מתודולוגיה בחקר המקרא/היסטוריה מקראית

הוא טוען שלאור ממצאי המחקר שבידינו אין לנו יכולת להעריך, שערך היסוד של יהדות התקופה (בייחוד אצל הכהונה) הוא מרכזיות "תורה מהשמיים". לשיטתו העדר תמיכה מספקת במסקנה הזו מחייבת אותנו, כרגע, להסתפק בטענה ש"אנחנו לא יודעים".
הדוגמה עם החינוך הייתה שלי. רציתי להראות לו מה האבסורדיות הנוצרת עם מקבלים אתת עמדתו הספקנית.

לא יודע כמה זה היה מרכזי ובאלו קבוצות. אבל אני מסכים שזו הייתה. תפיסה.

אוקיי. האם אתה חושב כך מנימוקים כמו שלי? נימוקים אחרים? אברהם מעריך שרוב חוקרי ביקורת המקרא (ואולי גם ההיסטוריונים של התקופה) חושבים כמוהו. כדי להתמודד איתם צריך להסביר מה כושל בפילוסופיית המדע שלהם.
אני מכיר היטב את עמדתך – שבמקרה זה היא גם עמדתי – לגבי חוסר המיומנות הפילוסופית של מומחים רבים לפרש את הדיסציפלינה שלהם עצמם. אני סקרן מהן מחשבותיך.

אני מניח שלא מפריע לך שאצטט אותך בשמך במקומות שונים…?

בהחלט לא מפריע. באופן כללי כל מה שאני כותב או אומר אפשר לצטט. בטח אם זה מתפרסם באינטרנט.
פשוט רואים בתנ"ך התייחסויות למעמד הר סיני. המסורת גם היא העבירה זאת אלינו כך. כמובן שמי שחושב שהכל פוברק בתקופה מאוחרת יכול לא לקבל זאת. הוא גם יאמר לך שהכוהנים באמת לא חינכו את ילדיהם כך, רק התיאורים המאוחרים של עידן התנ"ך מציגים זאת כך.
לא רואה כאן קשר לפילוסופיה של המדע.