מניין המצוות

שו"תקטגוריה: מטא הלכהמניין המצוות
דניאל שאל לפני 3 ימים

שלום וברכה הרב!
1. סליחה על הבורות, מחלוקת במניין המצוות גוררת אחריה מחלוקת הלכתית למעשה האם ספקו יהיה לקולא או לחומרא וכדומה? או שזה סמנטי בעלמא?
אם זה רציני- למה לא מצינו מחלוקות כאלה בגמרא? האם כל המחלוקות התחילו אחרי הגמרא? זה נראה אולי שהם הסתכלו על כל פרט אם הוא דאורייתא או דרבנן ללא מחשבה האם זה בעצם ה614 שלי ואני צריך להוריד עכשיו מצווה אחרת, או כל מיני חשבונות כאלה 
ואם זו סמנטיקה- מה הלהט הגדול למנות את המצוות אם אין נפקא מינה, ולפחות אצל מוני המצוות רואים רצינות תהומית בנושא גם אם זה הרצינות לא זלגה לראשונים שלא עסקו בנושא ולא לגמרא
2. ועוד- בהקדמה לשורשים ברמב\"ם זה נראה מדבריו שהוא כביכול נגרר לזה בשביל לכתוב את המשנה תורה, ולמרות שהוא מאוד רצה להתעסק עם זה כל השנים הוא לא עשה זאת עד שהיתה לו סיבה רצינית יותר, לצורך המשנה תורה?
3. בהקדמה לתרגום, הרב משה אבן תיבון כותב שהרמב\"ם כתב את ספר המצוות בערבית אף על פי שזה פתיחה למשנה תורה שנכתבה בעברית כדי להפריד אותו בכוונה שלא ייחשב כחלק ממשנה תורה, למה זה היה כל כך חשוב עד כדי לכתוב בערבית? (בכללי, את כל חיבוריו כתב בערבית אז מניין לרב תיבון שאת ספר המצוות עקרונית רצה לכתוב בעברית ורק בגלל הנ\"ל כתב בערבית)
ממש ממש תודה רבה, גיט שאבעס!

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 ימים

1. לא כל מחלוקת במניין המצוות נוגעת לשאלה האם זה דאורייתא או דרבנן. להיפך, ברוב המקרים לא זו המחלוקת אלא שאלות של מיון והגדרה. עמדתי על כך במאמרי על מניין המצוות.
בגמרא לא מוצאים דיונים על מניין המצוות, וכבר העירו על כך ראשונים ואחרונים. אבל מצינו מחלוקות בדינים שונים האם הם דאורייתא או דרבנן. יהיו לזה השלכות על המניין, ובהשלכות הללו התלמוד לא נוגע (כי אין להן משמעות מעשית). היו כמה ראשונים (התשב"ץ, רמב"ן בהתחלת השגתו לשורש א ועוד) שבאמת כתבו שהמניין תרי"ג אינו מספר ידוע ונתון אלא תוצאה של רבי שמלאי. ואם מישהו יחלוק עליו אז יהיו לו מספר אחר של מצוות. לפי זה אין לכך שום השלכה. אמנם דעת הרוב היא שהמניין כן מוסכם.
רבי ירוחם פערלא בהקדמתו עומד על כך וכותב שאכן יכולות להיות השלכות הלכתיות למחלוקות על מניין המצוות כי יצטרכו הסברים למה דין כלשהו נכנס או לא, וזה יכול להיות תלוי באמירות הלכתיות. ואכן מוצאים לא מעט כאלה בין הרמב"ם לרמב"ן. אבל התלמוד אינו עוסק בזה. וגם זה אינו רלוונטי אם הולכים כתשב"ץ.
זה יכול להיות ההסבר מדוע עסקו במניין המצוות. ובאמת אחיו של הגר"א כתב שאחיו לא עסק בזה כלל בגלל שאין לזה שום משמעות הלכתית.
2. מה השאלה? אכן, כפי שהוא כותב. מבחינתו זהו השלד של משנה תורה.
3. אין לי מושג. פיהמ"ש נכב גם הוא בערבית. אני חושב שזה עניין של גיל ולא של חלוקה מהותית. את חיבוריו בגיל המוקדם הוא כתב בערבית. אמנם יש בהקדמתו רמז אחר, שאת פיהמ"ש הוא כתב בערבית ולא בלשון חכמים כדי שיובן. ובמשנה תורה הוא רצה שיפוץ בכל העולם היהודי גם זה שאינו דובר ערבית.
על כך זה עמדתי במאמרי הנ"ל, שהפך לימים להקדמה לספרנו 'ישלח שרשיו'. ראה כאן: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D/

דניאל הגיב לפני 2 ימים

בנוגע לשאלה 2, מה שאני שואל זה האם לא מוכח מכאן שהרמב"ם לא מייחס לנושא בפני עצמו חשיבות ולכל היותר נוקט כשיטת התשבץ

מיכי צוות הגיב לפני 2 ימים

הוא ודאי לא כשיטת התשב"ץ שהרי הוא עסק במניין הזה והניח תרי"ג. הוא עשה זאת כשלד למשנה תורה. כל מה שתסיק מכאן תסיק.

י.ד. הגיב לפני 2 ימים

לדוקטור פנחס היימן שפיתח את שיטת הרבדים ללימוד התלמוד היתה טענה שמימרות הלכתיות גם של אמוראים נכתבו תמיד בעברית, שפת הקודש. הדיון לעומת זאת, נכתב בארמית. ההבחנה הזו הוא טען מבטאת מעמד מטאפיזי שונה למימרות ההלכתיות לעומת הדיון עצמו שהוא יכול להיעשות בכל שפה. יכול להיות שגם הרמב"ם הבחין את ההבחנה הזו. פירוש המשניות וספר המצוות הם דיון ולכן הם בערבית. משנה תורה הוא כבר הלכה למעשה, וככזה הוא נצרך מבחינה מטאפיזית להיכתב בעברית שפת הקודש.

דרך אגב בסוף חייו הרמב"ם כבר ניחם על כתיבת הספרים בערבית. הוא הבין שמרכז הכובד הלמדני עבר לאירופה הנוצרית שאיננה מכירה ערבית.

השאר תגובה

Back to top button