רב ועדתו בשואה
ישנם הרבה רבנים ואדמורים שיכלו לברוח בעת השואה ובחרו להישאר עם עדתם עד הסוף המר. לצד אחר, היו הרבה שברחו ועזבו קהילתם לעבור בעצמם את הארבע (שהן ארבע מאות) מיתות ב"ד. מה דעתך בענין, אי זה יכשר הזה או זה?
ובפרטות צ"ע ההיתר ל' אלחנן וואסערמאן שעשה כעין מאבד עצמו לדעת שנסע מארה"ב לאירופה כאשר ידע שמרה תהא אחריתו. מהו ההיתר ההלכתי בזה?
משום מה אישתמיטא ממני השאלה הזאת.
אני לא יודע לתת תשובה כללית. אני כן חושב שזה לא מופרך לברוח, בניגוד להשמצות המקובלות. הקהילה עצמה רוצה שיהיה מי שימשיך את דרכה. אחת הנפ"מ היא שאם לא נותרת קהילה אז אין לזה הצדקה.
לגבי רא"ו, הוא לא ידע שזה ברי היזיקא. אגב, היה אותו מעשה עם הדבר אברהם ועוד. אבל גם אם כן – מסברא יש היתר למנהיג להצטרף לקהילתו במצב כזה, בוודאי כשלא ברי היזיקא גם אם הסכנה גדולה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer