אוטונומיה הלכתית

שלום.
ידועה גישתו של הרב לגבי פסיקה אוטונומית (ובפרט פרק ארבעה-עשר בספר השלישי בטרילוגיה). רציצי לשאול איך הרב מתייחס לסיפור במסכת יומא על הצדוקי (יומא יט:):

ת\"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז, ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם

לכאורה הצדוקי באמת היה בכוונה טובה ובאמת הבין את הפסוק אחרת, אולם יש פה ביקורת חריפה על כך שחרג מההלכה.
האם היישוב הוא ששם מדובר בחריגה מהסמכות הפורמאלית של אותו הזמן או שיש הסבר אחר?
תודה רבה