סירוב חיילים

א. הרב חושב שלמקבלי ההחלטות יש את המידע שחסר לציבור?
ב. האם אין ערך בלהרוג אנשים רעים, לנסות לנצח ארגון טרור ובלנסות להציל את החטופים, גם אם הסיכוי שהמשימה תושלם קלוש?

אני גם בעד סירוב. אבל מהכיוון ההפוך. הפתרון היחיד שיעבוד זה הרג המוני – מאות אלפים – של עזתים שהם האויב האמיתי שלנו ולא החמאס שצמח מתוכם. גם אם נשמיד את החמאס לחלוטין וניתן שוב לעזתים עצמאות מלאה, חיש מהרה יצוץ ארגון חדש כמו החמאס רק עם שם אחר שישלוט שם. העזתים הם אלו ששונאים אותנו ורוצים להרוג אותנו. החמאס הוא רק הזרוע שמחזיקה ברובה. וכשיורים מישהוא לא יורים לו על הזרוע אלא במרכז המסה.
חיילים מתים לשווא כדי לחוס על אויביהם בגלל הגדרות משפטיות ריקות מתוכן. כדי של בכירי צה"ל לא יוציאו צווי מעצר בחו"ל ויוכלו לטייל שם.
אין צורך לשלוט ולהיכנס לעזה. רק מכת תגמול איומה מכל דמיון. ואם אין ברירה גירוש מוחלט או השמדה טוטלית. כמו עמלק. את יודעת הבהמות אפשר להשאיר בחיים…..
הבעיה שהטייסים שלנו יסרבו בגלל אמונתם המטופשת וריקנותם לעשות את זה. כאמור, חיל חסר תועלת ממשית

זו התחלה הגלישה במדרון החלקלק, שדיברו עליו בתקופת הסירוב של מתנגדי הרפורמה. לאט לאט נוצרת נורמה, לפיה כל זב חוטם מבצע הערכה למדיניות הביטחון, וע״פ מסקנותיו מקבל החלטה אם נכון לבצע פקודות או לא. מלבד קוצר הרואי, אנשים איבדו את הענווה, בעיקר כשהם חלק מתנועה שיש לה מנהיג כריזמטי. לא שונה בהרבה מהמפגינים נגד ישראל בעולם, שראיונות איתם מראים שלא מכירים פרטים בסיסיים של הסכסוך.

נכון, אבל יש צד שני: אם לא מרשים לעצמנו לקבל החלטות כאלה, המנהיגות יכולה לעשות כל דבר שערורייתי וכולנו נשתף פעולה. לכן אין מנוס אלא לחנך אנשים שמותר להם לקבל החלטות כאלה אבל בזהירות. החששות ממדרונות חלקלקים יביאו עלינו את הבעיה מהצד השני.

למקבלי ההחלטות תמיד יש יותר מידע. קודם כל יש להם את המידע מאללו מניעים הם עצמם מקבלים את ההחלטות (מה שאנחנו לא יכולים לדעת). אבל יש גם מידע מודיעיני, ומידע על רמת הלחץ האמריקאי ושל אחרים, ושאלות של יחסים עם שאר מדינות ערב, ומידע מודיעיני על חמאס ועל הסיכוי לנצח במלחמה ועוד ועוד. ברור שיש להם הרבה יותר מידע. השאלה מה הם עושים עם המידע והאם הם פועלים נכון לאור המידע.