תגובת רציו לטרילוגיה שלך

האם הטרילוגיה היא כזו טרגדיה??
איך מתמודדים עם יהדות רזה? ועם הצעות לשינויים בהלכה?
חייב לציין שלא קראתי את הספרים החדשים של הרב ד\"ר מיכי אברהם, אבל מתקשה להבין את הפולמוס סביבם או נגדם.
כל ויכוח על עיקרי האמונה, כלומר על \"מה חייבים להאמין\", הוא מעגלי.
מדוע?
אם אדם מכחיש את עיקר האמונה, אז הצדדים ברורים: אני מאמין בתחית המתים, הוא לא מאמין, ודינו כמבואר בשו\"ע וכו\'.
אם אדם טוען שלא חייבים להאמין במשהו מסויים (וגם לא מאמין בזה). אזי לשיטתו אין שום בעיה עם אי אמונתו. רק לשיטת הסוברים שחייבים להאמין, יש בעיה עם אמונתו. אבל הם מודים שהבעיה היא רק לשיטתם. הם טוענים שהם צודקים, אבל הוא טוען שהוא צודק. בעיה.
אז בא מיכי וטוען שאפשר לדלל חלק ממה שנחשב אצל הרוב עיקרי אמונה, ולא חייבים להאמין בזה.
הטוענים כנגדו, שכן חייבים להאמין, מסתמכים על מקורות שלדעתם אסור לכפור בהם. אבל לדעתו של מיכי מותר לכפור בהם. אז הטיעון נגדו הוא מעגלי.
ובקצרה, כשמתווכחים מה מקור הסמכות, אין מכנה משותף, ולכן אין ויכוח.
אפשר להתווכח מה מישהו אומר, אם מכירים בו כמקור סמכות. אם לא מכירים בו כמקור סמכות, אין איך להתווכח. אם מכירים בא\' כמקור סמכות בגלל ב\', אבל השני לא מכיר גם בב\'. אז אין התנגשות.
לדעתי האישית, השאלה במה חייבים להאמין היא שאלה הלכתית. מכיון שלהבדיל משאלות של פרשנות, השקפה, הבנה של רעיונות התורה, שאינם הלכה. מי שכופר בעיקרי האמונה יש לו סטאטוס הלכתי, (כמבואר בשו\"ע וכו\'), ולכן השאלה \'מיהו אפיקורוס\' היא שאלה הלכתית.
אמנם גם בהלכה אפשר להתווכח, כל תלמיד ותיק מותר לו להציע את דעתו בהלכה. וגם הרב מיכי אברהם כאדם שמלמד תורה לרבים שנים רבות, יכול להציע את דעתו בהלכה.
מן הסתם, רוב הפוסקים לא יסכימו עם הפסיקות בעניני היהדות הרזה.
אבל, המטרה של היהדות הרזה הזו, לאפשר לאנשים שלא מסוגלים או לא מתחשק להם להאמין ביהדות \'שמנה\', להישאר אנשים מאמינים.
אז מה אכפת לנו מזה?
רוב המאמינים, לא מוטרדים מאיזו קביעה שלא חייבים להאמין למשהו, העובדה שלא חייבים לא אומרת שהוא לא נכון. אם יש ויכוח בין הרמב\"ם לראב\"ד האם מי שמאמין בגשמות הוא אפיקורוס, אין זה אומר כמובן שאנחנו צריכים להאמין בגשמות, כי לפי הראב\"ד יש כאן \'יהדות רזה\'. וכך לגבי כל ההרזיות האחרות, נניח שלא \'חייבים\' להאמין בהשגחה ברמה AAA, ומי שלא מאמין לא יהרגו אותו. האם זה אומר שאין השגחה או שאין טעם להאמין. מי שחושב שלא חייבים, יערב לו.
גם מיכי עצמו, לא הולך בכיוון של ליבוביץ\' שמבחינתו כל דיון על משהו שקשור לרוחניות עורר אצלו תיעוב סלידה ובוז ונחשב כאלילות, ומעבר לאלוהים שפינוזיסטי ושונא מתנחלים לא היה מוכן לקבל אפשרות אחרת.
מיכי אומר שהוא לא מאמין, כי הוא לא רואה סיבה להאמין. הוא אפילו לא טוען שחייב להיות שכל ה\'שומן\' לא קיים, אלא רק שהוא לא מרגיש צורך להאמין שזה חייב להיות. אז אני אומר – שיהיה לו לבריאות.
אותו דבר לגבי שינויים בהלכה, רוצה להציע, שיציע. לא יודע אם הוא מתכוין לפסוק או להציע. מן הסתם הרוב לא מסכימים. אז מה נפקא מינה שמישהו הציע משהו ונשאר בדעת מיעוט.
מכיון שהויכוח בתחום זה, הוא כאמור, מעגלי. ויכוח מה מקור הסמכות. אז אין שום התנגשות.
אם מישהו היה טוען לשינויים בהלכה, ומעגן את זה במ\"ב וחזו\"א, היה על מה להתווכח.
אם מישהו היה טוען ליהדות רזה, ומעגן את זה בחז\"ל, היה בלגן.
אבל אם אדם מודה שלפי היהדות ההלכתית המקובלת, אין מקום לשום חלק של הטרילוגיה, אז אין לנו אלא להסכים.
ואם פוסקי ההלכה בכל אופן ישתכנעו מהפסיקות שלו, כולם יהיו מרוצים. בינתיים זה לא הכיוון.

 
המשך מהתגובות
 

מה יש לדון בדבריו? הוא לא מקבל את המסורת (לא טוען ש\'אין מסורת\' אלא טוען שלדברי חז\"ל ואחרים אין סמכות מסורת), וזה עצמו הנושא, מבחינת רוב החכמים יש כן סמכות למסורת, לחז\"ל, לראשונים, וגם דבריהם מחייבים. זו הסיבה שמקבלים את דבריהם ולא בגלל שיש לנו הוכחות שזה \"נכון\". מי שלא רוצה לקבל את דבריהם, ולא רוצה לקבל את דבריהם שאומרים שיש חובה – זו בעיה שלו.

 
דיון יתכן רק עם הנחת יסוד משותפת, מישהו מקבל את חז\"ל או הראשונים אלא שטוען שהתכוונו אחרת, אפשר להתווכח איתו. אם אינו מקבל את מקור הסמכות שאני מאמין בו, איך אכריח אותו לקבל?