סתירה או עמדה הגיונית
במאמרו " שטחים " של ישעיהו ליבוביץ משנת 1968 , טוען ליבוביץ שמי שמדמיין שאם ניסוג מהשטחים נקבל שלום או ביטחון טועה כי ההיסטוריה מוכיחה ( מנטליות של קו מזינו כילשונו ) ששום אבטחת גבול לא עוזרת . ולא יכול להיות שלום אמת בשום שלב , כי הסיכסוך לא פתיר וכו . מצד שני באותה נשימה הוא אומר ששילטון על אוכלוסיה זרה זה דבר רע ( "הכיבוש משחית"כלשונו ) ולכן ישראל חייבת לסגת מהשטחים . מה שקשה לי עם זה וגורם לי לחשוב שזה סתירה . היא העובדה שבהתנתקות או אוסלו , התומכים הסבירו שזה יביא שלום וכו , כלומר אף אחד לא העלה על דעתו לומר שזה דבר שבהכרח יביא פחות ביטחון , לא יביא שלום , ועדיין צריך לעשות את זה . הרעיון היה לקרב את השלום . לעומת זו ליבוביץ מודע לזה שיהיו השלכות ביטחוניות קשות ועדיין תומך בנסיגה . זו עמדה שפויה ?
עמדה לגמרי שפויה וקוהרנטית, ובטח שאין כאן שום סתירה. קודם כל, לא נכון מה שכתבת שאף אחד לא אמר שצריך לסגת גם בלי שלום. יש הרבה שאומרים זאת. וגם אם אף אחד לא היה אומר, ללייבוביץ מותר לומר דברים שלו בשם עצמו. למה סתירה בין דבריו לבין דברים של אחרים זו סתירה? לוגיקה מוזרה.
השאלה האם הוא צודק היא שאלה אחרת.
בטעות כתבתי שזו סתירה , זו אכן לא סתירה . השאלה היא האם זו עמדה שפויה , כלומר האם סביר שאדם יעדיף לחיות באיום מתמיד העיקר לא לשלוט ביהודה ושומרון
זו עמדה שפויה, למרות שאני אישית לא מסכים לה. הטענה היא שגם הכיבוש הוא איום מתמיד וגובה מאיתנו מחירים, ולא רק מחירים מוסריים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer