אחוות התלמידים

הזכיר לי אפיזודה שבה מוצג הקוטב הנגדי.
היה קורס שדרש דקדוק בקטני קטנות (הרבה אסמבלי ותזמונים) וחבר שלי שהיה חבר טוב של "המתרגל האחראי" שהיה ממונה בין היתר על בדיקת המבחנים שמע ממנו כשהיה מבוסם קלות כהאי לישנא: צוות הקורס החליט במודע לעשות בדיקה חפיפניקית לשני הכיוונים. הבודק עבר ביעף על התשובה, אם זה נראה לו בכללי נכון בלי להתעמק בדקויות אז נתן ניקוד גבוה, ואם זה לא הריח לו משהו אז נתן ציון נמוך – ברשלנות מכוונת. הם רק דאגו לסדר את הסקאלה הפנימית שלהם ככה שהממוצע הרגיל של הקורס בכל השנים יישמר.

ההסבר היה כזה.
1. לפקולטה חשוב שהממוצע ישאר דומה (לשמור על המעמד ועל ההוגנות), והם דואגים לזה.
2. בנוסף הם מקלים על עצמם מאד בבדיקה שאמורה להיות די מעייפת.
3. והכי חשוב – אין כמעט ערעורים, כי כמעט כל אחד שטעו 'לרעתו' יכול לראות שטעו גם 'לטובתו', ואם הוא יערער אז יבדקו את כל המבחן ואז זה סיכון רציני שימצאו ויתקנו את מה שהיה לטובתו, ולא יקבלו את מה שהיה לרעתו וככה הוא יצא וידיו על חלציו.

הרינונים על האקראיות בבדיקת המבחנים הילכו בכל המסדרונות, אבל להסבר כזה נבזי איש לא פילל.

טיעון לא סביר (ולא רק לא הוגן). הרי יש טעויות אצל כל תלמיד לשני הכיוונים, ולכן אם סה"כ ירדו לו נקודות הוא כן יערער. לגבי השמירה על ממוצע (תיקנון) יש לדון טובא, ואכ"מ.

הערעור לא מוגש לשופט הגון רם ונישא אלא לאותו אחד שבדק את השאלה מלכתחילה ובאופן כללי הם לא אוהבים לשנות ציונים (לא למעלה ולא למטה. מעשים שבכל יום בהרבה קורסים שמי שמערער בצדק ומוסיפים לו 6 נקודות אז באורח פלא מצאו שאלה אחרת שבה נתנו לו בדיוק 6 נקודות עודפות, וסה"כ שיווי המשקל נשמר). בכל אופן כך היה מעשה (ציונים שנראו כמעט כמו מחולל רנדומי, וההסבר האמור שניתן) וגם השתלתי רמזים שמיים לתועלת מי שאולי נקלע לכאן והיה איתי בזמנו וזוכר את המעשייה.

וכידוע, המשותף לסטודנט ולחסיד ברסלב בוא: שתורתם של שניהם מליאה 'בחינות', ושניהם שואפים להגיע ל'ציון'.

בברכת 'הושע נא ציון המצויינת', אוני בר סיטה