רש"י על ידיעה ובחירה

הגהת הב"ח שם נקטעה באמצעה, וכנראה מה שהתכוון לומר הוא שהבחירה אפשרית לא מאפשרת שתצא בת קול מראש ותכריז (ליבא לפומא לא גליא), וזה לא כ"כ דחוק לומר זאת אף בדברי רש"י.

למה לא אפשרי שתצא בת קול? אם הקב"ה יודע מה שאבחר הוא יכול גם להכריז על כך. הרי אני לא באמת שומע (וגם לא אף אחד אחר). בפשטות אי אפשר כי הקב"ה לא יודע.

כי אם יוצאת בת קול, זו כבר לא ידיעת הקב"ה הייחודית שאינה כידיעתנו ואינה סותרת את הבחירה (לפי הסברי הראשונים השונים), אלא משהו שיצא אל הפועל במציאות. אם יש בת קול, אז אולי יש גם מי שיכול לשמוע אותה.
כך הרי ביארו מדוע הרמב"ם נזקק להשיב על "ועבדום וענו אותם" באופן שונה משהשיב על שאלת הידיעה והבחירה, ("כי ועבדום ועינו…" נאמר לאברהם, וידיעתו הנבואית של אברהם, שהיא ידיעה כידיעתינו סותרת את הבחירה). ואם כך ביארו ברמב"ם, כך גם יכול הב"ח לבאר ברש"י.

(כידוע הרלב"ג כתב מפורשות שידיעת ה' לפני מעשה היא רק ידיעת האופציות האפשריות השונות, ועורר בך התנגדות רבה. ולא מצאנו התנגדות כזו לפירוש רש"י כאן, כנראה הוא לא כ"כ מפורש, ואפשר לבארו באופנים שונים).

בהמשך המאמר יש וורט יפה לפי זה שאין ידיעה על מעשים עתידיים.
חז"ל אומרים ששני רוצחים, אחד במזיד ואחד בשוגג, שרצחו ללא עדים, הקב"ה מזמנם לפונדק ומביא לשם עדים והשוגג נופל על המזיד.
שואל הרב אינגבר: מדוע לא זימן הקב"ה עדים כבר על מעשה הרציחה הראשון? והתשובה היא שהמעשה נעשה במזיד וכיוון שהקב"ה לא ידע שהוא ירצח, לא יכל לזמן עדים. עד כאן דבריו.
אך לכאורה זה לא מסביר מדוע לא זימן עדים בשביל הרוצח בשוגג, הרי לא מדובר בפעולה של בחירה. ונראה לומר שאמנם הוא לא בחר לרצוח, אך בחר לעשות פעולה מסויימת (שבאמת תוביל בשוגג למוות) ואת זה גופא הקב"ה לא ידע.

או דלמא לא זימן עדים לשוגג, כדי שיהיה בנמצא אשם שיפול על המזיד וכך לא יצטרך לזמן לשם אדם אחר שיענש על הריגה שזימן לו הקב"ה, על לא עוול בכפיו.

ידוע לי שאינך רואה עניין באיסוף מקורות, אך בכל זאת יפה לראות שגם ר' רפאל בירדוגו, אחד מגדולי מרוקו מלפני מאתיים שנה, טען בתוקף שאין לאלוקים ידיעה במעשי האדם העתידיים, וכך מסביר בקלות כמה וכמה פסוקים שדחקו הפרשנים בהסברם (כמו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה"), וגם הביא את רש"י הנ"ל בריש סוטה כתנא דמסייע, ובפירוש דחה את הבנת הב"ח.
כמוך, גם הוא תמה על תשובת הרמב"ם, שהרי כבר כתב שאין אלוקים עושה הנמנעות, ואין בכך משום פגם.
ראה בספרו 'מי מרום', על פרשת 'וירא', נמצא כאן (עמודים 83-86):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38914&st=&pgnum=83&hilite

אז סוללת המצדדים בדעתך גדלה בזמן האחרון, והיא מונה כבר את: הרלב"ג, הרמב"ן, השל"ה, בעל הפרדס, רש"י, הרב רפאל בירדוגו, ומבחינה מסויימת גם אור החיים.
בשבילי זה לימוד גדול כיצד לאורך ההיסטוריה נזרקו דעות שהיו פעם לגיטימיות ונאמרו על ידי גדולים, לפח האשפה ההיסטורי של ה'כפירה', עד כדי כך שכל אדם החרד לדבר ה' מזדעזע מדבריך בפעם הראשונה (אם לא יותר), ו-99% מהאנשים לא יודעים שכל הנ"ל אומרים כך.

אכן. תודה

אפשר קישור למאמר של הרב הנ"ל מאמר של הרב שמואל אינגברג

ראיתי בדף השבועי של בר אילן, אבל מלפני המון זמן. דומני שיש להם מנוע חיפוש.

