אחרי רבים להטות באיסור והיתר

"גם בבית דין אפשר לא להכריע"
מבית דין מצפים להכריע. לפסוק לפי דיני ספיקות, פירושו לא לפסוק, שהרי ללא בית דין כל אחד צריך לפעול לפי דיני ספיקות במקרה של ספק

נדמה לי שהסברה אניה פשוטה בכלל כשמדובר במיעוט משמעותי כגון חד בתרי, או אולי 51 חנויות כשירות ו49 טריפות. נדמה לי שיש סברה לביטול ברוב גדול, לא ברוב מצומצם. נכון שצריך להגדיר מהו רוב גדול שיש בו כח לבטל, אבל חד בתרי בוודאי לא יכול להיחשב כביטול ברוב גדול
כלומר: יש סברה לביטול ברוב אבל לא להליכה אחרי הרוב, אלא אם כן חייבים לתפוס עמדה

לגבי טומאה: בתשע צפרדעים ושרץ אחד גם הולכים לפי הרוב להבנתי, וגם שם אני שואל למה

מכיוון שאין קו קבעו אותו על 50%. לא רואה שום בעיה עם זה.

להבנתי, ישנם שני מושגים שונים (לפני ששהלכה נפסקה)
– ביטול ברוב
– הליכה אחרי הרוב

ביטול ברוב הוא דבר סביר מאוד, שהרי משתמשים בו בפועל בהרבה תחומים, לא רק בהלכה: אם חתיכה קטנה של פסולת נופלת באוכל, לא מקפידים. התנאי אבל, הוא שהרוב יהיה רוב גדול מאוד: אף אחד לא יוכל ארוחה מורכבת מ49% פסולת ו51% אוכל. גם היום, כולם עולים על מטוס אע"פ שישנו סיכוי אחד על מיליאד שהוא יתרסק. אבל אף אחד לא יעלה על מטוס (אפילו פעם אחת בחיים) אם הסיכוי להתרסקות הוא אחד על עשר

הליכה לפי הרוב אומרת שאע"פ שהרוב מצומצם, יש מצבים שבהם לא מתייחסים למיעוט. הדבר הזה מסתבר כשחייבים לנקוט עמדה. אחרת זהו חידוש גדול ולא אינטויטיבי. לכן בהלכה נדרש פסוק. ואמנם "אחרי רבים להטות" לגבי רוב שופטים, אבל כפי שאמרתי לעיל, מצפים מבית דין להכריע אחרת אין לבית דין שום משמעות, מה שאין ען בהחלטה פרטית באיסור והיתר, ששם היינו צריכים לחזור לביטול ברוב גדול בלבד ולא להליכה אחר הרוב

עוד הערה: אם יש למצוות משמעות במציאות (מטפיזית, גישה אפלטוניסטית), אז אין סברה לבטל איסור ברוב מצומצם, כפי שהסברתי לעיל (משל המטוס)
אבל, אם אין השלכות למצוות במציאות, והמדד הוא רק רמת הציות לצו ה', אז אפשר שבכל פעולה צריך להגדיר מה טיבה (אסורה או מותרת) ואת ההגדרה הזאת אפשר בהחלט להגדיר לפי הרוב

גם אם יש השלכות במציאות היה מקום לטעון שנחמיר בכל מצב. למה לקחת סיכון של אכילת חזיר? לכן בכל מקרה ברור שההלכה מאפשרת לקחת סיכונים כדי לחיות חיים סבירים. העבירו את הקו במחצה על מחצה. מעבר לזה, גם אם יש נזק רוחני, אם ההלכה מתירה אולי זה מבטל את הנזק הרוחני.

סליחה אם לא הייתי ברור, אבל התכוונתי להיפך: אם יש השלכות במציאות (המטפיזית), קשה להבין מהי הסברה לשים את הקו באמצע. וההוכחה במשל המטוס.
אם אין השלכות במציאות, אז אפשר לשים את הקו באמצע כדי לחיות חיים נורמילים בלי לעבור על הצו הא-להי

או במילים אחרות: לפי הגישה האפלטוניסטית, קשה לי להבין את הסברה להקל כל כך, שהרי אנחנו מקילים על החיים שלנו על חשבון פגם ב"מקום" אחר שיקרה בסבירות של (לצורך הדיון) 49%

היית ברור. טענתי שגם אם יש השלכות מציאותיות היה מקום לטעון שאין להתיר בשום רוב אלא אם יש ודאות.

אנסה עוד פעם…

אנחנו מסכימים (נדמה לי) שאי אפשר לדרוש הליכה אחרי הרוב באיסור והיתר, אלא אם כן ישנה סברה מקדימה שהליכה אחרי הרוב (עם הקו באמצע) באיסור והיתר היא לפחות סבירה.

בהנחה שיש לאיסור והיתר השלכות במציאות המטפיזית, איך זה סביר a priori לשים את הקו באמצע ולא איפשהו ברוב גדול שיש בו כח לבטל?