אימוץ ילדים ע"י להטב"ים – שאלת המשך

תודה על התשובה,
אם יורשה לי להעיר על דבריך.
א. בנוגע לזה שמדינת ישראל לא מגנה בשום צורה על ערכי המשפחה. אין זה מדויק. ההתעקשות על גירושן לפי ההלכה שעדיין קיימת למרות הסבל הרב שנגרם לפעמים לשני הצדדים אינה אלא הגנה על ערכים כאלו. (רשמית זה במסגרת ההגנה על הסטטוס קוו, אבל שוב, לדעתי אי אפשר להתכחש לכך שההקפדה הדתית על ההלכות הללו מלכתחילה מכוונת גם או בעיקר לשמירה על ערכי משפחה.)
ב. אני לא בטוח שניאוף זו פגיעה חמורה יותר בערכי המשפחה. ניאוף הוא בעיקר שקר והפרת התחייבות. הנואף לא מציע אלטרנטיבה למוסד המשפחה ומלבד זאת הוא ממילא בדרך כלל זוכה לגינוי. ההומוסקסואלים, לעומת זאת, מקדמים אורח חיים שהוא אלטרנטיבה לאורח החיים המשפחתי המסורתי, ועוד גאים בכך. זה איום גדול בהרבה.
ג. אם חלק מהציבור חושב שזה תקני אין זכות למנוע זאת? גם כאן לא בטוח. תמיד יש חלקים בציבור שחושבים שדברים מסוימים תקניים אבל מדיניות ציבורית לא יכולה להתחשב בכולם. האם נסכים לחנך ילדים יתומים להשתמש בסמים קלים כי חלק מהאוכלוסייה חושבים שזה תקין? יש כאן שאלה של איזון כמובן. אך אני מאמין שההשלכות של מוסד המשפחה החדש על ערכינו גרועות מהשלכות של שימוש בסמים קלים.
אני מאמין שהעמדה שלך נובעת מזה שאתה סבור מראש שאין בעיה מוסרית בהתנהגות כזו, ולכן לדעתך אין כאן אלא קיפוח שנובע משנאת השונה. מה שאני מנסה להצביע עליו הוא שיש כאן שאלה ערכית. וככזו, זכותו של רוב הציבור לקבוע מדיניות שמשקפת ערכים מסוימים. זו כפייה מוצדקת לחלוטין.

התפרצת לדלת פתוחה. אכן גם נישואין וגירושין לפי הלכה זו כפייה מקוממת לדעתי. נושא הסמים מביא נזק לחברה וזה תפקידה של מדינה למנוע. מדינה דמוקרטית לא אמורה לכפות צורות חיים על אזרחיה.
אני אכן לא חושב שהומוסקסואליות היא בעיה מוסרית, אבל אני כן רואה בה בעיה הלכתית-דתית. דברי לא נובעים מיחסי להומוסקסואליות אלא מיחסי למושג מדינה ולתפקידיה.
כאן לא מדובר על שנאת השונה אלא על כניעה ללחץ לא לגיטימי של דתיים (אולי אצל הדתיים זו שנאת השונה, ואכ"מ).

שוב תודה על תגובתך,
הבעיה היא שעמדה מהסוג שאתה מגן עליה כאן מניחה שמושג כמו 'נזק' הוא מושג אובייקטיבי, בעוד שלמעשה שההחלטה מהו נזק, ובפרט ההחלטה אילו נזקים תפקידה של המדינה למנוע מאזרחיה אלו החלטות טעונות נורמטיבית, ומשקפות ערכים.
אוטופית אולי אפשר לדבר על מדינה שלא כופה שום ערך על אזרחיה. מעשית המדינה – כל מדינה עושה זאת כל הזמן. מנקודת מבטך הומוסקסואליות ונישואין על פי ההלכה הם טיפה בים של שערוריות מהסוג הזה ואין טעם להיטפל דווקא להם.
עדיין אני חושב שזה מקומם אותך דווקא בגלל שאתה לא רואה בהומוסקסואליות בעיה מוסרית, ולא בגלל יחסך למושג מדינה. עבור, אנשים כמוני שרואים בזה בעיה מוסרית, לגיטימי בהחלט לתבוע שהמדינה שבלאו הכי כופה כל הזמן ערכים, תכפה את הערכים הנכונים לשם שינוי.
בקיצור, הדיון האמתי כאן הוא לגבי המוסריות/אי המוסריות של התופעה, כל השאר, ובכלל זה תפקידיה של המדינה, אינו ממין העניין.