תוקף מנהגים

שלום הרב,
האם תוכל להבהיר מה מקור התוקף של מנהגים. הגמרא בנדרים טו' ו-פא' מביאים שיש 'בל יחל מדרבנן', וממקורות אחרים עולה הפסוק 'אל תטוש תורת אמך'. (הרמב"ם מדבר על לא תסור ביחס למנהגים שקיבלו אישור מבית דין אך לא על מנהגים כאלה אני דן). הגאונים הוסיפו אסמכתא נוספת מהפסוק 'אל תסיג גבול..'. על פניו לא לגמרי ברור מה התוקף של המנהגים- מה התוקף של דין שיוצא מפסוק במשלי? ראיתי אחרונים שהציעו שיש כאן משהו שקשור לרצון ה' או קבלת האומה (בדומה להצעות שניתנו לשאלה למה עלינו להקשיב לחכמים לשיטת הרמב"ן, כך עולה מקונטרסי שיעורים קידושין כד,יד, והראי"ה בדעת כהן פד, ואדר היקר ד). אבל הייתי שמח להבין יותר במדויק מה התוקף ומה גורם לחיובים הללו?
חשבתי אולי להציע הצעה, ואשמח לשמוע את דעתך עליה. הנך רגיל לחלק בין שני סוגי סמכות- פורמלית ומהותית. האם נכון יהיה לנסח שהסיבה שאנחנו מתחייבים במנהגים, זה בגלל שיקול של סמכות מהותית- כלומר, כנראה שאבותיי שנהגו במנהג כזה וכזה, כנראה שיש לכך סיבות טובות ולכן הגיוני שארגיש מחויב לכך (כמו השמיעה לרופא בגלל הידע והניסיון שלו). כי לכאורה קשה למצוא למנהגים בסיס בסמכות פורמלית (כמובן ביחס למנהגים שאינם מאושררים על ידי בית דין שיש לו סמכות פורמלית). (אם אכן המנהגים מושתתים על סמכות מהותית, לכאורה הם מחייבים רק כל עוד אני מקבל את ההיגיון מאחורי המנהג. האם לפי זה כשבגמרא רבי יוחנן אומר לבני ביישן (בפסחים פרק ד') לנהוג כאבותיהם ביחס לנסיעה בערב שבת, מכח 'אל תטוש תורת אמך' זה בעצם אמירה- תסמכו שההורים שלכם ידעו מה הם עושים, אבל במהות לו הם היו רוצים הם היו יכולים לסרב ולא להקשיב?)
תודה רבה,
מיכאל ישראל