מה דעת הרב על דעת הרב עופרן בנוגע לגיוס חרדים?

"את הדברים הבאים אני כותב לא בשביל הציבור החרדי שלא מתגייס. ממנו אין לי שום ציפיות. גם לא בשביל הציבור החילוני, שאני לא בטוח שהשאלות הללו מטרידות אותו בכלל, אלא בשביל לא מעט תמימים וישרים בציבור הציוני-דתי, צעירים ומבוגרים, שבלי משים אימצו לעצמם כמה רעיונות מדף המסרים החרדי. החלחול של הדעות הללו לציבור הדתי שכן מתגייס הוא סכנה קיומית, לא פחות. ולכן אני כותב. 
 
1. "גם אנחנו מאמינים שלימוד התורה שומר על עם ישראל" – ובכן, לא. אני למשל לגמרי לא מאמין בזה. למען האמת מדובר בקשקוש חרדי די חדש שנולד כמענה לטענות בדבר ההשתמטות החרדית המבישה, כאילו גם הם נושאים באיזשהו נטל. קשה למצוא לדעה הזו מקורות בספרות הקדומה, למעט כמה מימרות אגדיות שהוצאו מהקשרן (כשהגמרא אומרת "תורה מגנא ומצלא" היא מתכוונת שהעוסק בתורה ניצל מעבירות, לא ממוות). 
את התורה אנחנו לומדים כי היא חיינו ואורך ימינו, לא בגלל שזה משתלם ולא בגלל שיוצאת לנו מזה איזו תועלת. התורה לא הגנה על העם היהודי משום צרה בהיסטוריה, וזה לא גרם ליהודים להפסיק ללמוד במסירות. שיח האינטרסים הזה בתוך בית המדרש הוא חילול הקודש וביזיון התורה. קרדום לחפור בה.
 
2. "גם אנחנו מסכימים שצריך קומץ של לומדי תורה שיקבלו פטור משירות" – ובכן, לא! אני לגמרי לא מסכים לזה. גיוס לצה"ל, במיוחד בעת מלחמה, הוא מצווה. כשם שלא יעלה על הדעת שלומדי תורה יהיו פטורים משמירת שבת, או מדיני כשרות, כך לא יעלה על הדעת שלומדי תורה יהיו פטורים מגיוס. ללמוד תורה ממשתמט, שקול בעיני ללימוד תורה ממחללי שבת בפרהסיה ואוכלי שפנים. אמנם יש פתח להתיר לצרפם למניין, משום שרוב החרדים בישראל הם באמת "תינוקות שנשבו". אבל עליהם בדיוק אמרו חז"ל את מה שאמרו על מי ש"עוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים". יכול להיות שיש להם זקן, והם יודעים לקרוא כתב רש"י מתוך ספרים בכריכה אדומה ואותיות מוזהבות, אבל תורה זה לא. 
 
3. "לכולם ברור שאי אפשר לגייס בכפייה" – ובכן, לא! לי זה לגמרי לא ברור. הבעיה הזו לא תיפתר בשיח, לא בהסכמה ולא בפשרה. שינוי יקרה רק בכפייה, בסנקציות קשות לא רק על הישיבות, המפלגות והמוסדות החרדיים, אלא בעיקר על האדם הפרטי, איש או אישה, שבוחר להשתמט. חברת הלומדים החרדית בישראל, היא יצור חדש שאין לו שחר בהיסטוריה ואין לו מקבילה בשום קהילה יהודית בעולם. הוא נולד בעקבות התנאים המפליגים שהעניקה לו מדינת ישראל, והוא ייכחד, במהרה בימינו, כשהתנאים הללו יבוטלו. 
 
התורה שניתנה לנו בסיני היא תורת חיים – היא אמורה להנחות את חיינו, והצדיקים החיים לאורה, "אפילו במיתתם קרויים חיים". התורה של החרדיות הישראלית החדשה, היא "תורת חיים" מסוג אחר לגמרי – היא שומרת על חיי מי שנאחז בה, על ידי כך שהיא דורשת מאחרים למות בשמה במקומה. תורה שמגואלת בדם של חיילים יהודים. 
נעשתה להם סם המוות."