תודה רבה על המענה
יש ראשי תיבות בתחילת העמוד כאן למה הוא מתכווין שם

רציתי לשאול אותך הרב מיכי לדעתך הארי המצוטט לקמן מספר ארבע מאות שקל כסף בסופו
כמו איזה דיעה אוחז

וז"ל
שאלה ששאל הרב המובהק והמקובל האלהי, כמהור"ר אברהם מונסון מעיר טניפיל די בארבאריאה, להאר"י זצוק"ל:
יש לשאול דבר אחד קשה, והוא, כי ראינו בספרי הקבלה, ובספר הזוהר, ובספר המדע, ובספר הקנה בן קנה זצלה"ה, כי בשעה שהאל מתעסק בבריאה, אינו יודע, וכשיהיה באצילות הוא יודע. אם כן הרי נתבאר, שבעולם האצילות היא הידיעה והכריחה, אם כן קשה לדברי רז"ל על פסוק, ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים, מלך ראשון שיעמוד לישראל, ידקר בחרב. א"ל ולי אתה אומר, אמור אל כהנים, שהרי הרג נוב עיר הכהנים. ונמצא שהכריחה דעתו על שאול, באיזה אופן שיהיה, אם בבריאה, אם באצילות, וא"כ נמצא שהכריחה על כל פנים:
והתשובה שהשיב מורי זללה"ה היא, כי אמת שיש באצילות ידיעה, אבל יש כח באדם לבחור זולתה, כמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. הרי מכאן מובן, שהכריחה ממעשה שאול, ומן הכתוב מוכיח שהוא בחירה, שנאמר ובחרת וגם לרז"ל שאמרו, אין רע יו"ד מלמעלה, כי למעלה באצילות הכל פשוט, ואין אותה ידיעת יורדת למטה להכריח על האדם, כי אין שכר ועונש, ואין בחירה ורצון למעלה. וז"ס הלא אח עשו ליעקב נאום ה', ואוהב את יעקב, וכי השי"ת אומר שכמו יעקב כן עשו, כי כבר העידה בתורה, כי יעקב יושב אהלים, ועשו עובד ע"ז, והשי"ת בוחר בצדיק, וא"כ מהו זה שאמר השי"ת אח"כ, ואוהב את יעקב, זה צדיק וזה רשע. אלא הכוונה היא, כי למעלה באצילות, כמו יעקב כן עשו, כי שם לא יש שכר ועונש, וז"ס הלא אח עשו ליעקב נאום ה', שהוא עתיקא קדישא, כמו שפי' באדרא, בי נשבעתי נאום ה', כי נאום ה' הוא ע"ק, על כן אמר יש לכם לשמוע בקולי, ולקבל מלכות עליכם, כי בחרתי ביעקב, ואף שהוא כמו עשו. וגם אם נאמר שיש ידיעה מוכרחת, אין צורך לא לתורה ולא למצות, כי כבר הכרח האדם במעשיו. וגם מאמר ר' חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, אם נאמר שיש ידיעה מוכרחת, אין צורך בהרבות המצות. אלא הכוונה היא, כי למעלה באצילות יש ידיעה, ואין ידיעת הרע של האדם יורד מלמעלה, כי נשאר שם. וביד האדם שהוא בעל בחירה, לבחור בזולתה, על כן צותה התורה מצותיה, וגם אם האדם דבק בתורה, מושך עליו הטוב, כי אין רע יורד מעצמה מלמעלה, אלא ימשך עליו האדם הרע אז יורד. ועם זה יובן מאמר אחד בזוהר פרשה ויקרא נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגומר, כי שם אומר כי הנפש קודם שתרד למעלה, משביע אותה הקב"ה, תהי צדיק ואל תהי רשע. כי אם נאמר שיש ידיעה, נמצא שמשביעה לשקר, שהרי הוא יודע בו שהוא חוטא ומשביע וגם מאמר אחר לרז"ל משביעין תהי צדיק ואל תהי רשע, אם נאמר שידע, נמצא משביעו לשקר, ואין השי"ת רוצה שישבעו בשמו לשקר, אלא אלו המאמרים, וגם הרבה כתובים מוכחים, שבשעת הבריאה אין לו ידיעה:
וממה שביארנו יש ראיה, שאפילו ידיעת האצילות, היא ידיעה פשוטה, והיא תלויה ברצון האדם, שכבר נאמר לו, כי הוא כמו קונו, שהוא בעל בחירה ורצון, כמו שאמר הכתוב כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, הרי הוא מובן שיש לו בחירה ורצון. גם מה שנאמר ורציתי אתכם וגו', הרי מן הכתובים שיש לו בחירה ורצון. וגם מדמה ישראל אליו, שאמר והייתם קדושים כי קדוש אני, כמו שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים, אחי רעי בני כצלמו כדמותו, כי אם יאמר שיש לו ידיעה ואינה מוכרחת, כמו שאמר הרב במז"ל, נמצא שאול שהכריחה ידיעתו עליו יש לו תלונה על זה. אמנם אם נאמר כמו שאמרנו, יבוא הכל באמת ובאמונה, והוא מאמר איוב, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, כאשר תחקור בפירוש הדברים, כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, תחקור הענין היטב, ותמצא תשובה על אמתתה, ואתה שלום, וכל אשר לך שלום, תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

אוקיי כנראה הרבה מלל אין לך זמן לקרוא (אף שהיה נראה לי שבכלך המהיר אתה יכול)
אז אשאל שאלה אחרת האם אין סתירה בין רש"י בסוטה הנ"ל לבין רש"י בסוף בראשית

" ויתעצב אל לבו – נתאבל על אבדן מעשה ידיו כמו (ש"ב יט) נעצב המלך על בנו. וזה כתבתי לתשובת המינים. אפיקורוס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה א"ל אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד אמר לו הן אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו אמר לו נולד לך בן זכר מימיך אמר לו הן אמר לו ומה עשית אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. א"ל ולא היית יודע שסופו למות אמר לו בשעת חדותא חדותא בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן (וע' ברא"ם) בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם"