מהו גבול פועלו של האדם לעומת פועלו של הבורא בעולם?
באילו תחומים בחיינו ניתן לומר שאנו פועלים באמת בכוחות עצמנו, ועל כן הקרדיט על העשייה מגיע לנו במלואו — ובאילו תחומים נדמה לנו שאנו פועלים לבד, אך למעשה אין הדבר כך?
למשל, בברכת "המוציא לחם מן הארץ" אנו מברכים את ה’ על הלחם, אף שהוא לא "מוציא" לחם מן האדמה בפועל — הרי האדם הוא שחורש, זורע, קוצר, טוחן ואופה. אם כן, מדוע מייחסים את המעשה לה’?
וכן בבקשה על הגשם — אנו יודעים שהגשם הוא תוצאה של תהליך פיזיקלי טבעי של אידוי ועיבוי, אז מה המשמעות של תפילה לגשם בעידן שבו אנו מבינים את המנגנון המדעי?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
זה שאלה רחבה יותר אבל אצמצם אותה לברכת המוציא לחם מן הארץ.
הוא לא מוציא.
החקלאי מוציא.
מה אני אמור לחשוב כשאני מברך ברכה זו?
או במשיב הרוח ומוריד הגשם?
הוא לא משיב רוח ולא מוריד גשם.
הסברתי. הוא כן מוציא את הלחם מן הארץ. בלי שברא את העולם ים אדמה וצמחים וחוקי טבע שמאפשרים לנו לגדל זה לא היה קורה
טוב,
לפי זה הוא גם חילל את השבת שחיללתי?
בוידוי אני צריך להתוודות על עבירות שאלוקים עשה?
זה מוציא את כל המשמעות מהמעשים שלנו..
אנחנו לא קוראים למישהו שבלעדיו לא היה קורה משהו כאילו הוא זה שעשה.
למשל הרופא לא ניתח אף אחד אלא המפעל שיצר את הכלים הסניטריים, וגם הוא לא וכו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer