עיון במדע וברפואה.

יפה, לא זכרתי את מה שהבאת מהרמבם בפרק לה, תודה. אז יוצא שהגישה שכתבתי היא גישת הרמב״ם. הטעם העיקרי זה מיעוט התאווה, ובשביל המיון יש את הטעמים של פרק מח' שהם טעמים ממיינים ולא עצמאיים. שכוייח!

תודה רבה.
עשינו עבודה גדולה בביאור דברי הרמב"ם בטעמי המצוות.
כל הדברים נמצאים באתר פה חינם! ברמב"ם דיגיטלי
https://mishnetorah.co.il/

וגם כאן https://rambam.plus/ כשחלק חינם

בס"ד א' בניסן פ"ד

כדאי לציין ש'טעם' אינו בהכרח סיבה, כשם שמורחים חמאה או שוקולד על פרוסת הלחם, כך יש מקום לתוספת לקחים אמוניים או מוסריים הנלווים ליסוד של 'קבלת עול מלכות שמים'.

בברכה, פיש"ל

אגב, אם המצוות שרירותיות ונועדו רק לתת מסגרת ומשמעת, כי אז אין הצדקה לקבוע מצוות שנוגדות את המוסר. הרי אפשר היה לקבוע אותן אחרת.
כמובן תמיד אפשר לתרץ שהקב"ה גם רוצה לחנך אותנו שההלכה עליונה על המוסר (למה?), אבל אין בזה היגיון. ההלכה והמוסר יסודן בו ובציווייו, ולא הגיוני שיקבע באופן שרירותי צו שסותר צו אחר שלו.

שלום הרב מיכאל.
יש כשל בהיסק שעשית.
לדעת הרמב"ם המצוות לא שרירויות, יש להם עיקרון, אבל הם *אכן היו יכולות להיות אחרת*.
כלומר יש רעיונות מופשטיים שגויים (של עבודה זרה), שברקע ותרבות מסוימת הם באים לידי ביטוי מעשי מסוים (נניח אי גילוח כל הראש).
התורה נלחמת נגד הרעיון באותו שדה תרבותי בהתנגדות לאותו מעשה (איסור גילוח).
לאחר זמן, התרבות משתנה, ונראה כי המלחמה המעשית של התורה, מאבדת מכוחה,
אבל עדיין התורה לא תאבד מכוחה, מפני שהפולמוס הוא בעיקר נגד רעיונות שעדיין חיים וקיימים, דרך הביטוי (העתיק) שלהם.

כתבתי את דבריי לשואל, וזו הייתה עמדתו. האם זו דעת הרמב"ם או לא, זו שאלה אחרת. לכן אם יש או אין לי כשל לוגי צריך להיבחן מול עמדתו ולא מול הרמב"ם.
לעצם טעמי המצוות של הרמב"ם כתבתי למעלה שלדעתי הם קלושים טובא ועדיף היה לא להציע הצעות כל כך חלשות. עדיף להיוותר בצ"ע או להניח שהטעמים נמצאים במישורים אחרים (רוחניים, מטפיזיים).